הכרעת דין בתיק פ 1079/05

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 13.6.05, סמוך לשעה 14:30 (להלן: "יום האירוע") שהה הנאשם ביחד עם חבריו בצומת הרחובות גולן וגיא בנצרת עילית (להלן: "הצומת"), שם השתוללו הנאשם וחבריו בינם לבין עצמם, ובין היתר, התיזו מים זה על זה כמנהג חג השבועות שחל באותו היום.

באותה עת, נסע לעבר הצומת רכב מסוג פורד (להלן: "הרכב"), נהוג בידי אחמד אבחמד כנעאן (להלן: "המתלונן").

משהגיע הרכב אל הצומת, זרק הנאשם אל הרכב בקבוק מים שהכיל קרח, אותו הכין מבעוד מועד לשם זריקתו לעבר מכוניות שחלפו בצומת.

כתוצאה מן המתואר, נשברה השמשה הקדמית של הרכב, שברי זכוכית קטנים התפזרו בתוך הרכב ומחוצה לו ואף פגעו במתלונן. סה"כ נגרם לרכב נזק בסך 2,000 ש"ח.

2.         בשל מעשים אלה יוחסו לנאשם בכתב האישום עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה- עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") וחבלה במזיד- עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.

3.          אין חולק כי ביום האירוע שהו בצומת מס' רב של צעירים שהתיזו מים האחד על השני, וכן על העוברים ושבים. אחד מהשוהים בצומת השליך בקבוק על רכב הפורד שבו נסע המתלונן, וגרם נזק לשמשת הרכב.

אין גם מחלוקת לגבי הימצאותו של הנאשם בזירת האירוע בעת התרחשותו, אף אין חולק כי לאחר שקרה המקרה התקיים דין ודברים בין המתלונן והנאשם.

המחלוקת העיקרית הינה בדבר זהותו של הפוגע.

ההכרעה בסוגיה זו מורכבת נוכח העובדה שהעד היחיד אשר זיהה את הנאשם בודאות כמבצע העבירה, המתלונן, חזר בו בעדותו מן הזיהוי.

4.         על פי העדויות, נפגע רכבו של המתלונן, כאשר זורק הבקבוק עמד מולו באמצע הצומת.

            בין המתלונן והנאשם קיימת היכרות קודמת ואין ביניהם, כל סכסוך.

בשעה 16.50 ביום האירוע, נגבתה מאת המתלונן הודעתו הראשונה במשטרה, שבה הצביע באופן ודאי על הנאשם כעל מי שאשם בביצוע המעשה, נקב בשמו המלא, גילו המשוער ושם אביו. בהודעה נוספת (ת/6) חזר המתלונן ואישר את הזיהוי.

בעדותו בבית המשפט שינה המתלונן את גרסתו, אף שחזר ואישר כי הוא מכיר את הנאשם, טען כי הוא חושב שטעה בזיהוי. המתלונן הוסיף ואמר כי ממש לפני מתן העדות הבין שטעה. על טעותו עמד לאחר השיחה עם עדת ההגנה שהמתינה בחוץ ועם שניים נוספים (שהיו אמורים להעיד מטעם הנאשם, אך הוא בחר שלא להעידם בסופו של יום).

5.         הודעות המתלונן (ת/5 ו- ת/6) הוגשו במהלך הדיון, לאחר שהוכרז כעד עוין, ולצורך קבלתן כראיה במסגרת סעיף 10א. לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.  המאשימה מבקשת להעדיף אמרתו של המתלונן  במשטרה על פני עדותו בבית המשפט.

6.          מתן האמרה על ידי העד במשטרה הוכח. המתלנן לא הכחיש כי זו היתה גרסתו במשטרה, וסנגורו של הנאשם ויתר על העדתם של גובי האמרות (עמ' 17).

אין ספק בקיומם של התנאים (2) ו- (3) לפי סעיף 10א. המכשירים קבילות הראיה, שכן נותן האמרה הוא עד במשפט, נחקר בחקירה נגדית, ועדותו שונה, מן האמרה בפרט מהותי.

7.         השאלה הינה לפיכך, האם יש לסמוך על האמור בהודעות המתלונן בחקירתו, ולהעדיפן  על עדותו בבית המשפט.

8.         המתלונן מסר בהודעתו במשטרה (ת/5) כי הבחין עם הגיעו לצומת, בקבוצה של צעירים שעמדו והשליכו בקבוקי מים על רכבים שעמדו במקום.

"אחד מהם שאני מכיר ושמו יוסי קדוש כבן 20 שנה זרק על הרכב שלי בקבוק מים בחוזקה. הבקבוק פגע בשמשה קדמית ושבר אותה. השמשה נשארה תפוסה ושברים קטנים של זכוכית התפזרו בתוך הרכב ועליי. אני ירדתי מהרכב ושאלתי את יוסי למה זרק על הרכב את הבקבוק הוא אמר זה לא אני. ואני ראיתי אותו במאה אחוז שהוא זה שזרק את הבקבוק שפגע ברכב שלי..." (שורות 4-7).