הכרעת דין בתיק פ 1103/05

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

כ ל ל י

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, אשר מייחס לו ביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

            אין מחלוקת, כי הנאשם הינו תושב הודו הנמצא בישראל במעמד של עובד זר, והוא הועסק, בזמן הרלבנטי לכתב האישום, כעובד במלון "הילטון מלכת שבא" באילת. אין גם מחלוקת, כי המנוחה - ש. א. ז"ל (ילידת 1979, להלן: "המנוחה") היתה נשואה, ובתקופה הרלבנטית לכתב האישום היתה בהליכי גירושין מבעלה ועבדה במלון בו עבד הנאשם.

            עוד מוסכם, כי במהלך שנת 2005 התפתחו יחסים אינטימיים בין הנאשם לבין המנוחה, ובמהלך חודש יולי 2005 (בכתב האישום נכתב בטעות - חודש יוני), עבר הנאשם להתגורר עם המנוחה בדירה ששכרה בכתובת 885/16, אילת (להלן: "הדירה").

            בכתב האישום נטען, כי בתאריך 30/9/05, בשעות הערב, בדירה, התפתחה מריבה בין הנאשם למנוחה על רקע בקשתה של המנוחה לסיים את יחסיה עם הנאשם, וזאת לאור טענתה שאינה רואה את עתידה עמו. הנאשם כעס על דברי המנוחה והחליט להרוג אותה וכדי לעשות כן תפס אותה בצוארה וחנק אותה, על אף נסיונותיה להתנגד. הנאשם חנק את המתלוננת במשך כ-15 דקות עד שיצא דם מאפה והנאשם נוכח לדעת שלבה הפסיק לפעום.

            אין חולק, כי לאחר מכן - התקשר הנאשם לתחנת המשטרה ודיווח על מעשיו, והמנוחה פונתה מהדירה על ידי מד"א לבי"ח יוספטל, שם נקבע מותה.

            בכתב האישום נכתב, כי במעשיו אלה גרם הנאשם, בכוונה תחילה, למותה של המנוחה והמיתה לאחר שהחליט לעשות כן, ובדם קר ומבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, ובנסיבות שבהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמיתה. כאמור, לאור זאת, יוחסה לו עבירת רצח בכוונה תחילה.

2.         בתגובתו הראשונה של הסניגור לכתב האישום הוא טען, שהנאשם אינו כופר בעצם המעשה, אך טוען כי בזמן שלפני המעשה " בין אם זה הגיע לכדי קינטור ובין אם לא... התפתח ריב ביניהם, ובאיזה שהוא שלב יש לנאשם איבוד זכרון זמני של מה שקרה, הוא לא הבין מה שקורה בזמן הזה. כשהפנים את מעשיו, הוא מיד צלצל למשטרה, בין שלוש לארבע פעמים". כלומר, לטענת ההגנה הנאשם " לא הבין את מהות המעשה ואת טיב המעשה" (ר' פרוטוקול מיום 5/2/06, עמ' 10 לפרוטוקול).

            בסיכומיו חידד הסניגור את קו ההגנה תוך שפרט, כי הנאשם אמנם גרם למותה של המנוחה בחניקה, אך הוא לא חפץ במותה ו" הארוע המצער הינו תוצאה ישירה וברורה של סיטואציה חריגה, מלחיצה, מקוממת ומקנטרת, אשר קיצה חרג מפרופורציות כוונתו של הנאשם". דהיינו - מעשי הנאשם נעשו מתוך קינטור.

בסיכומיו ביקש הסניגור לזכות את הנאשם מעבירת הרצח ולבחון הרשעה בעבירה פחותה.

העובדות

3.         למעשה, אין כמעט מחלוקת בין הצדדים לגבי יחסי הנאשם והמנוחה ואודות התרחשויות; יום הארוע. עיקר המחלוקת נוגע לפרשנותן של העובדות.

