הכרעת דין בתיק פ 1277/04

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן בעבירות של בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר כשהבניה והשימוש טעונים היתר, עבירות על סעיפים 204 (א), 204 (ב), 205 ו- 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") וכן בעבירה של אי קיום צו של בית משפט, עבירה על סעיף 210 לחוק.

בפתח הדברים אומר, כי החלטתי לזכות את הנאשם בעבירה על סעיף 210 לחוק ולהרשיע אותו בעבירות של בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר.

נטען בכתב האישום, כי הנאשם מחזיק והחזיק במועד ביצוע העבירות במקרקעין שהם משק 76 במושב "שדה עוזיהו", וכי בשנת 1997 או בסמוך לכך, בנה הנאשם שתי סככות איסכורית, האחת בשטח 650 מ"ר והשניה - 450 מ"ר, (להלן: "המבנים" או "הסככות"). נטען כי הסככות משמשות לאיחסון ולהפעלה של עסק למסחר במתכות.

להליכים שבפניי קדמו הליכים פליליים נוספים אשר מפאת הקשר שלהם להליך שבפניי, אפרטם בתמצית להלן:

כנגד אימו של הנאשם גב' שרינה בוארון, הוגש כתב אישום בת.פ. 107/00 בגין בניית המבנים והשימוש בהם. האם הורשעה ובמסגרת גזר הדין ניתנו צווי הריסה והפסקת שימוש במבנים.

משלא הרסה האם את המבנים, הוגש נגדה כתב אישום בת.פ. 4453/02. במהלך הדיון בתיק זה התברר, כי כתב האישום בת.פ. 107/00, נשא את מספר הזהות של הנאשם שבפניי ולא את זה של האם. בנסיבות אלה נמחק כתב האישום בת.פ. 4453/02 כנגד האם.

בשל התיישנות הבנייה הגישה המאשימה בקשה למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק. בית המשפט נעתר לבקשה ונתן צו הריסה כמבוקש. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע.פ. 7320/04). בדיון שהתקיים ביום 1.12.04, נמחק הערעור תוך הסכמה, כי יוגש כתב אישום כנגד הנאשם והוא לא יטען טענת התיישנות בהתייחס למבנים. עוד הוסכם שם, כי צו ההריסה לא יבוצע כל עוד לא יהפוך פסק הדין בכתב האישום החדש לחלוט. מכאן כתב האישום בתיק זה שבפניי.

בכתב האישום המתוקן מייחסת המאשימה לנאשם בניית המבנים מבלי שהיה בידי הנאשם היתר בנייה ושימוש חורג בהם ומבלי שהיה לו היתר לשימוש חורג כאמור.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטוען, כי בידו היתר בנייה למבנים וכי לא ביצע שימוש חורג. עמדת הנאשם היא, כי היה על המאשימה להימנע מלנקוט נגדו בהליך פלילי, שכן הוא איננו הבעלים של המשק וגם לא המחזיק בו. כן טוען הנאשם כי השימוש שנעשה במקום הוא שימוש חקלאי וכי לא הפר צו של בית משפט באשר לא ניתן כנגדו כל צו שיפוטי.

כאמור, מצאתי כי עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע עבירות של בנייה ושימוש במקרקעין בניגוד להוראות החוק.

ב"כ הנאשם בסיכומיו טען, כי חלה התיישנות על בניית המבנים ויש להיצר שכך טען, שכן על פי הסכמת הצדדים במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי בע.פ. 7320/04 התחייב הנאשם, כי לא יטען טענת התיישנות.

בהתחשב באמור לעיל סבור אני, כי עלה בידי המאשימה שלהוכיח כי הנאשם שבפניי הוא זה שבנה את המבנים מבלי שהיה לו היתר בנייה לכך.

מטעם המאשימה העיד עד אחד הוא הפקח אבי לוי, וכן הוגשו כראיה תיקי בית משפט שונים אליהם אתייחס בהמשך הדברים.

העד אבי לוי העיד בעדות ברורה ומהימנה בעיניי, כי על המקרקעין נשוא כתב האישום נבנו שתי סככות, האחת בשטח 650 מ"ר והשניה בשטח 450 מ"ר. כן העיד העד, ועל כך אין מחלוקת, כי הסככות בנויות מקונסטרוקצית ברזל, מפח ומאיסכורית.

הנאשם הודה, כי ביצע שיפוצים בסככות שהוקמו על המקרקעין, אך טען כי אין המדובר בבניה אלא בהחלפת הגג והקירות אשר היו בעבר מאסבסט.

צודק ב"כ המאשימה משטען כי די בהודאה זו כדי להרשיע את הנאשם בבנייה בלתי חוקית. לא יכול להיות ספק כי שינוי הקירות והגג של המבנים באופן האמור, הוא בבחינת שינוי חיצוני הטעון קבלת היתר בנייה על פי סעיף 145 לחוק.

ואולם, הדברים הם אף מעבר לכך - עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר כי הסככות שהיו קיימות בעבר על המקרקעין, ואשר לגביהן טוען הנאשם כי קיבל היתר בניה, אינן עוד הסככות אשר בנויות היום על המקרקעין ואשר בגינן הוגש כתב האישום המתוקן.

מיקומן של הסככות נשוא כתב האישום שונה בתכלית ממיקום הסככות שבהיתרי הבניה: ממ/5 כמו גם מעדותו של העד לוי בעניין זה, ניתן ללמוד כי המבנים ממוקמים בטור, בזה אחר זה, ואילו הסככות של ההיתרים נ/1 ו-נ/2, ממוקמות במקביל האחת לשניה.

בנוסף, שטחם של המבנים שבכתב האישום שונה משטח המבנים שבהיתרי הבניה: על פי מ/4, שטח אחד המבנים, הוא 456 מ"ר והמבנה השני 230 מ"ר. שטחים אלה שונים כאמור משטחי המבנים כפי שהעיד עליהם העד לוי מטעם המאשימה.