הכרעת דין בתיק פ 1033/04

  השופטת ו. מרוז:  

א.      מבוא

1.         בתאריך 18.10.04 (להלן: "יום האירוע") זומנו הנאשם וחברו, מקסים מליכוב (ע"ת מס' 1, אשר יכונה להלן: "מליכוב") לביתו של פליקס דוכובני (להלן: "המנוח")לשיחת בירור, על רקע סכסוך שניטש ביניהם ואשר מקורו, בחשד שהמנוח ייחס לשניים, כי בעת ביקור קודם שערכו בדירתו (להלן: "הדירה" או "דירת המנוח"), כשישה חודשים קודם לכן, הם  גנבו זוג מכשירי פלאפון (להלן: "הסכסוך"). השניים כפרו בכך.

המנוח לא הרפה ומעת לעת, זימן אותם לשיחות בירור, בגדרן דרש מהם להשיב לידיו את מכשירי הפלאפון הגנובים. השיחות התקיימו בנוכחות חברים שהזמין מטעמו,  מרביתם עבריינים ובריונים בעלי כוח, אשר באמצעותם, ביקש המנוח להלך אימים על השניים- ולגרום להם להשיב לידיו את מכשירי הפלאפון הגנובים.

שיחות הבירור הרבות שערך לא הביאו לפתרון הסכסוך, אשר בעינו נותר.

2.        ביום האירוע, זומנו השניים על ידי המנוח, לפגישת בירור נוספת (להלן: "פגישת הבירור"). כדרכו, הזמין המנוח שני חברים, באמצעותם ביקש,  כך נראה, לאלץ את הנאשם ואת מליכוב להודות במעשה הגניבה.

בסופה של פגישת הבירור, חבריו של המנוח שכנעוהו לסיים את הסכסוך ולהניח לשניים לנפשם. הרוחות נרגעו, כך לכאורה, והיה דומה, כי הסכסוך יושב. חברי המנוח פרשו, הנאשם ומליכוב פנו לדרכם והמנוח נותר בדירתו.

לא חלפה אלא שעה קלה והמנוח התקשר למליכוב והזמינו ביחד עם הנאשם לשוב לדירתו ולשתות עמו, לציון ה"פיוס" שהושג. השניים נענו להזמנתו ושבו לדירה (להלן: "פגישת הפיוס").

3.        בתום פגישת הפיוס ולאחר שהשניים עזבו את דירתו, נמצא המנוח ללא רוח חיים. סימנים על צווארו העידו על כך שהומת באמצעות חניקה (להלן: "האירוע").

על אשר אירע במהלך פגישת הפיוס, אשר בסיומה, נותר המנוח ללא רוח חיים - מסרו  השניים גרסאות סותרות. מטבע הדברים, כל אחד מהם השליך את האחריות להמתתו של המנוח לפתחו של האחר.

4.        סופו של יום - הוגש כתב אישום נגד הנאשם, המייחס לו עבירה של רצח בכוונת תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז -  1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.      כתב האישום

1.         כתב האישום מתאר הסכסוך שניטש בין המנוח לבין מליכוב והנאשם, אשר תחילתו, כאמור, בחודש נובמבר 2003, בעת שהשניים ביקרו בדירת המנוח, ביחד עם חבר נוסף, מקסים, אשר לימים נפטר (להלן: "מקסים"). בדירה, קיבל את פניהם ולדימיר, קרוב משפחתו של המנוח, אשר הוא עצמו נעדר מהדירה באותה עת.

במהלך הביקור, התפתחה תגרה בין מקסים לבין ולדימיר, אשר בסיומה, ולדימיר יצא מהדירה והותיר אחריו את שלושת מבקריו, הנאשם, מליכוב ומקסים.

2.         כאשר ולדימיר שב לדירה, הוא גילה כי שני מכשירי פלאפון, השייכים לו ולמנוח - נעלמו. החשד בגין היעלמם נפל על השלושה שבקרו בדירה וסמוך לאחר מכן, המנוח דרש מהנאשם וממליכוב פיצוי בגין גניבת הפלאפונים.

3.         בתאריך 18.10.04 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, הגיעו הנאשם ומליכוב לבית המנוח, על פי הזמנתו. בדירה נכחו שניים נוספים, סמיון מילמן וולדימיר רובינסון.

           עם היכנסם לדירה, ניגש הנאשם למנוח, אמר לו כי נמאס לו ממנו וניסה לתקפו. סמיון התערב והפריד בין השניים, בהרגיעו את הנאשם. בשלב זה, עזבו הנאשם ומליכוב את הדירה.

4.         מאוחר  יותר, התקשר המנוח למליכוב והזמין אותו ואת הנאשם לשוב ולשתות עמו. השניים נענו ושבו לדירה.

           זמן קצר לאחר הגיעם, התעורר הויכוח בעניין מכשירי הפלאפון הגנובים פעם נוספת, בין המנוח לבין השניים.