הכרעת דין בתיק פ 1094/06

בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 31.10.04, בשעה 14:00 לערך, ברח' לפין 9, בת"א, תקף הנאשם את פקח העיריה, עדי יצחקיאן (להלן - "המתלונן"), בכך שסגר את דלת הבנין בו גר הנאשם, על ידו ורגלו של המתלונן, הכה בו באגרוף לצוואר ומשך בידו וכתוצאה מכך נחבל המתלונן בידו. עוד נטען, כי משביקש המתלונן מהנאשם להזדהות בפניו, סירב לעשות כן. בגין  זאת מיוחסות לנאשם עבירות עפ"י סעיף 381 (ב) ו-288 א. לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

הנאשם מכחיש את המיוחס לו וטוען כי המתלונן, הגיח לעברו, מבלי שזיהה תחילה כי הינו לובש מדי עובד עירייה וביקש ממנו, במפגיע, את תעודת הזהות שלו, בעת שהנאשם פנה לאסוף את גללי אחד מכלביו, שהיו עימו. הנאשם פנה לדבריו, לביתו, על מנת להמציא את תעודת הזהות ובכניסה לבנין נדחף הפקח אל פני הדלת, בשעה שהנאשם ביקש לסגור אותה, וכך נחבל המתלונן וכל זאת מבלי שהיתה כל אלימות יזומה מצידו כלפי הפקח. הנאשם שלל את הטענה שהועלתה נגדו, לפיה הכה באגרוף בפקח או כי סרב להזדהות בפניו.

בעדותו מסר המתלונן כי בהיותו בסיור שגרתי, בגן הכובשים, בת"א, הבחין בנאשם כשעימו שני כלביו, שהותירו את גלליהם על הדשא, מבלי שהנאשם טרח תחילה לאספם, ועשה כן בעקבות הערת המתלונן כלפיו. המתלונן ניגש לנאשם, הציג עצמו בפניו, וביקש תעודה מזהה. הנאשם סרב  להזדהות בפניו ופנה לכיוון ביתו. העד התלווה לנאשם אל פתח הבית ומשניסה הנאשם לסגור את דלת הבניין הניח המתלונן את רגלו על הדלת ואז חבט הנאשם בצווארו ומשכהו החוצה וכתוצאה מכך נפגע המתלונן בידו, כמופיע בתמונות שהומצאו (ת/3). המתלונן שלל את גרסת הנאשם כי נקט במידה כלשהי של אלימות כלפיו וציין כי כל מבוקשו היה רק למלא את תפקידו כחוק.

המתלונן ציין בחקירתו הנגדית, כי הנאשם אכן טען בפניו כי תעודת הזהות שלו מצויה בביתו וכי הוא מבקש להביאה משם, לצצורך זיהויו.

הנאשם טען מנגד, בעדותו בבית המשפט, כי המתלונן נשרט, ככל הנראה, בניסיונו להיכנס לבניין, ובהמשך פנה לדירתו ויצא ממנה ובידו תעודת הזהות ושמע את המתלונן צועק כי ילמדנו לקח.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי המתלונן הציג בפניו תעודה מזהה. וכי הבין כי מדובר בפקח העירייה, הממלא את תפקידו ועוד טען כי המתלונן דחפו "לתוך הדלת" (עמ' 10 שורה 23). עם זאת, התקשה הנאשם להבהיר טענתו ממנה משתמע כי המתלונן נהג למעשה במידה כלשהי של אלימות כלפיו, כל זה בשעה שהנאשם הבהיר לו כי כל כוונתו הינה אך להמציא את תעודת הזהות המצויה בביתו.

הנאשם גם נמצא כמי שמטיח טענות בפני המתלונן בדבר זאת שאיים עליו, שלא ייתן לו להיכנס לביתו (עמ' 6 שורות 3-2) טענה שלא נשנתה בחקירתו הראשית של הנאשם או בחקירתו הנגדית וגם בחקירתו במשטרה לא מצוי לה זכר (ת/1) ויש בכך כדי ללמד על ניסיון מצידו לטפול במתלונן, אמירות ואירועים שלא התרחשו כלל.

בעת שחקר את המתלונן, בחקירה נגדית בבית משפט, הטיח בפניו הנאשם כי המתלונן נהג כלפיו באלימות ברורה ולפיה דחפו וכן כי ניסה "בכח ובאלימות" להכנס לביתו (עמ' 6 שורה 7).

על גרסה דומה חזר בעדותו בבית המשפט, אלא שמסתבר כי בחקירתו במשטרה (ת/1) טען הנאשם כי כל אשר עשה בסופו של דבר המתלונן הוא שדחפו.

בדו"ח העיכוב שהומצא (ת/5) עולה כי הנאשם מעלה טענה ממנה משתמע לכאורה כי נקט בפעולה של התגוננות מפני המתלונן ולפיה "אני אך הגנתי על עצמי", מבלי להבהיר מפני מה ראה לנכון להתגונן.

בנסיבות שהובאו בפני על ידי הצדדים לארוע, אני מוצא מהימנות בגרסת המתלונן, שהינה אמנם בגדר עדות יחידה, הנתמכת גם בסימני אלימות שנמצאו על ידיו של המתלונן, כמפורט לעיל, ויש בהם כדי להתיישב עם גרסתו בדבר אלימות יזומה של הנאשם כלפיו, שעולה בקנה אחד עם הפגיעות שניכרו בו בידיו, שעל פי תיאורו של המתלונן כל כולן תוצאה של מעשה אלים מצד הנאשם, שלא הסכין עם הליכתו של המתלונן בצמוד אליו ועם ניסיונו להגיע עד פתח ביתו של הנאשם.

טענת הנאשם כי המתלונן נקט כלפיו במעשה אלימות של ממש, ראויה להידחות מכל וכל.

אף תגובתו של הנאשם בדו"ח העיכוב, לפיה אך הגן על עצמו, אינה מתיישבת עם גרסתו הראשונית בבית המשפט, עת הוקרא כתב האישום בפניו, כפי שהובעה מפיו, ולפיה המתלונן: "נדחף מאחורי" (עמ' 2) ואין בתחושתו זו של הנאשם כדי להצדיק כהוא זה מעשי אלימות כפי שתוארו על ידי המתלונן כלפיו. ההשערה שהעלה הנאשם כי המתלונן נשרט, באופן אקראי, בידיו, אך משום שנדחף מאחור, אינה סבירה בנסיבות הענין ומדובר בניסיון של הנאשם להתחמק מתוצאות התנהגותו האלימה על ידי העלאת טענות שונות בדבר אפשרות לפגיעה כלשהי במתלונן שאינה מעשה ידיו של הנאשם,  הכל אל מול גרסת המתלונן, הנמצאת מהימנה בעיני. עם זאת, בנסיבות הענין, לא הובאו ראיות די בהן כדי לבסס את העבירה של הפרעה לעובד ציבור, שיוחסה לנאשם וזאת משהמתלונן לא שלל מכל וכל את גרסת הנאשם, כי אכן פנה לביתו על מנת ליטול משם תעודת זהות כפי שנתבקש ע"י המתלונן. על כן יש לזכותו מעבירה של הפרעה לעובד ציבור.

אני מורה על כן על הרשעת הנאשם בעבירה של תקיפת עובד ציבור, שיסודותיה הוכחו כדבעי.

ניתנה היום, כז' בכסלו, תשס"ז (18 בדצמבר 2006), במעמד הצדדים.

התובעת:

גליון הרשעות קודמות מוגש ומסומן ת/7. לנאשם עבירה קודמת אחרת בגין עבירות מרמה, הנאשם ריצה עונש מאסר בן שנה.