הכרעת דין בתיק פ 1207/05

כללי:

1.         התביעה מייחסת לנאשם שתי עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393   (2) לחוק - העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

2.         הנאשם הינו עו"ד במקצועו, לפי גרסת התביעה, הנאשם יצג את הגב' מזל לנקרי בתביעה כספית נגד עיתון מעריב. סוכם בין הצדדים, כי שכר הטרחה יהיה 20% מכל תגמול  שיתקבל מהעיתון.

            הצדדים הגיעו בתיק זה להסדר, לפיו, מעריב הסכים לשלם לגב' לנקרי סך של 114,128 ש"ח.

ביום 29.3.01 קיבל הנאשם שיק על הסך הנ"ל שנרשם לפקודתו.

3.         התביעה טוענת כי הנאשם לא הודיע לגב' לנקרי, (להלן: "המתלוננת") על קבלת הכספים ממעריב ולא העביר לה סכום כלשהו מתוכם. הנאשם הפקיד את השיק בחשבונו בבנק הפועלים, סניף נווה רם, ביום 30.3.01.

4.         התביעה טוענת כי הנאשם מסר מספר פעמים למתלוננת כי הכסף לא הגיע לרשותו. בסוף אוקטובר 2001 נודע למתלוננת באקראי כי הנאשם קיבל לידיו את השיק ממעריב בחודש מרץ.

            התביעה טוענת עוד כי הנאשם ייצג לקוח נוסף בשם משה כספי, בתביעת פיצויים שהגיש נגד חברת ביטוח בגין תאונת דרכים.

5.         ביום 3.10.01 הגיע הנאשם להסדר עם חברת הביטוח וקיבל לידיו שיק ע"ס  8,800 ש"ח. הנאשם הפקיד את השיק בחשבונו ביום 25.10.01.

6.         הנאשם לא הודיע למר כספי (להלן: "המתלונן") כי קיבל את כספי הפיצויים. בפניות חוזרות ונשנות של המתלונן טען הנאשם כי כספי הפיצויים לא הגיעו אליו. רק בחודש יוני 2002 לאחר שנודע למתלונן באקראי כי השיק נשלח לנאשם מכבר העביר הנאשם למתלונן את הפיצויים בניכוי שכר טרחתו.

7.         הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

פרשת התביעה:

8.         מעדותה של המתלוננת, הגב' לנקרי מזל, עולים הפרטים הבאים:

א.        העדה ציינה כי מאז מות בעלה בשנת 1996 יחסיה עם משפחת הנאשם   התהדקו. בעבר, היחסים היו מבוססים על מפגשים בבית הספר (לשתי    המשפחות ילדים באותם גילאים) וכן בבית הכנסת השכונתי.

ב.         המתלוננת הסבירה כי לאחר מות בעלה היה לה התדיינות נגד  גיסה, אח          בעלה, על רקע טענות מצידה כי גיסה לא החזיר לה כספים שבעלה המנוח         הפקיד בחשבון הבנק של אחיו.

ג.         העדה הוסיפה כי לפני הגשת התביעה היא ניסתה להגיע להבנה עם גיסה, אך   הדבר לא צלח. אחיה הקליט את גיסה שהודה באותה שיחה כי ברשותו            18,000 דולר שייכים לאחיו המנוח אך לא הסכים להחזיר סכום זה.     

ד.         העדה יוצגה תחילה ע"י עו"ד אבינועם ומאוחר יותר, בעצת אחיה, העבירה       את הטיפול בתיק לעו"ד אודיז וברוש.

ה.        המתלוננת מסרה כי היתה מאוד נסערת במהלך המשפט ולכן סיפרה על            מהלך המשפט לחברתה, הגב' ביטון, אשת הנאשם, וכן לבאי בית הכנסת.   בהמשך מסרה העדה: ".... ואז הגיע עו"ד ביטון הביתה, תוך כדי שיחה הוא           השתתף ואמר שהוא מוכן לסייע לי. אמרתי לו שאין לי כסף ויש לי עו"ד           שאני משלמת לו, ועו"ד ביטון אמר שהוא עושה את זה כאקט חברי והוא        יסייע לי. את כמו אחותי, ואני מוכן לעזור לך ללא תמורה...".     

ו.         העדה מסרה כי הנאשם הופיע למספר ישיבות בבית המשפט באותן ישיבות      הופיע גם עו"ד ברוש, עו"ד ברוש מסר לה כי הנאשם לא תרם תרומה ממשית    בתיק ולא הציע דרך שונה מזו שהציעו עורכי הדין האחרים.

ז.         העדה מסרה עוד כי הנאשם יזם שני צעדים זמניים על דעת עצמו. אחת             הפעולות היתה בקשה להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ. העדה ציינה כי לא         באה בטענות אל עו"ד ביטון, כיוון שפעל ללא תמורה. המתלוננת הוסיפה כי            בסיום המשפט נגד גיסה היא קיבלה סכום של 53,000 ש"ח.