הכרעת דין בתיק פ 11241/01

א.    פתח דבר

הנאשם הואשם בכך שבתקופה הרלבנטית לכתב האישום: שנות המס  98-1996 שימש כבעליהן, מנהלן הפעיל ו/או הפקיד האחראי בחברות: גילדין שיווק למוסדות בע"מ (להלן:" חב' גילדין") אתיולוגי בע"מ (להלן:" חב' אתיולוגי") ארופ מפעלי טקסטיל בע"מ (להלן: " חב' ארופ").

עפ"י הנטען בכתב האישום, הנאשם השתמש שלא כדין בחשבוניות המס של החברות הנ"ל, ובתקופה שבין פברואר 1996 ועד יולי 1998 הוציא 28 חשבוניות מס מבלי שנעשתה העיסקה המתוארת בחשבוניות, ומבלי שהיתה כוונה  לקיים עיסקה כמפורט בהן (להלן: החשבוניות הפיקטיביות").

הנאשם מואשם בכך שמסר החשבוניות הנ"ל לאחר, וזאת על מנת שהלה יתבסס עליהן, ויקזז תשומות שלא כדין - עבירות על סעיף 117(ב)(3) לחוק מע"מ תשל"ו-1975.

ב.     גדר המחלוקת

הנאשם הודה כי הוא הקים את החברות המוזכרות בכתב האישום, אלא שהוא מכחיש כי בתקופה הרלבנטית לכתב האישום שימש בעליהן או מנהלן הפעיל ו/או הפקיד האחראי בהן.

לטענתו, בעליה של חברת גילדין בתקופה נשוא כתב האישום היה תומס דילון אשר החזיק 99  ממניותיה  בעת הקמת החברה, והיה למנהלה החל  מ- 30.11.97 (ראה: נ/1).

בעליה של חברת אתיולוגי היה מאיר בראל שהחזיק ב- 99 ממניותיה בעת שהוקמה, והיה כל העת מנהלה (ראה נ/3).

בעליה של חב' ארופ היה רון זבולון, אשר   החזיק 99 ממניותיה  עת שהוקמה, ושימש כמנהלה (ראה נ/2).

הנאשם עצמו שימש, כך לטענתו, כסוכן מכירות בחברות הנ"ל, ובמסגרת עבודתו הוא הוציא חשבוניות עבור החברות הנ"ל, ואלו נמסרו ללקוח  אחד בלבד, (חיים כהן מ"ספרי ניר"), כשלטענתו, לא היתה לו כוונה לסייע לחיים כהן או לספרי ניר לנכות תשומות שלא כדין.

עוד לדבריו, הוא פוטר מעבודתו בחב' ארופ בתאריך 14.9.97.

לטענת ההגנה, העיסקאות נשוא חשבוניות המס נשוא כתב-האישום בוצעו בפועל, והן דווחו ע"י בעלי החברות, והדיווח מופיע בספרי הנהלת החשבונות של החברות.

יחד עם זאת, אין ההגנה חולקת על כך שספרי הנהלת החשבונות של שלוש החברות אינם בנמצא על אף החיפושים ע"י רשויות מע"מ.

לטענת ב"כ הנאשם, לא ניתן להסתמך על עדותו של העד חיים כהן מאחר והלה מטופל פסיכיאטרית מזה עשר שנים, ואף אושפז בעבר בבית חולים לחולי נפש ב"באר יעקב", ובבית החולים "טלביה".

ב"כ הנאשם הוסיף וציין, כי מאחר וכל העבירות המיוחסות לנאשם מתייחסות לתקופה שלפני תיקון 20 לחוק מע"מ, אזי על התביעה להוכיח היסוד הנפשי "בכוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס", ולטענתו, התביעה לא הוכיחה כי לא היה דיווח על אותן חשבוניות מס לרשויות מע"מ, ולא ניתן להרשיע את מרשו בעבירות המיוחסות לו.

זאת ועוד אליבא דסניגור, לא ניתן אף להאשים את הנאשם בעבירה על סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ כמי "שפעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק מתשלום מס", וזאת מאחר וסעיף זה בא לעולם רק בתיקון מס' 20 מיום 6.8.98.

ג.       התשתית הראייתית עליה מתבססת התביעה :

1) החקירה בפרשה דנן החלה בחקירתו של חיים כהן - מי שנחשד ע"י המאשימה  כי רכש מהנאשם 28 חשבוניות פיקטיביות על שם חב' גילדין, אתיולוגי וארופ בסכום כולל של 999,652 ש"ח, כשסכום המע"מ בגינן מסתכם בסך 169,941 ש"ח.

חיים כהן הועמד לדין בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין בהתבסס על החשבוניות שרכש מהנאשם, וחשבוניות נוספות שרכש מאחרים. 

ראה: ת.פ.  3335/01 של בית משפט השלום ת"א (כב' השופטת הרמן) (ת/20