הכרעת דין בתיק פ 10808/97

דוד דג, להלן: " נאשם 1", וחיר כיוף, להלן: " נאשם 2", מואשמים בכתב אישום בתיק זה בעבירות, האחת, תקיפת עובד ציבור- עבירה לפי סעיף 381(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק); השנייה, השמדת ראיה- עבירה לפי סעיף 242 לחוק.

העובדות כפי שהובאו בכתב האישום:

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימשו יהודה עובדיה, יעקב מוסרי ומוטי ברעם כפקחי הרשות לפיקוח חקלאי (להלן הפקחים), שעסקו באיתור וטיפול בעברייני ומבריחי סחורה חקלאית בניגוד לחוקי הפיקוח החקלאיים והזדהו בפני הנאשמים כפקחי הרשות.

בתאריך 22/8/96 סמוך לשעה 23:00, בכפר חסידים, בחצר משקו של נאשם 1, תקף נאשם 1 שלא כדין עובד ציבור, בזה שהתיז מים מצינור לעבר הפקח עובדיה, אשר נזעק למקום בעקבות רכב מוביל תוצרת חקלאות שנמלט ממנו, וזאת על רקע מילוי תפקידו. בכתב האישום נאמר שכל זה במטרה להרחיק את הפקח עובדייה בטרם יסיימו להעלים ראיות לעבירות חקלאיות אותן ביצעו.

בהמשך כשהגיע למקום הפקח מוסרי, אחז בו הנאשם 2 בידו של הפקח מוסרי, היכה בו בפרצופו, תפס בו בחולצתו וקרע אותה, וכל זאת על רקע כוונתו של הפקח למנוע העלמת ראיות שביצעו הנאשמים. ובכך תקף הנאשם 2 את הפקח שלא כדין ולא בהסכמתו, והתקיפה קשורה למילוי תפקידו של הנתקף.

התביעה עוד מוסיפה שהנאשמים במזיד רוקנו את תכולת החלב המוברח מתוך מיכל המשאית בה הבריחוהו ושטפו באמצעות צינור מים את שאריות החלב בכדי לטשטש העובדה כי בוצעו עבירות על חוקי הפיקוח החקלאיים, ובכך למנוע שימוש בהם לראיות. ובכך הם השמידו דבר שידעו כי הוא עשוי לשמש כראיה בהליך שיפוטי.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום.

העידו מטעם התביעה: מר מוטי ברעם ומר יהודה עובדיה ומר יעקב גיסרי, כולם מרשות לפיקוח חקלאי; בנוסף למר שמעון כהן, מסיור תחנת זבולון.

הנאשמים העידו תחת אזהרה ונחקרו חקירה נגדית.

עיינתי בעדויות, בסיכומים ובמסמכים שהוגשו ואני מחליט לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום בתיק זה.

הנאשמים הכחישו לאורך כל ההליכים שהם תקפו או ניסו להשמיד ראיה. הם סיפקו גרסה אחידה הגיונית שלא נסתרה בחקירה הנגדית. לעומתם, עלו כמה סתירות בעדויותיהם של עדי התביעה, ואפרט להלן:

בעמ' 5 לפרוטוקול, אומר מר ברעם, ואני מצטט בתחילת העמוד: "בו בזמן שאני נותן הנחיות למנוע את ההשמדה, ביצעתי מס' צילומים שנמצאים בתיק התפיסה." וממשיך ".. בצילומים אפשר לראות שזה חלב, למרות טשטוש התמונות." גם בהודעתו של מר יהודה עובדיה, אשר הוגשה וסומנה נ/3, הוא מסר שהספיקו לצלם שתי תמונות (ראה עמוד 2 להודעה שורות אחרונות). ולטענת מר ברעם בחקירה הנגדית באמצע עמ' 7 לפרוטוקול שיש לו את הצילומים בתיק התפיסה, אבל  צילומים אלו לא הוגשו לבית המשפט. 

בנוסף, הוא מזכיר בעמ' 5 : ש"הרכב שעבר את העבירה עם חלק מהחלב נלקח ע"י מוביל ....." דהיינו, היה חלק מהנוזל שהם טוענים שהוא חלב (גם כן בעדותו של מר עובדייה בסוף עמ' 12  אמר שהנאשמים לא הספיקו לרוקן את הכל) , וממשיך מר ברעם ואומר בסוף עמ' 5  " בתיק התפיסה יש תוצאות מעבדה שמדובר בחלב נטו מאה אחוז" . ובחקירה הנגדית השיב לשאלה:

"ש. אתה יכול להציג דגימות חלב שלקחתם?

  ת. פה לא, אלא בתיק התפיסה."

גם תוצאות המעבדה לא הוגשו לבית המשפט ואין כל ראיה שהמיכל הכיל חלב שהם היו צריכים להשמיד אותו כדי שלא ישמש כראיה.

בעדות של מר גיסרי הוא אומר בעמ' 19 לפרוטוקול בתשובה לשאלה איך ידע שמדובר בחלב: "זה היה ברכב של כיוף שמוביל חלב וזה היה בצבע לבן, היה לו ריח של חלב. ריח של חלב שנשפך בכמויות מרגישים יופי, גם על הבגדים ומרגישים שזה חלב. למי גבינה יש להם צבע שקוף ודלוח ולא כמו חלב..." אבל תשובה זו אינה מספקת לקביעה שמדובר בחלב שהיה אמור לשמש לראיה שניסו להשמידה וביצעו עבירה כפי שנטען בכתב האישום.

לעניין התקיפה ע"י נאשם 1: בעדותו של מר ברעם תואר דחיפות הדדיות משני הצדדים ונאמר,ואני מצטט מעמ' 6 בתשובתו לשאלה בחקירה הנגדית: "דג היה עם צינור ביד על מנת להשמיד הראיות. המגע שלו עם הפקחים לא היה על מנת להרביץ להם עם הצינור. הצינור היה אצלו ביד לא על מנת להרביץ."  עדות זו הינה בסתירה  למה שנמסר ע"י העד בהודעות במשטרה, אשר הוגשה וסומנה בנ/2 (שורה 28 ו-שורות 44-45).

תשובה זו מחזקת את גרסתו של נאשם 1 שלא תקף את הפקחים ומסבירה שנאשם 1 לא התכוון לתקוף את הפקחים. ומן ההגיון להסיק שברגע שהפקחים מתקרבים לנאשם 1 כשיש בידו צינור מים הם עלולים להירטב ואין כל ראיה חד משמעית שאכן נאשם 1 התכוון להתיז את המים לעברם בכוונה לתקוף.