הכרעת דין בתיק פ 1055/05

1.         הריני מורה על זיכויו של הנאשם מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעניינו, קרי: סחיטה בכוח - לפי סעיף 427 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק") וסחיטה באיומים - לפי סעיף 428 רישא לחוק.  

פרטי האישום

2.         בפרק הזמן שבין החודשים פברואר - מרץ 2004, סיכמו הנאשם ואלכסנדר גולובציוב (להלן: "המתלונן") להקים אתר אינטרנט משותף (להלן: "האתר"). כמספר חודשים לאחר מכן, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, התגלע סכסוך בין הנאשם למתלונן על רקע קצב הקמתו של האתר. 

3.         ביום 20.7.04 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, נכנס הנאשם יחד עם אדם נוסף (להלן: "האחר") לחנות הקרויה "אלוף מחשבים" במרכז "כלל" בירושלים (להלן: "החנות") - בה עובד המתלונן. הנאשם חסם את דלת הכניסה ומנע יציאתו של המתלונן בעוד האחר הכה את המתלונן. הנאשם דרש מן המתלונן סך של 10,000ש"ח ומשסרב המתלונן לשלם, הכוהו הנאשם והאחר וזרעו אי סדר במשרדו.

כתוצאה מהתנהגותם של הנאשם והאחר, העביר המתלונן לידי הנאשם המחאה שמספרה 12841672, חשבון מספר 511404, בסך של 7,976ש"ח לפקודת בת זוגו של הנאשם (להלן: "ההמחאה"). נוסף לכך, אישר המתלונן דבר העברתו של אתר האינטרנט, אשר היה רשום על שמו, לבעלותו של הנאשם.

4.          בטרם עזבו את החנות, איימו הנאשם והאחר על חייו של המתלונן ובני משפחתו, הנאשם הזהיר את המתלונן כי הוא יודע מהי כתובת מגוריו, וכל זאת לבל יפנה המתלונן למשטרה בעניין או לבל יורה, לחילופין, על ביטולה של ההמחאה.

5.         במעשיו המתוארים דלעיל, כשם שצוין בכתב האישום, השתמש הנאשם שלא כדין בכוח כדי להניע המתלונן לעשות מעשה וכתוצאה מכך נתן המתלונן כסף לנאשם. כמו כן, איים הנאשם בעל פה בפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן וכן בבני משפחתו כדי להניאו מפנייה למשטרה או מביטול ההמחאה.

תשובת הנאשם לאישום

6.         הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום והעלה טענת אליבי גבי האירוע מיום ה-20.7.04, כמתואר בכתב האישום. לטענתו, בילה במועד האמור, יחד עם 4 מחבריו, במסיבה בבית נקופה. הנאשם הסביר, כי הוא וחבריו נוהגים להיפגש אחת לחודש ליד מפעל בבית נקופה, השייך לאחד מהם, לעשות "על האש" ולשתות. על כל פנים, שהה הנאשם במחיצת חבריו, לטענתו, החל מהשעה 12:00 ועד לשעה 21:30 - אז נסע לעבודתו.

הנאשם הכחיש, כי נכנס לחנותו של המתלונן יחד עם אחר וחסם דלת הכניסה לחנות שעה שהאחר הכה את המתלונן. אמנם המתלונן נתן לנאשם שיק דחוי, אך הדבר לא נעשה כתוצאה של מעשה אלימות כלשהו, כפי שצוין בכתב האישום. הנאשם הסביר, כי הוא והמתלונן הסכימו להקים אתר אינטרנט משותף, אך תוכניתם זו לא יצאה לפועל. על כן, ביקש הנאשם את המתלונן להשיב לו שיעור הוצאותיו בפגישה שנערכה ביניהם כ-7 או 8 ימים לפני יום ה-20.7.04. המפגש האמור התקיים בחנות וההמחאה הועברה לנאשם לאחר שנעשתה התחשבנות מדויקת ולאחר שהנאשם הסכים לקבלה למועד דחוי (הוא יום ה-10.8.04). סך ההמחאה (7,976ש"ח) הנו מדויק ומעיד על התחשבנות שנעשתה מבעוד מועד. סכום מדויק כל כך אינו הולם סיטואציה אלימה, כזו שמתוארת בכתב האישום.

הנאשם הכחיש גם האיומים המיוחסים לו ובקשתו להעביר האתר על שמו שהרי לדבריו, רשום האתר על שמו של המתלונן עד עצם היום הזה.

