הכרעת דין בתיק פ 1257/07

הנאשם הואשם בתקיפת בת זוגו בכך שהכה אותה באגרופים בפניה ובראשה וגרם לה לחבלה. הנאשם כופר במיוחס לו.

עדת התביעה העיקרית, המתלוננת, היתה עדה עויינת. היא פתחה עדותה באומרה: "אני רוצה לסגור את התיק...היום אנו גרים ביחד...ויש לנו ילדה משותפת ומשרד הרווחה מפקח עלינו. עבר הרבה זמן מאז...ואני לא זוכרת." (עמ' 8).

המתלוננת אורלי סירבה לענות לשאלות התובעת בחקירה הנגדית. טענה שאינה מעוניינת להעיד ואינה זוכרת את האירוע. 

התביעה הגישה הודעתה של אורלי במשטרה- ת/3, תצלום שלה- ת/1 ותעודה רפואית- ת/2.

בחקירתה הנגדית לב"כ הנאשם אמרה שהיא חיה עם הנאשם כ- 6 שנים ויש להם בת משותפת. למתלוננת עוד מספר ילדים שלא נמצאים ברשותה. ועוד אמרה שקיבלה בעבר טיפול נפשי והיא נוטלת כדורי הרגעה.

העדה לא ענתה גם לשאלות הסנגור, אך הכחישה שהנפיחות בפניה עליה היא מצביעה בת/1, נגרמה לה מכאבי שיניים- ראה עמ' 12 ש' 13 -22.

היא אישרה שהגישה תלונות נוספות נגד הנאשם וביקשה לסגור את התיקים. לדברי ההגנה כך נהגה גם בתיק הנוכחי- ראה נ/1. המתלוננת אישרה עוד כי בסמוך להגשת התלונה הנאשם היה בגמילה והיא עברה דירה ובבית שרר אי סדר.

תמצית הודעת המתלוננת מיום 16.11.05- ת/3:

פרץ ביניהם ויכוח, הנאשם החל להשתולל: השליך המיטה והעגלה של התינוקת, לקח מזוודה והודיע שעומד לעזוב את הבית. וכך מתארת המתלוננת את מה שאירע בהמשך: "אמרתי לו שהוא לא יוצא מהדירה והוא לקח את הילדה ונתן לי אותה ליד והתחיל להרביץ לי כאשר הילדה ביד שלי, אני התחלתי לצעוק הוא לקח את המפתחות של הדירה וניתק לי את הטלפון...ואני צועקת ובוכה." (ת/3 ש' 5- 8).

בהמשך פרטה ואמרה שהנאשם הכה אותה באגרופים בראשה והצביעה בפני החוקרת על נפיחות בסנטר בצד שמאל. העדה סיפרה בהודעתה על מקרים נוספים של אלימות נגדה מצד הנאשם. אורלי פנתה לחדר מיון יומיים אחרי התלונה והתלוננה בין היתר על חבלה בלסת התחתונה- ת/2.

מטעם התביעה העידו בנוסף למתלוננת שני שוטרים.

רס"ר קובי ז'רלדין, סייר בתחנת גלילות, הגיע לדירת בני הזוג ורשם דו"ח פעולה- ת/4. המתלוננת היתה נסערת וטענה שהנאשם, שגם הוא היה בדירה, הכה אותה באגרופים. הנאשם הכחיש דבריה וטען שהיה ביניהם ויכוח מילולי בלבד. הנאשם עוכב לחקירה. העד ציין שבדירה שרר אי סדר.

בעדותו הוסיף שבני הזוג מוכרים לו מעבודתו ואין זו הפעם הראשונה שהוזעק לביתם. ועוד אמר, כפי שאף כתב בדו"ח, כי ראה "סימנים כחולים קטנים" על פניה של אורלי.

העדה השנייה היא רס"ל מיכל זמיר, חוקרת אשר צילמה את המתלוננת וגבתה הודעתה וכן את הודעת הנאשם. גם השוטרת מכירה את המתלוננת ממקרה אחר של סכסוך שכנים. לשאלת הסנגור, ציינה כי בעת שביקרה בבית המתלוננת באירוע הקודם, בדירה היה אי סדר.

עדות הנאשם

הפך לבן זוגה של אורלי לאחר שסיים טיפול גמילה בקהילה. בליל האירוע, טלפן אליו חבר המכיר אותו מהמסגרת הטיפולית, הנאשם ביקש לצאת לפגוש אותו אך אורלי לא רצתה שיצא מהבית, החלה להשתולל והרביצה לעצמה. כיום היחסים ביניהם טובים.

יצויין כי בהודעתו ת/6, מסר הנאשם גרסה שונה לחלוטין. הוא סיפר כי אורלי קמה באמצע הלילה והחלה לנקות את הבית ולדבר לעצמה והוא ביקש ממנה להפסיק. הוא איים ללכת מהבית וארז חפצים והיא החלה לגדף והזמינה משטרה. הנאשם הכחיש שהכה אותה.

הנאשם התבקש לתת הסבר לחבלות שנראו על המתלוננת וטען שיש לה בעיות שיניים וכי הרביצה לעצמה- ראה ת/6 ש' 14.

בעדותו בביהמ"ש עמד על כך שמה שאמר במשטרה הוא התיאור הנכון של האירוע והלין כנגד המשטרה והחוקרת שהם מנחים את המתלוננת בגלל עברו הפלילי, חקרו אותו במקביל על כמה מקרים ולא רשמו את כל דבריו. ועוד טוען הנאשם כי המתלוננת מבקשת להתנקם בו ולסבכו עם המשטרה.

לנאשם טענות כנגד המתלוננת על כך שהיא מזניחה את הבית ומקנאה לו.

ממצאים ומסקנות