הכרעת דין בתיק פ 10641/03

כתב האישום

עובדות האירוע העומד במרכזה של הכרעת דין זו, על פי תאורן בכתב האישום, אינן מורכבות במיוחד. עניינן, אליבא דגרסת התביעה, במעשה תוקפנות אלים שביצע הנאשם כלפי טל פלק (להלן: "המתלונן") ורפאל רוזליס (להלן: "רפאל") (להלן:"המתלוננים") בשעות הבוקר המוקדמות של יום 25.5.03, סמוך למועדון "זמיר" בתל אביב, בו שימש אותה עת כמאבטח.

באותו מעמד, על פי הנטען, סטר הנאשם למתלוננים וחבט בהם באגרופיו. כתוצאה מהתקיפה, נחבל המתלונן קשות ונגרם לו שבר בלסת התחתונה, שהינו חבלה חמורה, והוא נאלץ לעבור ניתוח לקיבועה.

בגין מעשים אלה, עומד הנאשם לדין בעבירות של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ותקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לכתב האישום

תגובת הנאשם לכתב האישום הייתה בבחינת כפירה באשמה, ובה בעת הצגה הפוכה בתכלית של השתלשלות הדברים, על יסודה מבקש הוא כי בית המשפט ייקבע היפוכם של דברים: לא תוקף הינו, אלא קורבן אלימות של המתלוננים. לשון אחר. באותו מקרה, הייתה טענתו, לא רק שלא תקף את המתלונן, אלא הותקף על ידו ונאלץ להתגונן מפניו. הכיצד? לגרסתו, בשעה שמילא את תפקידו כמאבטח במועדון, הוצאו המתלוננים אל מחוץ למועדון משום שהיו בגילופין, ועוררו מהומה שכללה, בין היתר, ניפוץ בקבוק ואיומים על המאבטחים במקום. האיומים הופנו גם אליו, למרות שלא הייתה לו כל יד בסילוקם החוצה. לדבריו, משלב זה ואילך גאתה האלימות מצד השניים שהלכה והסלימה. תחילתה הייתה מילולית, והתבטאה באיומיהם כי ידקרו אותו ואת המאבטח הנוסף. אך היה זה רק השלב הראשון. דקות לאחר עוזבם את המקום, חזר המתלונן והתנפל עליו: תפס אותו בכוח בחולצתו וקרע אותה. כתוצאה מהמשיכה איבד שיווי משקלו ונפל לקרקע. בניסיון לבלום עצמו הכה במתלונן באזור הכתף, הא ותו לא, ובכך חטאו היחיד.

ניתוח מסכת הראיות

במרכז ראיותיה הציבה התביעה, כדבר מובן מאליו, את עדותם של המתלוננים, שבעומדם על דוכן העדים תיארו את השתלשלות האירוע, תוך שהם קושרים את הנאשם באופן ברור וחד משמעי למעשי העבירה המיוחסים לו. כמו כן, לצד עדות הנאשם הובאה עדותו של עד ההגנה שנכח במקום והיה עד ראייה להתרחשות האלימה. ברם, עדותו, כפי שיבואר, מאששת דווקא חלקים מעדויות עדי התביעה.

ותחילה לתמונה העולה מעדות המתלונן

הודעת המתלונן במשטרה (ת/6) הוגשה בהסכמה כתחליף לעדותו הראשית. בה תיאר בקצרה את מהלך הדברים שהוביל לתקיפתו החבלנית על ידי הנאשם: באותו יום בילה בצוותא עם חברים במועדון "זמיר" בתל אביב (להלן:"המועדון"). בשלב מסוים, כחלק ממשחק ליצנות חברי, נתלה כילד על גבו של רפאל. התנהגותם לא נשאה חן בעיני אחד המאבטחים שדרש מהם לחדול. רפאל ניסה להפיס דעתו ולהתבדח עמו, אך הלה לא רק שלא התרצה, אלא דרש ממנו לעזוב לאלתר את המועדון. הוא גם לא המתין שיעשה זאת בכוחות עצמו והובילו בנחרצות החוצה. לטענת המתלונן, בדרכם לעבר היציאה ניסה לדבר על לבו של המאבטח לוותר לחברו. מאבטח נוסף- הוא הנאשם הבחין בנעשה ודרש גם ממנו לעזוב את המקום ולהצטרף לחברו. בטרם היה סיפק בידו לעשות דבר, הפעיל הלה כלפיו אלימות של ממש: משך אותו בכוח ודחף אותו מחוץ למועדון, ותוך כדי כך גם סטר בחוזקה על פניו. כשמצא עצמו בחוץ יחד עם חברו, כשהוא כעוס ונדהם מהתקיפה הפטיר המתלונן קללה לעברו של הנאשם. שלא נותר חייב. הוא רץ לעבר שניהם, חלף על פני רפאל שניסה לשווא להרגיעו ומשלא צלח נמלט על נפשו, והמשיך להתקדם לעברו כשכוונותיו התוקפניות ברורות מאליהן. גם המתלונן ניסה לברוח על נפשו, אך במנוסתו נתקל לרוע מזלו ברכב חונה ונבלם. משהשיגו הנאשם התנפל עליו, וחבט שתי מכות אגרוף חזקות בפניו ופגע בלסתו.

