הכרעת דין בתיק פ 10635/03

ביום 2.11.05. הודעתי על זיכויה של הנאשמת מכול אשמה. אלה נימוקי.

הקדמה

דומה מוסכם על הכול שהנושא העומד במרכזו של האירוע, נושא הכרעת דין זו, הינו אלימות, אלימות לשמה, יש לומר. ברם, שאלה היא באיזו אלימות מדובר. האם זו המתוארת בכתב האישום ומיוחסת לנאשמת, ולפיה על רקע אי השלמתה עם רישום דו"ח תנועה כחוק הפריעה לשני שוטרים בעת מילוי תפקידם והוסיפה ותקפה אותם בברוטאליות, כגרסת התביעה, או שמא אלימות שונה בתכלית, זו שהופעלה נגדה על ידי שני השוטרים- המתלוננים, אשר נצלו את כוחם וסמכותם כדי להפוך את היוצרות במטרה להרחיק מעליהם כול אשם ולטפול כזב על הנאשמת, כגרסת ההגנה. שאלה זו עמדה במלוא כובד משקלה להכרעתו של בית במשפט.

ותחילה לעובדות כתב האישום

נוסח כתב האישום קצר וענייני - מתמקד בעובדות העיקריות של התנהגות הנאשמת בעת האירוע, המגבשות את העבירות המיוחסות לה: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:"החוק") ותקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק. למקראו, ניתן היה להתרשם, לכאורה, כי מדובר בעובדות פשוטות וחד משמעיות שאינן צריכות דיון מעמיק.

אליבא כתב האישום, בצוהרי יום 1.6.02, ברח' עלית הנוער פינת רח' כצנלסון גבעתיים (להלן:" המקום"), על רקע רישום דו"ח תנועה, הפריעה הנאשמת לשוטר במילוי תפקידו בכך שהתווכחה עם השוטר זהב שוורץ (להלן:"שוורץ"), דפקה על דלת הניידת, נכנסה לניידת ללא רשות, התיישבה במושב הקידמי והטיחה בשוטרים את המלה "חולירות".

באותן נסיבות, על פי הנטען, תקפה שוטר אחר בעת מילוי תפקידו, בכך שדחפה את השוטר פאבל מינסטר (להן: "מינסטר"), שרטה אותו ונשכה את שוורץ בשתי ידיו (להלן:"השוטרים").

דא עקא, כפי שיובהר, הדברים אינם כה פשוטים וברורים. מורכבותם נתגלתה במהלך שמיעת ההוכחות ושנתה לחלוטין את פניו של סיפור המעשה העומד ביסוד כתב האישום.

קווי המתאר של התשתית הראיתית שהונחה לפתחו של בית המשפט

הואיל ולא נמצאו עדי ראיה לאירוע הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית המורכבת מעדותם של המעורבים בלבד. ראיות התביעה התבססו, מטבע הדברים, על עדותם של  השוטרים, ולעומתה ניצבה בבדידותה עדות הנאשמת שבקשה להפריכן ולהציב כנגדם את גרסתה לאופן בו נקלעה לפרשה זו והפכה לקורבן תקיפה.

לכאורה, מעדות עדי התביעה הייתה אמורה להצטייר תמונה עובדתית קוהרנטית, רצופה וברורה של נסיבות האירוע המתואר בכתב האישום. אלא שסתירות, שינויים  ופריכות עוררו תמיהות וסימני שאלה לא פתורים, ומגוון פגמים וליקויים נתגלו ונשזרו בה לרוחבה ולאורכה משולבים בחוסר היגיון והעדר סבירות. עד כי בסופו של יום, נותרה גרסת התביעה ככלי ריק, סדוק ופעור חללים, שגם מלאכת מחשבת של איחוי והתאמה לא תצלח לצרפם, ולו לראשיתו של סיפור הראוי לאמונו של בית המשפט. במצב דברים זה, לא נדרשה הנאשמת אלא להביא גרסתה להשתלשלות הדברים, שבניגוד לגרסת עדי התביעה נתגלתה כעניינית, עקבית ומדודה מתמודדת היטב עם האשמות נגדה.

כאן המקום להציב את גדרות המחלוקת העובדתית, וראשית, העובדות המוסכמות

חרף רוחב יריעת המחלוקת חלק מן העובדות מוסכם על הצדדים .

