הכרעת דין בתיק פ 1060/06

השופט ב. אזולאי ס.נ.

כתב האישום

הנאשם הואשם בארבע עבירות של אינוס ובשלוש עבירות של איומים, על פי העובדות שלהלן.

הנאשם נשוי למתלוננת שראשי תיבות שמה י.ב. (להלן "המתלוננת") ולהם שני ילדים - ש.ב. יליד 4.11.96 וא.ב. ילידת 7.3.93, והם התגוררו בדירה בערד.

בתאריך 1.5.06 הגישה המתלוננת לבית הדין הרבני תביעה לגרושין ותביעה למזונות עבורה ועבור הילדים, ולאחר מכן החל הנאשם לישון בסלון בעת שהמתלוננת ישנה בחדר השינה.

באישום הראשון נטען, כי במהלך חג הפסח בשנת 2006 איים הנאשם על המתלוננת שיפגע בה ויכה אותה.

ב- 19.5.06, בשעות הערב בנוכחות הילדים, אמר לה שיפגע בה ודרש ממנה שתעזוב את הדירה עד ליום ראשון ושתעזוב את העיר עם הילדים, אחרת יהרוג אותה. בשל חששה מהנאשם, ישנה המתלוננת עם הילדים בחדרם.

בתאריך 20.5.06 בשעות הערב, שב הנאשם ואמר למתלוננת שיהרוג אותה ואת הילדים אם לא יעזבו את הדירה עד ליום המחרת.

בתאריך 21.5.06, בשעות הבוקר, הנאשם אמר למתלוננת שאם לא תעזוב את הדירה עם הילדים עד שיחזור מהעבודה, הוא יפגע בה.

באישום השני נטען, שבתאריך 17.5.06 בסמוך לשעה 01:00, ניגש הנאשם לחדר השינה בו ישנה המתלוננת, נכנס למיטה ודרש מהמתלוננת לקיים איתו יחסי מין. המתלוננת סירבה, קמה מהמיטה והלכה לסלון ומשיצא הנאשם מחדר השינה, חזרה המתלוננת למיטתה בחדר השינה, ואז הנאשם הגיע לחדר, תפס את המתלוננת והצמיד אותה אליו בכח, פיסק את רגליה ביד אחת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוק מיני, וזאת למרות מאמצי המתלוננת להיאבק בו ולהרחיקו מעליה ובקשותיה שיעזוב אותה. (עמ' 13).

בלילה שבין ה- 18.5.06 ל- 19.5.06, סמוך לשעת חצות, ניגש הנאשם לחדר המתלוננת בעת שישנה, ודרש ממנה שתקיים איתו יחסי מין. המתלוננת סירבה ואמרה לו שהם נפרדים. הנאשם התעלם מדבריה, אחז בה בחוזקה, נשכב עליה, בעוד שהיא נאבקה בו וניסתה לדחות אותו מעליה בידה וברגלה, אך הנאשם פיסק את רגליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד שהגיע לסיפוקו המיני.

הנאשם בשני מועדים שאינם ידועים, בחודש 5/06 נכנס לחדר השינה של המתלוננת בעת שישנה, נכנס למיטה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שהגיע לסיפוקו המיני, אף שהמתלוננת אמרה לו שאינה מעוניינת בכך.

במענה לאישום כפר הנאשם בכל העובדות שבכתב האישום, למעט העובדה שהיה נשוי למתלוננת שיש להם ילדים ושהם התגוררו יחד, וכן שהוגשה על ידי המתלוננת תביעה לגירושין ולמזונות.

כמו כן נטען שבמהלך התקופה האחרונה, עקב חשד שהיא בוגדת בו, צעק עליה והיו וויכוחים ביניהם והוא אף דרש ממנה לעזוב את הדירה, אך הדברים לא הגיעו לכדי איומים.

הראיות

העו"ס יפה ברנשטיין:

העובדת הסוציאלית, יפה ברנשטיין, שתיעדה את דבריה במכתב למשטרה מיום 22.5.06 (ת/1) ביום 1.11.06, העידה בבית המשפט שהנאשם הגיע אליה ראשון מיוזמתו, ביום 9.5.06, וסיפר לה על סכסוך שפרץ בינו לבין המתלוננת, בהקשר לרכישת הדירה של עמידר בה התגוררו, לאחר שהייתה להם כוונה לרכוש את הדירה. לאור זאת הזמינה העובדת הסוציאלית את המתלוננת, שהגיעה אליה ביום 10.5.2006. בפגישתה עם המתלוננת סיפרה לה האחרונה שהנאשם נוהג לקלל, לצעוק ולאיים והיא חשה פחד ממנו, ולכן היא איתנה בדעתה להתגרש ממנו, ואף פנתה לבית הדין הרבני בתביעה למזונות ולגירושין.

בתאריך 14.5.2006, שוחחה העו"ס פעם נוספת עם המתלוננת ועם הבת זהבה, והן תיארו בפניה את האוירה המתוחה בבית, ואמרו שהמתלונן מרבה לקלל ולצעוק על בני המשפחה. באותו יום היא (העו"ס) שוחחה עם הנאשם והוא הביע נכונות לשתף פעולה.

בתאריך 21.5.2006, פנתה המתלוננת לעובדת הסוציאלית וסיפרה לה שבמהלך השבת, הנאשם הרבה לשתות, תוך שהוא מקלל ומאיים על בני המשפחה, ודרש מהם לעזוב את הבית עד אשר הוא חוזר מהעבודה ואמר לה "אני אגמור אותך" אם לא תעשי כך. כמו כן דרש ממנה שתעזוב את הבית ביחד עם הילדים, שאם לא כן "חבל על הזמן" ו"שתגידו שלום למשפחה שלכם להתראות".