הכרעת דין בתיק פ 1177/07

הנאשם מואשם בכך שאיים על הגב' בתיה כץ, מנהלת ביה"ס בו למד בנו (להלן המנהלת), ועל היועצת החינוכית של ביה"ס הגב' יהודית דנציגר (להלן היועצת), בכך שאמר להן בנסיבות שיפורטו בהמשך, כי יעלים את הילד נועם בוסקילה- תלמיד בביה"ס (להלן נועם). כמו כן מפורטת בעובדה מס' 1, תגובתו של הנאשם לשאלת המנהלת אם איים על נועם, הוא הכחיש בהדגימו בידיו תנועה של שליפת אקדח וירייה.

כמו כן מייוחס לו שבאותו מפגש בחדר המנהלת בביה"ס, לשם הגיע הנאשם ללא הזמנה, נופץ בקב שלו לעבר שתי הנשים ואמר למנהלת, שביקשה ממנו להסיר את משקפי השמש שהרכיב, כי אינו נעתר לבקשתה כדי שהנשים לא ידעו מאין תגיע הבעיטה.

הנאשם מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום. מאשר שהגיע לביה"ס עם קב הליכה ומשקפי שמש אך טוען שנזקק להם עקב מצבו הגופני.

שתי המתלוננות והנאשם, מתארים את המפגש המדובר כסוער מצד הנאשם, שתחילתו בהתפרצותו לחדר המנהלת כשהוא כעוס ונרגש ומטיח טענות בהרמת קול ביועצת.

עובדות רקע:

בנו של הנאשם החל ללמוד בביה"ס כשנתיים לפני האירוע. לדברי המתלוננות קליטתו היתה מלווה בקשיים וביה"ס עשה כמיטב יכולתו לסייע לילד.

היחסים בין הנאשם לצוות ביה"ס היו מתוחים; הנאשם התלונן נגד המנהלת - ראה נ/1, ואילו למנהלת וליועצת טענות נגדו על התנהגותו כלפי צוות ביה"ס ותלמידים שלהבנתו התנכלו לבנו. על אף זאת, לדברי היועצת, במרוצת הזמן נבנו יחסי הבנה ואמון בינה לבין הילד והוריו. הבן לומד עד היום בביה"ס.

תמצית העדויות:

לדברי היועצת, הנאשם ביקש ממנה לברר קשריו של בנו שהיה באותו זמן- מרץ 2006 תלמיד בכיתה ד', עם נועם בוסקילה תלמיד בכתה ו'. היועצת שוחחה עם הבן וזה התוודה בפניה שפרץ יחד עם נועם לבית כנסת. לדברי היועצת, האב הוכנס בסוד העניין ועל דעתו הוזמן לביה"ס שוטר שהלך עם הילד לבית הנאשם לאתר הרכוש שנגנב. הנאשם מאשר חלק מהפרטים הנ"ל, אך טוען כי בסופו של דבר בנו לא היה מעורב בפריצה לבית הכנסת בה הודה כביכול בפני היועצת וכן טוען כי היועצת היא שביקשה ממנו לדבר עם הילד נועם. לדבריו, כעסו על היועצת נבע מכך שהיא חרגה מסמכותה, חקרה את הילד על העניין הפלילי ודיווחה למשטרה.

היועצת מתארת את הסיטואציה בה נכנס הנאשם לחדר המנהלת בזמן שהיא היתה שם כ"דרמטית". הנאשם נכנס לחדר בטריקת דלת, התיישב ליד שולחן המנהלת בסמוך אליה, היא ביקשה ממנו להתרחק אך הוא התעלם והחל לצעוק על היועצת.

לפני שהנאשם הגיע לביה"ס, העדות שמעו מפי ילדים כי הנאשם איים באקדח על נועם. המנהלת שאלה אותו על כך והוא השיב והדגים כי רק עשה תנועה של ירייה כלפי הילד, והוסיף שאם היה לו אקדח היה יורה. העדה הוסיפה כי הנאשם "אמר מילים מאד נוקבות כלפי הילד הבוגר, אפילו שיפגע בו", אך לא זכרה את המילים המדוייקות, (עמ' 8). היא חזרה ואמרה שאינה זוכרת פרטים נוספים לגבי האירוע אך הוא נחווה על ידה כטראומטי ומפחיד במיוחד.

בחקירתה הנגדית הסכימה שלא אמרה בהודעתה במשטרה שהנאשם השמיע באותו מעמד דברי איום כלפי הילד נועם. כמו כן הוסיפה כי האווירה הקשה ששררה באותה פגישה, היתה גם תוצאה של התבטאויות קודמות קשות וחריפות מצד הנאשם כלפי צוות המורים.

ועוד אמרה, כי היו חילופי דברים נוספים בין הנאשם למנהלת אותם אינה זוכרת.

המנהלת סיפרה על כניסתו המאיימת של הנאשם לחדרה: כננס עם מקל הליכה, הרים אותו ודפק על השולחן  והתיישב ממש בסמוך אליה, הנאשם החל לצעוק על היועצת. המנהלת ביקשה ממנו לשבת מעבר לשולחן, להסיר משקפיו ולדבר. הנאשם היה נסער ורעד בגופו והשיב לה שאינו מסיר את המשקפיים כדי שלא תראה מאין באה לה הבעיטה.

בין היתר הנאשם אמר ש "יעלים" את נועם והדה הפחיד אותה.

בסופו של דבר הנאשם נגע ויצא. התלונה למשטרה לא הוגשה באותו יום אך העדה הדגישה כי זו התלונה הראשונה נגד הנאשם שהוגשה על ידה.

גרסת הנאשם:

אינו מכיר את הילד נועם והיועצת היא זו שאמרה לו לטלפן לילד ואף נתנה לו את מספר הטלפון. כשהגיע לביה"ס ראה שבנו מפוחד מכך שהעלילו עליו דבר שלא עשה. בכניסתו לחדר המנהלת היה מאד כעוס. פגש בשרת ביה"ס , אמר לו לצאת, נכנס וטרק את הדלת, התיישב ליד הדלת ולא ליד המנהלת  וצעק על היועצת.

לדבריו מעולם לא פגש את נועם ולא איים עליו אך טוען שדיבר עם אביו- ראה עמ' 15 ש' 25. לטענתו, בשיחה עם המתלוננות דובר על הילד הנזכר במכתבו נ/1 ועד למועד מתן עדותו לא פגש כלל את הילד נועם.