הכרעת דין בתיק פ 10891/03

א. פתח דבר

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עסקה נאשמת 1 (להלן:" הנאשמת") בהפקות תיאטרון לילדים, ונאשמים 2 ו- 3 (להלן:" הנאשמים") שימשו כמנהליה הפעילים.

כתב האישום מייחס לנאשמת ולנאשמים אי הגשת דוחות ללא סיבה מספקת על הכנסות הנאשמת לשנות המס 2001-1998 - 4 עבירות על סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה").

הנאשמים מואשמים בכך שבהיותם מנהלים פעילים בנאשמת ידעו, אך לא  נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות נשוא כתב האישום - עבירה על סעיף 224 א' לפקודת מס הכנסה.

ב. גדר המחלוקת

הנאשמים מודים כי לא הגישו במועד הדוחות על הכנסות הנאשמת לשנות המס 2001-1998, אלא שלטענתם, היתה להם סיבה מספקת לאי הגשת הדוחות במועד, והיא נעוצה בתרמית שרומו ע"י מתחזה בשם מיקי דור שהציג עצמו כרו"ח.

לטענתם, חומר הנהלת החשבונות של הנאשמת היה מצוי בידו של אותו מתחזה וגם לאחר שהתגלו מעלליו, הוא סירב להחזירו לנאשמים. כשנפתחה חקירה נגד  המתחזה -  חומר הנהלת החשבונות נלקח על ידי "רשויות מע"מ" ונעלם.

לטענת הנאשמים בעקבות היעלמות החומר החשבונאי הקשור לשנות המס 96'-94', לא ניתן היה להגיש במועד את הדוחות על הכנסות הנאשמים גם לשנות המס הבאות, אזי בהיעדר יתרות פתיחה היה קושי בהגשת הדוחות לשנות המס 1997-1996.

עוד לטענתם, רוה"ח החדש ששירותיו נשכרו על ידם - רו"ח פרוילנגר בא בדברים עם רשויות המס, החל מתאריך 19.12.00, ובהסכמה עם רכז החברות מר מרסלו גראוס הוסכם, כי הנאשמים יגישו דוחות בלתי מבוקרים לשנים 1996-1994.

עוד על פי הסיכום עם מר גראוס, היה על הנאשמת להגיש דוחות בלתי מבוקרים לשנים 1996-1995, וזאת לא יאוחר מיום 31.3.01. אין מחלוקת כי הנאשמים לא עמדו בסיכום זה.

בפועל הדו"ח לשנת 1995 הוגש כדו"ח בלתי מבוקר ביום 13.3.02.

הדו"ח לשנת 1996 הוגש כלא מבוקר ביום 11.4.02.

הדו"ח לשנת 1997 הוגש מבוקר ביום12.5.02.

הדו"ח לשנת 1998 הוגש מבוקר בתאריך 31.7.03.

ביחד עם הדו"ח לשנת 1999.

לשנת 2000 ו - 2001 הוגשו ביחד בתאריך 6.9.04.

ב"כ המאשימה גורסת, כי הנאשמים בחרו מדעת שלא להגיש הדוחות במועד תוך שהם נתלים בפרשת התחזות ישנה משנת 1995. לטענתה, הדוחות הוגשו בצמדים (דוחות 95' ו - 96' בהפרש של חודש ודוחות 97' בהפרש דומה) רק בשל סיכום שנערך בין רו"ח פרוילינגר לנאשמים, שהתבסס על יכולותיהם הכספיות.

ב"כ התביעה מציינת, כי אין לקבל כ"סיבה מספקת" את מצבה הכלכלי של הנאשמים, שבגינו לטענתה, לא הוגשו הדוחות במועד.

ב"כ המאשימה מבססת טענתה זו על הודאת הנאשמים בדבר חוסר יכולת כלכלית לממן יותר משני דוחות לשנה (ראה: עדות נאשם 2 עמ' 25 שורות 11-10, ושורות 27-26), כמו גם עדות רוה"ח עמ' 33 שורות 11-4, ושורות 16-12).