            הנאשם הגיע ארצה בתאריך 7/4/04 עם ויזת עבודה, ומאז עבד במלון "מלכת שבא" באילת כעוזר במטבח. לדבריו, בהודו למד ניהול בתי מלון, וכשהזדמן לו להגיע לארץ ולעבוד ברשת "הילטון", חשב שהדבר יועיל לקריירה שלו. אביו, ראג' קנשיין (ע.ת. מס' 2, להלן: "האב"), הגיע אף הוא ארצה, כשנה אחרי הנאשם. השניים התגוררו יחד, עד שהנאשם עזב את הבית ועבר להתגורר עם המנוחה ב-18/7/05.

            גם המנוחה עבדה במלון "מלכת שבא", ושם פגשה את הנאשם ב-8/04 והשניים התיידדו. חודש לאחר מכן נישאה המנוחה, אך מדברי הנאשם עולה, כי יחסיה עם בעלה ידעו עליות ומורדות, כאשר גם בתקופת נישואיה שמרה על קשר הידידות עם הנאשם. קשר הידידות שבין השניים הפך, לאחר זמן, לקשר אינטימי - רומנטי.

            אמה של המנוחה, הגב' ע.א., מסרה באמרתה במשטרה (שהוגשה בהסכמה וסומנה כת/10), כי נישואי בתה עלו על שרטון בחודש יוני 2005, אז נפרדה מבעלה והחליטה לחזור להתגורר באילת, שם התגוררה גם לפני נישואיה. הורי המנוחה סייעו לה במציאת דירה, ובתאריך 17/7/05 נסעו השלושה לאילת ועזרו למנוחה לסדר את דירתה החדשה. האם לא ידעה מאומה על קשרי בתה עם הנאשם, למרות שהיתה בקשר יומיומי עמה, ולראשונה שמעה עליו מהמשטרה, לאחר הרצח.

            יום לאחר המעבר של המתלוננת לאילת, בתאריך 18/7/05, עבר הנאשם להתגורר עמה בדירה.

            אביו של הנאשם, שלא כמו אמה של המנוחה, דווקא ידע על הקשר בין השניים, ובנו אף אמר לו, שהוא מתעתד להנשא למנוחה. האב ניסה לשכנע את בנו, שהמנוחה אינה זיווג מתאים, אך הנאשם לא שמע בקולו, ואף נתן למנוחה 6,000 ש"ח מחסכונותיו.

            בעניין הכספי טען הנאשם בביהמ"ש, שעזר למנוחה מבחינה כלכלית, גם כיוון שטענה בפניו שבעלה השאיר אותה עם חובות רבים, וגם כיוון שאח"כ אף טענה בפניו שהיא בהריון וזקוקה לכסף לשם עריכת בדיקות רפואיות. רק לאחר שעבר להתגורר עמה, ולאחר שנתן לה סה"כ 11,400 ש"ח, התברר לנאשם שהמנוחה כלל לא היתה בהריון, ואז " מתוך עצבים שברתי את היד שלי בכוונה... שמתי חתיכת זכוכית(הכוונה לכוס - ר.י.כ.) על הרצפה והיכיתי עם היד עליה " (עמ' 43 לפרוט'. כבר כאן אעיר, שמאוחר יותר טען הנאשם שידו נשברה בתאונת עבודה - להלן).

            יש לציין, כי יחסי הנאשם והמנוחה לא היו בבחינת סוד, ולמשל הגב' מרגלית סולומון, אחראית משמרת שרות חדרים במלון "מלכת שבא", שם עבדו השניים, ידעה - מהנאשם - שהוא מחבב את המנוחה ושהרגש הדדי (ר' אימרתה ת/12, מיום 1/10/05 - אמרה שהוגשה בהסכמה).

4.         בביהמ"ש טען הנאשם, כי כשבועיים לפני הארוע, החלו יחסי השניים להתדרדר, לאחר שהמנוחה אמרה לו שמצאה מישהו טוב ממנו. לפני כן, היו להם רק שתי מריבות, האחת כשנכנסה למינוס בבנק והשניה כשבעלה הטריד אותה עם ניירות הגירושין, אך בשבועיים שלפני הארוע היו ביניהם מריבות מתמידות: