הכרעת דין בתיק פ 10385/03

1.      כתב האישום:

כתב האישום עיקרו עבירות החזקה ושימוש במסמכים מזויפים ואלה עובדותיו:

            א. בין החודשים אפריל- מאי 2002, עובר לתאריך 8.5.02, פנה הנאשם אל משה מימון (להלן: " מימון"), בבקשה שיכין עבורו תו חניה מזויף לנכה (להלן: " התו"). בהמשך, קיבל הנאשם ממימון את התו ובמועדים שונים בתאריכים הנ"ל עשה שימוש בתו לצרכי חניה.

            ב. ביום 8.5.02 החזיק הנאשם בדירתו שברחוב ש"י עגנון 5 בחולון (להלן:" הדירה") רישיון רכב מזויף על שמו. הרישיון זויף באופן שעל גבו הוטבעה חותמת של בנק הדואר, לפיה שולם סכום של 2,565 ש"ח בתאריך 15.4.02.

לפיכך, מייחס כתב האישום לנאשם 2 עבירות של החזקה במסמך בידיעה שהושג בזדון ועבירה של שימוש במסמך בידיעה שהוא מזויף- עבירות על הסעיפים 412, 420 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

            ג.  הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום כשעיקרי גרסתו משתנים מעת לעת, כפי שיובהר בהמשך.

            ד. במהלך הדיון, בהסתמך על הודעת הנאשם במשטרה ועל עדותו, ביקשה התובעת מבית המשפט לעשות שימוש בהוראות סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשנ"ב- 1982 ולהרשיע את הנאשם בעבירה נוספת שהתגלתה מן העובדות- נהיגה ללא רישיון רכב בתוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה.

2.      עובדות שאינן שנויות במחלוקת-

ביום 8.5.02 הגיעו שוטרים למקום עבודתו דאז של הנאשם, מסעדת ורד הצלע, וביקשו ממנו להתלוות אליהם לחיפוש בביתו. הנאשם הסכים ונסע עם השוטרים לדירה. כאשר הגיעו לדירה סירב מימון, אשר התגורר באותה עת בדירת הנאשם, לפתוח את הדלת והשוטרים נאלצו לפרצה בכוח. משנפרצה הדלת, השוטרים גילו מסמכים רבים אשר חלקם עברו "ניסיונות השמדה" שונים- נתגלו מסמכים קרועים, רטובים וחלק מן המסמכים אף הושלכו מן החלון.

בדירה נתפסו מסמכים רבים שנחשדו כמזויפים. בין היתר, תו חניה לנכה ורישיון רכב, שניהם שייכים לרכב מסוג הונדה אשר בבעלותו של הנאשם.

3.      ראיות התביעה-

א. האישום הראשון-

נתפס תו חניה מזויף לנכה על-שם הנאשם, בביתו של הנאשם (ת/8, ת/9, ת/10, ת/19). עת/8, בודקת מסמכים במעבדת מז"פ, בדקה את התו ומצאה כי הוא מזויף (ת/21 וכן עדותה בעמ' 34-33 לפרוטוקול).

הנאשם הודה בפני ע/ת 3, אשר תיעד את שנאמר במזכר ת/13 כי " אני לא בא לשחק לך אותה מלו' צדיקים וגם אני ביקשתי ממשה שיעשה לי טובה וכן, הוא עשה לי תו נכה לאוטו, אבל לא יותר מזה..."(ת/13 מיום 9.5.02).

על גרסה זו חזר הנאשם גם בהודעתו במשטרה מיום 12.5.02 " אני באמת אמרתי למשה שיעשה לי תו חניה לנכה למרות שאינני נכה" (ת/2, גיליון 4 ש' 90).

בבית משפט הנאשם חוזר בו ומוסר גרסה חדשה וכבושה לפיה הרכב אמנם רשום על שמו אך, למעשה, הוא שייך לאחיו המנוח, דוד ביטון ז"ל, והוא זה אשר עשה שימוש בתו המזויף. עד היום כבש גרסתו משום שפחד מאחיו וכיום, לאחר שאחיו נרצח, אין הוא חושש יותר לספר את האמת.

ב. האישום השני-

            בעת החיפוש בדירת הנאשם נמצא גם רישיון מזויף לרכב על-שם הנאשם (ת/3, ת/5, ת/7,    ת/19). רישיון זה נמצא כמזויף על-פי חוות דעתה של ע/ת8 (ת/23 ועדותה בעמ' 34).

            כמו כן, נתפס בדירת הנאשם ציוד רב המשמש לזיוף. בין היתר ציוד למינציה, ניירת של משרד הרישוי, תמונות פספורט רבות ומסמכים עליהם מודפסת חותמת דואר (ת/7, ת/8).

            במשטרה טען הנאשם כי מעולם לא ראה את הציוד הנ"ל בדירתו (ת/1, ש' 42-30) ואילו בבית המשפט הודה כי רכש את ציוד הלמינציה מכספו אך היה זה על-פי בקשת אחיו (עמ' 44 ש' 12).

            בעת החיפוש בבית הנאשם נתפס מחשבו האישי ונמצא בו קובץ סריקת תמונה של חותמת דואר, הזהה לחלוטין להדפסה המוטבעת על רישיון הרכב המזויף של הנאשם, ת/ 5, כאשר ההבדל היחיד הוא בסכום (ת/11, ת/12).

            עת/5, אחראית מדור הנהלת חשבונות באגף מערכות המידע של משרד התחבורה, העידה  כי רישיון הרכב של הנאשם היה בתוקף עד חודש מאי 2002 ואילו את התשלום החדש, עד שנת 2003 בסך 2,565 ש"ח, הנאשם לא שילם מעולם. (עמ' 31 ש' 23-21, ת/17).