תוצאות התקיפה היו קשות. מהתעודה הרפואית שהגיש המתלונן (ת/4) עולה, כי הגיע לבית החולים כבר באותו הלילה, שם אובחן כסובל משבר דו צדדי בלסת התחתונה, ונדרש ניתוח לקיבוע הלסת.

שוטר שהוזעק לזירת העבירה רשם מפיו את פרטי האירוע המתועדים בדו"ח הפעולה ת/2. כבר בשלב זה ניתן לומר, כי השוואת גרסה ראשונית זו, אותה מסר דקות לאחר האירוע, עם הדברים בהודעתו במשטרה ( ת/6) מלמדת על גרסה עקבית לגבי הנסיבות בהן הותקף על ידי הנאשם ונחבל, מה שאין כן, כפי שיוסבר, לגבי הנאשם.

בחקירתו הנגדית דחה המתלונן מכל וכל את ניסיונו של הסנגור להטיל על כתפיו את מלוא האחריות לפציעתו שלו. מתשובותיו לשאלות שהוטחו בו התגבשה תמונה בהירה ועניינית המעוררת אמון. עובדות הרקע והאירוע עצמו תוארו בפרטי פרטים, לרבות שיחזור ואף ציטוט של חילופי הדברים בין כול המעורבים, נסיבות התקיפה ותוצאותיה. אלה גם אלה שוחזרו שלב אחר שלב, והוצגו במתינות וללא קווים של הגזמה או הפרזה, כשהעד אינו מחסיר דבר, גם לא פרטים שאינם מיטיבים עמו, כגון, ההתעקשות להישאר במועדון והניסיון להפיס את דעתו של המאבטח, ההתנגדות לסילוק, ומטר הקללות והגידופים שהשמיעו הוא וחברו לאחר הוצאתם מהמועדון. לא רק זאת אף זאת, העד ערך אבחנה מבדלת וברורה בין שני המאבטחים, והצביע רק על הנאשם כמי שתקף אותו ובאלימות גוברת את חברו. איכות זו ניכרה גם בהתייחסותו לנאשם, כאשר בחקירתו הנגדית לא התכחש לכך שלא ראה את הנאשם מכה את רפאל בתוככי המועדון, ואישר שפרט זה הובא לידיעתו על ידי רפאל עצמו אותו פגש לאחר שהוצא החוצה. והכול בשפה קולחת, בסגנון אישי אוטנטי, כשניכר שחזור עובדתי מעוגן במציאות. רוצה לומר. אני מוצאת את גרסת העד נטועה היטב בעובדות שתיאר: היא ניחנה בהגיון פנימי וחיצוני. העובדות מתוארות בסדר כרונולוגי המתיישב עם נסיבות האירוע - אירוע דינאמי ומתגלגל, כאשר מודגמת התפתחות דברים מציאותית של אלימות ההולכת ומסלימה מרגע לרגע נוכח תגובתם של המתלוננים.

לשאלת הסנגור גם השכיל להסביר כיצד נקלע רפאל לפרשה. לגרסתו, הוא הותקף על ידי הנאשם תוך כדי ניסיונו להפריד ביניהם. פרט זה אומנם לא אוזכר בהודעתו, ובכך נמצא השוני היחיד בין גרסאותיו. שוני, שלטעמי, אינו מהותי, ומכול מקום, אין בו כדי לערער את חוסנה של גרסתו. מה גם שנמצא להשמטה זו הסבר המתיישב עם הנסיבות, ובמרכזן תקיפתו הברוטאלית ותוצאותיה הרציניות שהפכו את כול שקרה סביבו לשולי עבורו. במצב דברים זה אך טבעי שבחקירתו במשטרה התמקד באלימות כלפיו ולא בזו שהופעלה נגד חברו. יתרה מזו, בהודעתו ציין המתלונן כי נגד רפאל הופעל כוח רב בעת הוצאתו מהמועדון, כך שלא ניתן לומר שנשללה לחלוטין תוקפנות כלפיו. העד גם נתן הסבר מספק לכך שבתחילה טען שנשברה לו שן, עובדה שנתבררה בדיעבד כטעות:

" "ש. אתה רושם ששברו לך שן.

ת.בסוף לא. ז"א אני לא ידעתי שנשברה לי הלסת. הוא נתן לי אגרוף. ירד לי דם, וחבר שלי אומר נפלה לך שן, אני הייתי בטוח שנשברו לי השיניים, ולא ידעתי שהלסת שלי נשברה, רק אחרי שהגעתי למיון ורופא בדק אותי..." (עמ' 11 ש' 25-22). לא רק שיש בדברים אלה כדי הסבר הגיוני וסביר המתיישב עם הנסיבות, אלא שיש בכוחם להוות ראיה נוספת לאי ניפוח העובדות והצגתן לאשורן. שהרי לו רצה המתלונן להעליל על הנאשם היה מלכתחילה מאשימו בריסוק לסתו, ולא עשה כן.

