הכרעת דין בתיק פ 1191/04

1.         אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ועבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.  נטען בו, כי בתאריך 27.10.03 בסמוך לשעה 20:00 במושב שיבולים אמר למתלונן תומר אבני (להלן: "המתלונן") "אם תתקרב לפה אני אהרוג אותך" והיכה בו במכת אגרוף בפניו.

3. מהראיות עולה, כי המתלונן, חוה אלמסי, קרובת משפחתו, (להלן: "אלמסי"), והנאשם מתגוררים במושב שיבולים. בין אבי המתלונן לבין  אשתו של הנאשם, המכהנת בוועד המושב, נטוש סכסוך שהגיע לערכאות.  המתלונן אסף  את אלמסי לרכבו והגיע עימה לביתו של הנאשם, על מנת למסור מכתב לאשתו. המדובר  בבית חד-קומתי, מוקף חצר, שבינו לבין הכביש בו חנה הרכב חוצצת גדר חיה.  אלמסי נשארה לשבת ברכב. יוער כי מהרכב לא ניתן היה לראות את הנעשה על השביל. משלב זה חלוקות הגרסאות.  המתלונן העיד, כי כשנכנס לשביל המוליך לבית, ובעת שהתכוון למסור לו את המכתב, הנאשם החל לרוץ לעברו וצעק "אם תתקרב לפה אני אהרוג אותך". לפני שהבין מה קרה, קיבל, לדבריו, אגרוף בלחי שמאל ובסנטר. הוא נפל כתוצאה מהמכה ורץ לרכבו.  באותו ערב קיבל טיפול ראשוני מד"ר פלוטניק במרפאת המושב ולמחרת פנה לבית החולים "סורוקה". הנאשם הודה בחקירתו במשטרה (ת/2) כי דרש מהמתלונן 3 פעמים שלא להתקרב ו"לעוף מכאן מהחצר שלי", ואז המתלונן עזב את המקום. לדבריו, לא איים עליו ולא היכה אותו. על גרסתו זו חזר בעדותו בבית המשפט.  במהלך החקירה הנגדית הודה, כי הניף לעברו את אגרופו באוויר, אך לא פגע בלחיו, כי לא התקרב אליו למרחק הנופל מ - 2 מטרים. לטענתו, מדובר בתנועה שהיתה אמורה להניע אותו לעזוב את המקום.

4.         לאחר ששמעתי את עדי התביעה ולאחר שעיינתי במוצגים שהוצגו, הגעתי לכלל מסקנה שהמאשימה לא הוכיחה את האשמה מעבר לכל ספק סביר.  מסקנה זו הינה פועל יוצא מהספק העולה נוכח הסתירות המהותיות שבגרסאות המתלונן ואלמסי, שיפורטו להלן, ובראש ובראשונה לגבי המתלונן.

            בחקירה במשטרה (נ/3) טען המתלונן, כי הנאשם נתן לו אגרוף בפנים, הוא חש כאבים קלים ומתכוון ללכת לרופא. כתוצאה מהאירוע,  הגיש  נגד הנאשם תביעת נזיקין בת.א. 4550/04 בבית משפט השלום בבאר-שבע.  הוא פרט את נזקיו בתצהיר (נ/4) כדלקמן: "ביום 22.10.03 סמוך לשעה 20:00 במושב שיבולים תקף אותי הנתבע, שגובהו כ - 195 ס"מ ומשקלו גדול ככפליים ממשקלי בכך שהיכה אותי בעוצמה באגרוף בפני וגרם לי לפגיעה קשה ... כתוצאה מהתקיפה חשתי כאבים עזים בפנים, בעיקר בראש ובלסת ונוצרה נפיחות גדולה מלווה בצבעים אדום וכחול ("פנס") בעין. כמו כן התחלתי לחוש כאבי ראש, סחרחורות ובחילות".