פרשת התביעה

7.         הראשונה למסור עדותה מטעמה של התביעה הייתה רס"מ חנה סוויסה (להלן: "סוויסה"), חוקרת במרכז שירות לאזרח בתחנת ציון. סוויסה גבתה תלונתו של המתלונן ביום 21.7.04 וציינה, כי ראתה מעל גבתו השמאלית "דם יבש" (עמ' 5, ש' 20-  21; עמ' 6, ש' 19-20).

8.         אלכסנדר ברוקר (להלן: "ברוקר"), העובד כשליח עצמאי עם חברות מחשבים באזור ירושלים והמרכז, ציין בחקירתו הראשית, כי הגיע לחנות, נכנס פנימה וראה שהחנות מבולגנת. בחנות היו בעל המקום ושני גברים נוספים (עמ' 6, ש' 26-29; עמ' 7, ש' 19). אחד מן השניים עמד ליד השולחן בחנות ואילו האחר, בחור גבוה וקצת מלא, עמד ליד הכניסה לחנות (עמ' 7, ש' 22, 28). האווירה במקום הייתה מתוחה ו"מאיימת" במקצת, הנוכחים התנשמו בכבדות והיה ריח חריף של אלכוהול בחנות (עמ' 7, ש' 30-31). ברוקר מסר הסחורה, קיבל ההמחאה ועזב את החנות (עמ' 7, ש' 20; עמ'  9, ש' 1). בחקירתו הנגדית העיד, כי החנות הייתה מסודרת דרך כלל בסדר מסוים, ואילו ביום האמור היה הסדר "שונה" (עמ' 8, ש' 20-21). ברוקר לא נוכח בסימני אלימות בבעליו של החנות (המתלונן) וכל שראה היה התנשמות כבדה (עמ' 8, ש' 29- 30).

9.          יבגני אפנסייב (להלן: "אפנסייב"), לקוח קבוע בחנותו של המתלונן, הגיע לחנות במועד האירוע האמור וראה את המתלונן ואת הנאשם. בחנות שרר אי סדר. השולחן הוזז ממקומו והניירת שעל גביו הייתה פזורה על הרצפה (עמ' 10, ש' 24). כשרוענן זכרונו של אפנסייב לאור הודעתו במשטרה אישר אפנסייב, כי נוסף לניירת הפזורה, היו זרוקים על הרצפה גם קרטונים עם מחשבים ומחשבים שנמסרו לתיקון (עמ' 11, ש' 1-3). הנאשם והמתלונן היו במצב של "התרגשות" ולמתלונן הייתה שריטה על המצח (עמ' 10, ש' 28). כשרוענן זכרונו לעניין זה דייק אפנסייב ואישר, כי ראה דם על מצחו של המתלונן בצידו השמאלי וכי המתלונן הצמיד לפצעו מפית (עמ' 11, ש' 13-14). אפנסייב שאל את המתלונן מה קרה והמתלונן השיב, כי דורשים ממנו כסף שהוא אינו צריך לשלם (עמ' 11, ש' 21-23). בחקירתו הנגדית הוסיף אפנסייב, לעניין זה, לאחר שרוענן זכרונו בנדון, כי הנאשם ציין, במעמד האירוע המדובר, שזו לא סחיטה (עמ' 20, ש' 12-14).

10.       כשנדרש אפנסייב לאווירה המתוחה במקום העיד תחילה, שלא התרשם כי המצב "כל כך רציני", כלשונו, וכי לא נוכח במצב של איום (עמ' 12, ש' 2-3). לאחר שרוענן זכרונו בדבר הודעתו במשטרה - שם ציין, כי הבין שהמצב בחנות רציני ולכן יצא כדי לא להפריע - הסביר, כי שיחות הנוגעות לכסף ולפרויקטים הנן רציניות לדידו ובתיאור המצב כרציני לא התכוון לאיום על חייו של המתלונן (עמ' 12, ש' 4-6). אפנסייב הסיק, לאור השיחה ה"עסקית" בין הצדדים, כי הוא לא צריך להיות בחנות ואינו צריך להיות מעורב בשיחות "מוזרות" כלשונו (עמ' 12, ש' 8-9). בהמשך חקירתו אישר אפנסייב, שאמר לב"כ המאשימה, כשבוע לפני מתן עדותו, כי פחד ולכן יצא מן החנות (עמ' 12, ש' 14-16). על כל פנים, לדבריו, לאחר שיצא מן החנות נעמד בקרבתה, שב לתוכה בחלוף זמן מה ושאל את המתלונן האם לחזור בפעם אחרת. המתלונן ביקשו להמתין בחנות ובינתיים החל אפנסייב להרים הניירת כדי לעזור למתלונן ולעשות סדר במקום שעה שהנוכחים בחנות מדברים ביניהם (עמ' 12, ש' 27-31).

