הכרעת דין בתיק פ 1178/07

בפתח הדיון מודיע בית המשפט על זיכויו של הנאשם באשר מיוחס לו בסעיף 1 בכתב האישום.

כתב האישום, שהוגש לבית המשפט ב- 1.01.07, ותוקן ב- 4.09.07, מייחס ליעקב חיים יליד 1953 (להלן: "הנאשם") איומים, עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז (להלן: "החוק"). על פי כתב האישום, במספר מועדים שאינם ידועים סמוך לפני ה- 16.03.06, התקשר הנאשם למרדכי עוז (להלן: "המתלונן") ואיים עליו במילים: " שזה ייגמר ברצח ולא ייגמר בטוב".

ב- 16.03.06 (להלן: "התאריך הרלוונטי") התקשר הנאשם לאחיינו עו"ד רוני זליכה ואיים לסגור חשבון עם אשת המתלונן, עו"ד מירב עוז (להלן: "המתלוננת"). בהמשך התקשר לבית המתלוננים שוחח עם המתלונן ואיים לפגוע בחמותו, בילדיו, ברכושו באומרו: " זה ייגמר ברצח, ישפך פה דם, אתם פגעתם בי, לי לא תעשו כלום.....אתם לא תישנו בלילה" (להלן: "האירועים" או "האיומים").

על פי כתב האישום, הנאשם איים על המתלוננים במטרה להפחידם ולהקניטם, משום שהמתלוננת הפקידה במשטרת ההגירה את דרכוניהן של הלנה רסטי (להלן: "הלנה") ואחותה סימונה (להלן: "סימונה"), שתיהן בעלות אזרחות רומנית.

סנגורו של הנאשם, עו"ד ג. שילה כפר בכתב בשם מרשו בכל העובדות שמבססות עבירה. הסנגור הוסיף את גרסת הנאשם באשר לסכסוך כספי, שלטענתו עומד ברקע התלונה. על פי הטענה בגין הסכסוך חטפה אמה של המתלוננת גב' כרמלה עידה (להלן: "גב' עידה") את דרכונה של סימונה, ומסרה אותו למתלוננת. המתלוננת, שהחזיקה גם בדרכונה של הלנה, הפקידה את שני הדרכונים במשטרת ההגירה, ללא סיבה חוקית ושלא כדין.

לביסוס אשמת הנאשם העידו לתביעה: המתלונן (עמ' 3 - 13), המתלוננת (עמ' 14-21), אחיינו של הנאשם עו"ד רוני זליכה (עמ' 21-30) ורס"מ פיקרק מתחנת מסובים (להלן: " החוקרת"). החוקרת גבתה מהנאשם הודעה תחת אזהרה ת/3, והכינה את המזכרים ת/4 א'-ד', אותם כתבה במסגרת תפקידה, כחוקרת תורנית, הכפופה לקצין החקירות בתחנת מסובים. בדוחות מתועדים הניסיונות שעשתה, לזמן לחקירה את עו"ד זליכה. היא לא יכלה לענות לשאלותיו של הסנגור מדוע לא הורחבה החקירה ולא זומנו עדים נוספים או נתפסו פלטי שיחות טלפון, כפי שהתבקש, לדעת הסנגור, לנוכח כפירת הנאשם. (עמ' 34 ש' 21 ואילך).

ייאמר כאן, שקצין החקירות, פקד רונן סלמה לא היה עד במשפט.

הנאשם היה העד יחיד להגנה (עמ' 36-46).

מהראיות שבפני עולה תשתית כדלקמן:

1. הכרות רבת שנים קיימת בין משפחת המתלוננים לנאשם, נכה צה"ל הסובל מהלם קרב, (המתלוננת עמ' 14 ש' 2, הנאשם עמ' 35 ש' 12, ועמ' 38 ש' 15-16).
2. הלנה ילידת רומניה הגיעה לישראל בהיתר לפני כתשע שנים כעובדת סיעודית. לאחר שפקעה אשרת השהייה שלה, נשארה הלנה בארץ, התקשרה בקשר זוגי עם הנאשם ומאז היא מתפרנסת מעבודתה במשק בית (הנאשם עמ' 36 ש' 7 ואילך, עמ' 39 ש' 5-6). בין היתר, עבדה הלנה בבית המתלוננים, בביתה של גב' עידה ובמספרה שהיא מנהלת.
3. עד לאירועים נשוא האישומים, היחסים בין המתלוננים לנאשם ולהלנה היו טובים מאוד (המתלונן עמ' 12 ש' 6-7, המתלוננת, הנאשם עמ' 40 ש' 1-2). ממש ערב פרוץ הסכסוך, טיפלה המתלוננת, במסגרת עיסוקה כעו"ד, בהסדרת היחסים האישיים שבין הנאשם להלנה ובהקשר זה ייצגה אותם בבית המשפט לענייני משפחה, (המתלוננת עמ' 16 ש' 12 ואילך הנאשם עמ' 36 ש' 9, 12 ו-20, עמ' 39 ש' 19ואילך).
4. סימונה, אחותה של הלנה, הגיעה לישראל מרומניה זמן קצר לפני התאריך הרלוונטי (המתלוננת עמ' 14 ש' 5 ואילך הנאשם עמ' 36 ש' 22). היא הוזמנה על ידי בני משפחת המתלוננים לעבוד בישראל בטיפול בסבתם לאחר שקיבלה היתר כדין לכך (המתלוננת עמ' 14 ש' 10, הנאשם עמ' 36 ש' 7). אין מחלוקת שמשך עבודתה של סימונה בבית הסבתא נמשך זמן קצר ביותר שכנראה הצטמצם ליום אחד בלבד. הצדדים חלוקים באשר לסיבת ההפסקה:
5. • המתלוננים טוענים שסימונה ברחה מבית הסבתא כדי למצוא עבודות ניקיון ומשק בית שבצידן שכר גבוה בהרבה מהשכר המוסכם עבור הטיפול בסבתא ודרשה מהמתלוננת לעשות לשינוי הרישום בדרכונה שיתיר לה לעשות כן (המתלוננת עמ' 14 ש' 8 - 14 ואילך).
   • לטענת הנאשם המתלוננים רצו להעביד את סימונה, שהגיעה לישראל כעובדת סיעודית, בעבודות נוספות בכמה מקומות והיא לא הסכימה לכך.
6. אין מחלוקת שהמתלוננת ו/או גב' עידה  החזיקו בדרכונה של סימונה. הצדדים חלוקים באשר לסיבת הדבר:

·        לטענת המתלוננים, גב' עידה החזיקה בדרכון, כדי להציגו ברשויות ולהסדיר באמצעותו פרוצדורות שונות, כגון ביטוח ואישורים סופיים הקשורים לשהותה החוקית של סימונה בישראל (המתלונן עמ' 3 ש' 13-12, המתלוננת עמ' 14 ש' 18-19).

·        לטענת הנאשם, ביוזמת המתלוננת, חטפה גב' עידה את דרכונה של סימונה.