הכרעת דין בתיק פ 1062/04

ביחס לנאשם מס' 2

1.         נאשם מס' 2 (להלן: " הנאשם"), מואשם בכך שעובר ליום 7.3.04, קשר קשר עם נאשם מס' 1,  משה רוימי (להלן: " רוימי"), להחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של כ- 2 ק"ג. לשם קידום מטרת הקשר, הגיעו הנאשמים ביום 7.3.04 בשעה 11:20 או בסמוך לכך, לכביש המוביל לכפר חיטים ברכב מסוג מיציבושי כריזמה (להלן: " הרכב") בו נהג רוימי, כאשר הנאשם יושב במושב הקדמי לצידו. שם נעצרו שניהם על ידי מחסום משטרתי.

בחיפוש שנעשה ברכב נתפסה מזוודה שהיתה בתא המטען ואשר הכילה 1938.1852 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין (להלן: " הסמים").

2.         בשל מעשיו האמורים לעיל, יוחסו לנאשם עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי הסעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי הסעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), והסתייעות ברכב לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

            רוימי הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית  והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

בתשובתו לכתב האישום (עמ' 1 לפרוטוקול) לא חלק הנאשם על המצאותו ברכב בו נתפסו הסמים, אך הכחיש כי היתה לו ידיעה כלשהי לגבי הסמים וכן כפר באישום בקשירת קשר לביצוע פשע.

            במהלך הדיון (עמ' 30) הצהיר ב"כ הנאשם כי איננו חולק על כך שהסמים והמזוודה שנתפסו ביום 7.3.04 ברכב המיצובישי כריזמה הם המוצגים שהגיעו למז"פ, נבדקו וניתנה לגביהם חוות דעת לגבי סוג הסם וכמותו.

לאור הצהרה זו היתה המאשימה פטורה מהוכחת "שרשרת הסם".

תשובת הנאשם צימצמה את נקודות המחלוקת והעמידה אותן בעיקר על יסוד ה"החזקה".

3.         יסוד "ההחזקה":

על פי הראיות שהובאו, והנאשם אף אינו חולק עליהן, הנאשם נסע ברכב שהיה נהוג על ידי רוימי, בשעה שנעצרו על ידי מחסום משטרתי ובתא המטען של הרכב בו נסעו נתפסה מזוודת הסמים. במזוודה נמצאו קרוב לשני קילו סם מסוג קוקאין מחולק ל - 24 חבילות. על המזוודה אובחן סימן של דקירה. בתוך הרכב, בדלת שליד מושב הנוסע הקידמי (קרי, הדלת הסמוכה למקום מושבו של הנאשם) נתפסה סכין שעל הלהב שלה סימני חומר לבן, שזוהה מאוחר יותר כסם מסוג קוקאין (ת/7 + ת/37).

סעיף כג34 לחוק העונשין  קובע כי:

" באין בחוק הוראה לסתור, יחולו הודאות החלק המקדמי והחלק הכללי גם על עבירות שלא לפי חוק זה".

סעיף 8 לפקודת הסמים המסוכנים מוסיף להגדרת ההחזקה מבהיר ומרבה אותה, אך אינו מחליפה ( ראה ע"פ 250/84 - דן הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), 813 , עמ' 821).

משכך - ההגדרה הרלוונטית מצויה בחוק העונשין, בסעיף 34 כ"ד ולפיה:

" שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו. ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד".

משמעות ה"שליטה" על פי ההלכה היא " כי לאדם היכולת, על-פי מהלך העניינים הטבעי והרגיל, להגיע לעשייה פיסית בחפץ. או שבידו היכולת לקבוע את גורלו הפיסי של החפץ... תנאי הוא, כי יכולת זו על כל היבטיה תהיה בלעדית לאותו אדם או לו ולאחרים הפועלים עמו בצוותא" ( ע"פ 250/84 - דן הוכשטט נ' מדינת ישראל , פ"ד מ

(1), 813 ,עמ' 823-824).

הוכחת החזקה מחייבת גם הוכחת המחשבה הפלילית - מודעות להחזקת הסם המסוכן.