11.       בזמן ששהה בחנות וסידר4, שמע אפנסייב את הנאשם והמתלונן מתווכחים, כאמור, בנוגע לפרויקט כלשהו באינטרנט (עמ' 13, ש' 1-4). בשלב מסוים נכנס לחנות גבר מלא ושתוי, ושאל את הנאשם כמה זמן עליו להמתין. הנאשם הודיעו, כי הוא מסיים (עמ' 13, ש' 6-7). הגבר המלא שאל את הנאשם לזהותו של אפנסייב בצורה גסה והנאשם הפיס דעתו גבי אפנסייב (עמ' 13, ש' 9-16; עמ' 23, ש' 14-18). אפנסייב הבין מדבריהם של הנאשם והמתלונן, כי הם רוצים לסיים הקשר העסקי ביניהם (עמ' 13, ש' 27-28). שעה שהתווכחו השניים היה מתח באוויר, פניהם האדימו וידיהם רעדו (עמ' 14, ש' 11-12). הנאשם טען אז, כי הוא והאחר (הגבר המלא) השקיעו בפרויקט וזכאים להשבת השקעתם מאת המתלונן (עמ' 13, ש' 30-31). עוד אמר הנאשם למתלונן, חרף התנגדותו של האחרון, כי הוא נוטל לעצמו הזכויות על האתר (עמ' 14, ש' 1-2, 9). המתלונן אמר לנאשם, כי אפשר יהיה להעביר הזכויות באתר על שמו של הנאשם בחלוף כמה ימים ואילו הנאשם דרשו לחתום על מסמך, המעביר כל הזכויות באתר לידיו. הנאשם הכתיב למתלונן נוסח ההסכמה והמתלונן כתבו בו במקום (עמ' 14, ש' 13-20).    

12.        אפנסייב ציין עוד, כי השניים התווכחו באשר לכסף, שהרי הנאשם כזכור ביקש השבת השקעתו בסך של 10,000ש"ח. המתלונן סרב להעביר לידי הנאשם הסכום אשר ביקש והשניים החלו להתווכח בדבר השקעתו המדויקת של כל אחד מהם בפרויקט. אז חישבו השניים סכומי השקעתם במדויק (עמ' 14, ש' 26-28; עמ' 15, ש' 6-7), באמצעות מחשבון כיס - כשם שציין אפנסייב בחקירתו הנגדית (עמ' 22, ש' 3-6) ובסופו של דבר נתן המתלונן שיק לנאשם (עמ' 15, ש' 10-11). אפנסייב ציין תחילה, כי לאחר שקיבל הכסף מאת המתלונן, עזב הנאשם את החנות (עמ' 15, ש' 14-15). כאשר רוענן זכרונו ציין, כי השניים יצאו מן החנות והוסיפו להתווכח כרבע שעה. המתלונן סיפר לאפנסייב לאחר מכן, כי הייתה קטטה בינו לבין "השמן" (עמ' 15, ש' 16-18, 26-28).

13.       בחלוף ימים מספר שב אפנסייב לחנות ואילו המתלונן נסע. לכן, סייע אפנסייב לאשתו של המתלונן בחנות משך שבועיים לערך (עמ' 15, ש' 30-31) - במהלכם התקשר הנאשם וביקש לדבר עם המתלונן. כשנודע לנאשם, כי המתלונן שוהה בחו"ל ביקש מאפנסייב למסור למתלונן, כי השיק חזר. אפנסייב השיב לנאשם, כי אין לו קשר ישיר עם המתלונן וכי מוטב שישוחח עם אשתו של המתלונן. אז אמר הנאשם, כי המתלונן רימה אותו וכי אין זו צורת התנהגות ראויה. עוד ציין הנאשם, כי הוא יודע היכן גר המתלונן וכי המתלונן לא צריך להתחבא מפניו (עמ' 16, ש' 9-11) שהרי "יש אנשים שגרים במבשרת וימצאו אותו שם כי גם גינדי [הנאשם - הוספה שלי] גר במבשרת" (עמ' 16, ש' 19-20). עוד אמר הנאשם, כי הוא רציני וכי חנותו של המתלונן תיסגר (עמ' 16, ש' 14-15).