הכרעת דין בתיק פ 1301/03

1.         המאשימה הגישה שלושה כתבי אישום, כאשר כל אחד מהם מתייחס לנאשם אחד, עפ"י הרשימה שבכותרת. בהסכמת הצדדים, אוחד הדיון בשלושת כתבי האישום.

2.         כנגד הנאשמת אלסעדין נאסף (בתיק פ' 1301/03) הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות לפי סעיפים 145 (א), 204 (א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק"), בכך שלאחר 01.01.01 בנתה בעצמה או באמצעות אחרים, בנ.צ. 215034/551836, באיזור מקבץ אלמיסק צפונית לכביש דימונה-אורון, מבנה מפח בשטח של כ - 80 מ"ר (להלן: " המבנה בת.פ. 1301/03"), מבלי שניתן לה ההיתר הדרוש לכך, ועוד מיוחסת לנאשמת עבירת שימוש במבנה, למטרת מגורים מקום שייעוד המקרקעין הוא לתעשיה והכל כמפורט בכתב האישום.

כנגד הנאשם אלעמראני מוחמד (בתיק פ' 1303/03) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות לפי סעיפים 145 (א), 204 (א) ו- 208 לחוק, בכך שלאחר 01.01.01 בנה בעצמו או באמצעות אחרים, בנ.צ. 214834/552031, באיזור מקבץ אלמיסק צפונית לכביש דימונה-אורון, מבנה מפח בשטח של כ - 105 מ"ר (להלן: " המבנה בת.פ. 1303/03"), מבלי שניתן לו ההיתר הדרוש לכך, ועוד מיוחס לנאשם עבירת שימוש במבנה, למטרת מגורים מקום שייעוד המקרקעין הוא לתעשיה והכל כמפורט בכתב האישום.

כנגד הנאשמת עמארני איזה (בתיק פ' 1304/03) הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות לפי סעיפים 145 (א), 204 (א) ו- 208 לחוק, בכך שלאחר 01.01.01 בנתה בעצמה או באמצעות אחרים, בנ.צ. 214709/551613, באיזור מקבץ אלמיסק צפונית לכביש דימונה-אורון, מבנה מפח בשטח של כ - 150 מ"ר (להלן: " המבנה בת.פ. 1304/03"), מבלי שניתן לה ההיתר הדרוש לכך, ועוד מיוחסת לנאשמת עבירת שימוש במבנה, למטרת מגורים מקום שייעוד המקרקעין הוא לתעשיה והכל כמפורט בכתב האישום.

3.         עוד בטרם הוגשו כתבי האישום, כנגד כל אחד מהנאשמים כאן, הגישה המאשימה בקשות למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק לגבי כל אחד מהמבנים המפורטים לעיל.

            הבקשות הוגשו כנגד "בלתי ידוע", ובהחלטות שניתנו ע"י כב' השופטת נ. נצר, ביום 13.11.02 - ניתנו צוי הריסה כנגד כל אחד מהמבנים האמורים לעיל, במעמד צד אחד.

            הנאשמים הגישו ערעור על החלטת ביהמ"ש הנ"ל, ובהסכמת הצדדים - התקבלו הערעורים, ובוטלו צווי ההריסה שניתנו בהחלטה מיום 13.11.02, תוך שנרשמה הצהרת ב"כ המאשימה דאז, על כוונתו להגיש כתבי אישום במקום ההליך לפי סעיף 212 לחוק.

4.         בדיון שנערך ביום 01.01.04, כפר ב"כ הנאשמים בעבירות המיוחסות לנאשמים, ביקש לאחד את הדיון בשלושת התיקים וכן הודיע על כוונתו לטעון טענת התיישנות.

            בעקבות כפירת הנאשמים, נקבעו התיקים לשמיעת ראיות הצדדים.

5.         מטעם המאשימה העיד עד תביעה אחד, מר חזי כהן, מרכז פיקוח על הבנייה במחוז דרום, אשר נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית על ידי ב"כ הנאשמים.

            מטעם המאשימה הוגשו מוצגים אשר נתקבלו וסומנו מת/1 ועד ת/8 וכן ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים שתיקי בש 8242/02, 8282/02 ו- 8284/02 ישמשו כראיה בהליך זה.                   

6.         עם תום פרשת הראיות מטעם המאשימה, ולאחר שב"כ המאשימה הצהיר "אלה עדי", טען ב"כ הנאשמים כי "אין להשיב לאשמה".  בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים (ראה עמודים 15-16 לפרוטוקול הדיון מיום 01.06.05).

7.         ייאמר כבר עתה כי מטעם הנאשמים לא הובאו כל ראיות ו/או עדויות מטעמם וראה הצהרת ב"כ הנאשמים בעמ' 17 לפרוטוקול:-

"שמעתי החלטת ביהמ"ש ואני מבקש להעיר שאני לא אביא עדים מטעם הנאשמים ואני מצהיר כבר עתה 'אלה עדי'".

לאחר שנשמעה הצהרת ב"כ הנאשמים - פנו ב"כ הצדדים לסיכומיהם אשר נטענו בע"פ, כל אחד לשיטתו הוא, כאשר ב"כ הנאשמים חזר פעם נוספת על הטענה שאין להשיב לאשמה, ולשיטתו המאשימה לא הוכיחה את המועד בו נבנו המבנים, לא הוכיחה את מועד אכלוס המבנים, אך לא חלק על כך שהנאשמים משתמשים במבנים החל ממועד הדיון בערעור, היינו מ- 19.2.2003.

8.         כאמור מטעם המאשימה, העיד העד, מר חזי כהן אשר משמש כמרכז פיקוח על הבנייה במחוז דרום.

            העד העיד בנוגע למסמכים שהגיש, ובחקירתו הראשית הסביר על מיקום המבנים, נשוא כתבי האישום והבהיר שערך במקום שני ביקורים, הראשון ביום 15.10.2002 והשני ביום 10.12.2002.

עוד ציין מר כהן בעדותו, כי ניתן לראות בתצ"א משנת 2003 את אותו תיחום שהיה בשנת 98 - ריק לחלוטין ממבנים, ואילו השטח המתוחם שנקרא במיקום 2003 - ניתן לראות את קבוצת המבנים שעליהם נפתחו התיקים נשוא כתבי האישום כאן.