בחנתי את עדות המתלונן ומצאתיה עניינית וכנה. דבריו המשכנעים והעקביים הותירו רושם חיובי. ניכר בו מאמץ אמיתי להיצמד לעובדות המקרה ולתארן לאשורן ולהתרחשותן במציאות. הוא לא ייפה את הדברים ולא ניסה לנקות את התנהגותו מכול פגם. נהפוך הוא. לא הסתיר את חלקו, ולא כיחד כי התווכח עם הנאשם ויותר מהזדמנות אחת אף גידף אותו במילים בוטות ומעליבות.

ויודגש, המתלונן ורפאל מסרו את גרסתם לאירוע מיד לאחר התרחשותו, בעודו טרי בזיכרונם ופרטיו חדים,בלי להמתין לבאות ובלי להסתיר את מעורבותם. וכפי שניווכח, מעדותם, שניתנה כמעט במקביל, מתקבלת תמונה זהה נעדרת סתירות של ממש.

מה הייתה אם כן גרסתו של רפאל לאירוע

בדומה למתלונן גם הודעתו של רפאל שנגבתה בסמוך לאירוע הוגשה בהסכמה כתחליף לעדותו הראשית (ת/5). כאמור, התמונה המצטיירת ממנה לאופן השתלשלות הדברים זהה לזו העולה מעדות המתלונן: החל מהשעשוע הילדותי של נשיאת המתלונן על גבו שפורש כהתפרעות, דרך התערבותו של אחד המאבטחים והויכוח שהתפתח ביניהם, וכלה בסילוקו מהמועדון תוך שימוש בכוח: "בשלב מסוים שמתי אל טל על הגב שלי, ואחד המאבטחים, גיורא, אמר לי להוריד אותו והורדתי את טל, ואז גיורא אמר לי מדוע אנחנו מתפרעים, ואני אמרתי שאנחנו לא מתפרעים, אני נגעתי לגיורא בכתף, ואז הוא אמר לי לצאת החוצה, אמרתי לו למה לצאת החוצה . אז בא השומר השני ודחף אותי בכוח החוצה". לדבריו, השימוש באלימות כלפיו על ידי הנאשם החל כבר בתוך המועדון. סטירה ראשונה ספג ממנו כאשר העז להתרות בו, באומרו:"בלי ידיים", והשנייה, תוך כדי הוצאתו החוצה, בתגובה על המשפט: "למה אתה מרים ידיים?". אך בכך לא תמה, לגרסת רפאל, תוקפנותו של הנאשם: לאחר שהושלך בכוח מהמועדון ראה כי גם חברו- המתלונן סופג את נחת זרועו: "אני קראתי לו יא בן זונה, אני אביא לך משטרה, והוא הרביץ לי ולטל וברחנו משם". לטענתו, הוכו שניהם על ידי הנאשם באגרופים בפניהם. רפאל הודה בהודעתו כי גידף את המאבטחים, אך הכחיש נחרצות כי תקף אותם.

בחקירתו הנגדית חזר רפאל על אותם הפרטים שציין בהודעתו. הוא עמד על דעתו שהוצא בכוח מהמועדון ללא כול הצדקה, ושלל את טענת הסנגור כי התנהגותו בתוך המועדון חרגה מהמקובל. בנוסף, חזר על כך שהנאשם סטר על פניו פעמיים עוד בטרם הוצא על ידו מהמועדון. כמו כן, הכחיש כי ניסה ביחד עם המתלונן לחזור למועדון, ובתוך כך שלל כי לצורך כך גם נדחף הנאשם על ידו ועל ידי המתלונן. יחד עם זאת, ציין רפאל כי לא היה יכול לעזוב את המקום מאחר וחבריו ששמרו על חפציו שהו עדיין בתוך המועדון. חרף ניסיונותיו של הסנגור להטיל דופי בדבריו של העד, השכיל רפאל לעמוד על דעתו, לתקן את דברי הסנגור בקור רוח ולדבוק בגרסתו. 

בחנתי את דברי המתלוננים בחקירתם הנגדית בבית המשפט והעמדתים אל מול הדברים שמסרו באמרתם במשטרה, וככול שהם מתייחסים לתקיפה, לא מצאתי ביניהם לא סתירות ולא שינויים משמעותיים שיש בהם כדי לערער או לפגום באמינותם. כאמור, הם לא השהו את תלונותיהם, הזעיקו מיד את המשטרה, ומסרו הודעותיהם עוד באותו הלילה, שעה קלה לאחר האירוע.

דו"ח הפעולה של רס"ר איציק יהודה (ת/2).