הכרעת דין בתיק פ 1148/07

1.         כתב האישום מייחס לנאשם שתי עבירות, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין") וחבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.

            על פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 19.10.07 בשעה 17:30 או בסמוך לכך נסעה ג'קלין רחאל (להלן: " המתלוננת") בכפר טורעאן ברכב מסוג מאזדה (להלן: " הרכב"); כשהתקרבה המתלוננת לביתו של הנאשם, נטל הנאשם אבן והשליכה לעבר הרכב, בכוונה לפגוע במתלוננת, ופגע במראת צד ימין של הרכב וניפץ אותה; לאחר מכן השליך הנאשם אבן נוספת לעבר הרכב, בכוונה לפגוע במתלוננת, ופגע בחלון של דלת אחורית בצידו הימני של הרכב וניפץ אותו. כל אותה עת קילל הנאשם את המתלוננת וקרא לה בשמות גנאי.

            עוד נטען בכתב האישום, כי בעקבות מעשיו של הנאשם, סטתה המתלוננת עם רכבה לשולי הכביש, עלתה על אבן גדולה ולאחר מכן נמלטה על נפשה. בנוסף, מעשיו של הנאשם גרמו למתלוננת ללחץ נפשי והיא אף איבדה את הכרתה ונזקקה לטיפול רפואי.

2.         בישיבה מיום 19.11.07 הודיע ב"כ הנאשם, שהוא מסכים להגשת כל חומר הראיות.

ב"כ הצדדים השמיעו את סיכומיהם על פה וביקשו ליתן הכרעת דין על סמך חומר הראיות שהוגש ועל סמך סיכומיהם.

חומר הראיות

3.         חומר הראיות הינו מצומצם וכולל הודעה של המתלוננת מיום האירוע, דו"ח פעולה של השוטר נאדר רושרוש, שהגיע למקום האירוע וראה את הרכב, הודעתו של אברהים רחאל, גיסה של המתלוננת, גליון חדר מיון של בי"ח פוריה, חוות דעת של השמאי סלאמה אמיר בגין הערכת הנזק ברכב בצירוף תמונות ושתי הודעות של הנאשם - הראשונה מיום 24.10.07 והשניה מיום 30.10.07.

גירסת המתלוננת

4.         המתלוננת מסרה בהודעתה, שנגבתה בחדר המיון בבי"ח פוריה, כי בהיותה נוהגת ברכבה לכיוון ביתה בכפר טורעאן, ראתה את הנאשם אשר קילל אותה וזרק אבן לזכוכית של הרכב; היא פחדה והזיזה את ההגה ואז שוב הנאשם זרק אבן נוספת ששברה את הזכוכית בדלת האחורית מצד ימין. לדבריה, האירוע התרחש בעליה ליד ביתו של הנאשם. מהלחץ היא "נתנה גז" ולא ידעה על מה עלה הרכב בשולי הכביש ואז הנאשם צעק לעברה שתירד מהרכב וקרא לה בשמות גנאי. המתלוננת המשיכה בנסיעה, רכבה עלה על אבן גדולה עד שעצרה את הרכב ליד שכנה בשם נואל והמשיכה ביחד עם נואל לבית הוריו של בעלה, שם התמוטטה ולקחו אותה לרופא בכפר טורעאן, שהחליט לפנותה לבי"ח פוריה.

גירסתו של הנאשם

5.         הנאשם מסר בהודעתו הראשונה, כי בחורים, שהוא מכיר אותם בפנים, רצו להרביץ לו וזרקו אבן לעברו עת שעבר ברכבו בשכונה הנוצרית בכפר טורעאן; הוא ברח ועלה לביתו, אך חשב שהם רודפים אחריו, שכן יש להם רכב הדומה לרכבה של המתלוננת. הנאשם מודה שזרק אבן אחת לעבר רכב מסוג מאזדה, אך, לטענתו, התכוון לפגוע באלה שרדפו אחריו ולא במתלוננת המתגוררת בשכונתו והמוכרת לו.

            כמו כן, הנאשם מודה, כי כתוצאה מהאבן שזרק, נשבר חלון הדלת האחורית ימנית של הרכב. לגירסת הנאשם הוא לא קילל את המתלוננת כלל וכלל.

טענות המאשימה

ב"כ המאשימה הפנתה לעדותה של המתלוננת, ראתה בה כעדות אמינה ובססה עליה את עובדות האירוע. כראיה למצבה הנפשי לאחר האירוע, הפנתה ב"כ המאשימה אל עדותו של אברהים רחאל וכראיה לנזק שנגרם לרכב הפנתה אל דו"ח השמאי ואל תמונות הרכב.

ב"כ המאשימה טענה בסיכומיה, כי גרסת הנאשם אינה עקבית ואינה ברורה ועל כן גם בלתי אמינה, וזאת כעולה מהשינויים המהותיים בין הגרסה שמסר בהודעתו מיום 24/10/07 לבין גרסתו מיום 30/10/07.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, שאין רלוונטיות לסיפור על הבחורים הנוצרים, שכביכול, תקפו את הנאשם, שכן הנאשם הודה, שהוא השליך את האבן, והעובדה שהוא התכוון לפגוע באנשים אחרים, אינה מעלה ואינה מורידה.

עוד טענה ב"כ המאשימה, כי מתקיימים במקרה דנן כל יסודות העבירה, הן היסוד העובדתי של עצם השלכת האבן והן יסוד הכוונה, שהנאשם אף מודה בו. 

ביום 26.11.07 הגישה ב"כ המאשימה,"השלמת סיכומים", בהם הפנתה לפסיקה רלוונטית לעניין הוראות סעיף 332 לחוק העונשין. 

טענות הנאשם

6.         הנאשם מודה בעבירה של חבלה במזיד ברכב,  אך כופר בעבירה השניה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

            לטענת הנאשם, הוא לא זרק אבן שפגעה במראה של הרכב, אלא זרק אבן אחת שפגעה בשמשה של החלון האחורי הימני של הרכב. לטענת הסניגור, אין בחומר הראיות כדי להוכיח את גרסת המאשימה בעניינים שלהלן:

            א.         פגיעה במראת הצד של הרכב.