אין חולק, כי במועד ובשעה המצוינים בכתב האישום, נסעה הנאשמת ברכבה. בהגיעה סמוך למקום נתבקשה על ידי השוטרים, שהיו אותה עת בניידת במשימת סיור שגרתית, לעצור בחשד כי ביצעה עבירת תנועה.

לית מאן דפליג, כי סוג עבירת התנועה שביצעה הנאשמת, אשר, כאמור, שימש בסיס להוראתה לעצור את הרכב, עבר שינויים מרגע הקמת החשד בזירת העבירה, דרך דו"ח התנועה וכלה בכתב האישום שהוגש נגדה לבית המשפט לתעבורה בגין אותו אירוע, ממנו זוכתה בסופו של דבר. 

מוסכם, כי כתיבת דו"ח התנועה נמשכה דקות ארוכות בעטים של השוטרים- אנשי סיור, חסרי ידע ומיומנות בתחום עבירות התנועה, וזאת משתי סיבות- חיפוש אחר פנקס הדוחות שלא היה משום מה בהישג ידם, וספקנותם, או ליתר דיוק בורותם, מהו סעיף העבירה הספציפי שיש ליחס לה.

עובדה נוספת שלא נעורה עליה מחלוקת הינה, כי הנאשמת שללה בתוקף ביצוע עבירת תנועה וניסתה לדבר על לבם של השוטרים להסיר מעליה את רוע הדו"ח. כמו כן, מוסכם כי בשלב מסוים נעלו עצמם בתוך הניידת והגיפו את החלונות בעוד הנאשמת עומדת בחוץ וממתינה.

הנסיבות בהן הופעלה אלימות אמנם שנויות במחלוקת. עם זאת, אין חולק, כי במהלך העימות הפעילו השוטרים כוח פיזי רב לשם כבילתה של הנאשמת שהתבטא בכך, ששוורץ אחז בצווארה וכופף אותה על ברכיה עד שראשה הוטח בקרקע ונחבל, ולאחר מכן נאזקה בעזרת מינסטר עם ידיה לאחור ולא הותרה מכבליה שעות ארוכות עד שהובלה לתחנת המשטרה ונחקרה תחת אזהרה.

כמו כן אין מחלוקת, כי הנאשמת נחבלה במצחה ובידיה, כפי הנשקף מלוח התמונות נ/3, כמתועד בגוף עדותה על ידי דרורה אלמוג, גובית אמרתה (נ/1) ועולה מהממצאים שבתעודת הרופא (נ/5).

ולגבי מצב השוטרים. מוסכם, כי על זרועו השמאלית של שוורץ נראה סימן, הגם שטיבו הועמד במחלוקת, וכן נצפו סימני שריטה על זרועו הימנית. ואילו על השוטר מינסטר נראו שריטות על כף ידו השמאלית, כמתועד בלוח התמונות ת/2 ו - ת/3(להלן: "החבלות").

גרסת השוטרים  סל של פגמים, שינויים וסתירות יורדות שורשי עניין

שני השוטרים המתלוננים התייצבו על דוכן העדים למסור גרסתם לסיפור התקיפה.  ניתוח עדותם מעלה שורה ארוכה ובעייתית של פגמים מהותיים, המתבטאים בסתירות ושינויים פנימיים מפליגים בין עדותם בבית המשפט, בינם לבין הגרסה שמסרו במסגרת החקירה ובין גרסאותיהם ככלל.

ניתוח עדות שוורץ

לו נדרשתי לסכם בשורה אחת את התרשמותי מעדותו של עד תביעה מרכזי זה, שלא יהא מוגזם להגדירו כמי שהיה אמור להוות את מסד ראיות התביעה, הייתי מגדירה אותה כעדות בעייתית, לקויה ורבת פגמים שלא ניתן להעניק בה כול אמון. שפע ומגוון הגרסאות השונות העולות מהשוואת דבריו בכול אחת מההזדמנויות בהן נדרש לשחזר את האירוע די היה בו כדי לשמוט הקרקע תחתיהן. קל וחומר, כשהן נבחנות אל מול גרסאותיו של מינסטר שלא רק שאין בהן כדי לחזקן, אלא להיפך- להעמיק את הפערים ולמוטט את חוסר האמינות עד תום. אם ניתן למצוא בהן דפוס עקבי הרי הוא ניכר במגמה בולטת ומלאכותית להכשיר את מעשיו ולעטות עליהם אצטלה חוקית.