כאמור לעיל, במשטרה טען המתלונן שהוא חש כאבים קלים, ואילו בתצהירו הנ"ל פרט כאבים עזים.  מדובר בסתירה היורדת לשורשו של ענין ומשליכה על מהימנותו. המאשימה לא ישבה בסיכומיה בין הגרסאות הנוגדות ומכל מקום אין לעבור עליהן לסדר היום.

זאת ועוד: הרופאה ד"ר פלוטניק בדקה את המתלונן בו בערב ובתעודה רפואית (ת/1) כתבה "נראה סובל, נפיחות קלה באיזור הלחי השמאלית, הגבלה בפתיחת הלסתות".  למחרת ולאחר שנבדק בבית החולים, פורט במכתב שחרור (נ/1): "אין הגבלה בפתיחת הפה, ללא דימום מהפה, תעלות וחוליות תקינות".  הוא נשלח לבדיקה אצל רופא פה ולסת שכתב "מפתח, תנועות ומנשך תקינים, אין שבר בלסת, המלצה: כלכלה רכה לשבוע" (נ/2). 

עולה, איפוא, כי קיימת אי סימטריה בין הממצאים הרפואיים שבתעודה הרפואית (ת/1), לעומת אלה שבמסמכי בית החולים.  למותר להוסיף, שכל המסמכים הרפואיים אינם מזכירים נפיחות גדולה ו"פנס" בעין, כפי שפורטו בנ/4. 

5.         בהודעתו בנ/5 מסר המתלונן, כי אלמסי ראתה את האירוע ואכן, היא אמרה במשטרה

(נ/7) כי  שמעה שהנאשם צעק למתלונן "אל תתקרב לפה" וכי "חנוך בא אליו ונתן לו אגרוף בפנים ... אני הייתי במרחק של 5-6 מ' מהם כשחנוך נתן לתומר את האגרוף וראיתי את זה בבירור איך שהוא נתן לו את האגרוף".  מאידך, בבית המשפט  העידה בחקירה ראשית כי "ראיתי שהנאשם עם אגרוף לפנים של תומר, לא ראיתי ממש מכה" ובחקירה נגדית הודתה: "אני את המכה ממש לא ראיתי, אלא שראיתי  שהנאשם מניף אגרוף". בעדותה תארה את המתלונן כשהוא נרתע אחורנית "תומר נטה לאחור טיפה כזה".

מהמקובץ עולה הספק, , שמא הנאשם הניף את ידו לעברו של המתלונן, במטרה להמחיש לו את דרישתו כי "יעוף" מהמקום ולהניעו לעשות כן והאגרוף החטיא את פניו.  למותר להוסיף, כי מהתרשמותי וכפי שתואר בתצהיר (נ/4), הנאשם גבה קומה וחסון. אם אכן  האגרוף היה פוגע בפניו, ומפיל אותו ארצה, כפי שהעיד, סביר להניח שהיתה נגרמת לו פגיעה של ממש ונזק גופני משמעותי - שאינם עולים בקנה אחד עם הממצאים הרפואיים האובייקטיביים.

6.         הספק העולה מגרסת המתלונן לגבי עבירת התקיפה, משליך, בהכרח, על מהימנות טענתו כי אויים ברצח.  שקלתי אם יש מקום לעשות שימוש בהוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 ולהרשיע את הנאשם בעבירת איומים, בהתבסס על  הודאתו, במהלך החקירה הנגדית, בהנפת אגרוף לעבר המתלונן. כידוע, איום, יכול שיהיה מילולי, ויכול שיבוא לידי ביטוי בכל דרך אחרת, לרבות בהתנהגות (קדמי, על הדין בפלילים, חלק שלישי עמ' 1271) ואולם, שעה שהמאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את המתואר בכתב האישום, דהיינו כי הנאשם היכה את המתלונן וכי איים עליו בעל פה, מן הראוי שיהנה גם בסוגיה זו מהספק.

7.         סוף דבר: אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום ח' באייר, תשס"ה (17 במאי 2005) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: