הכרעת דין בתיק פ 10288/03

1.      החלטתי לזכות את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום.

2.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של העסקה שלא כדין, בניגוד לסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל. על פי כתב האישום, בתאריך 14.7.03, בשעות הבוקר, במוסכו שברחוב אדם 8 ת"א, העסיק הנאשם שלא כדין תושב אזור מרמאללה כאשר אין לו אישורי כניסה ועבודה בישראל.

3.      אין מחלוקת על העובדות הבאות:

-           במוסך של הנאשם נמצא בסביבות השעה 13:13 תושב שטחים, ללא אישור עבודה או שהיה (דוח הפעולה ת/1 ות.ע.צ, ת/3);

-          תושב השטחים שהה במוסך מספר שעות לפני הגעת השוטרים (עדות מנהל העבודה, זאב ליס, עמוד 8 לפרוטוקול);

-           הנאשם לא היה במוסך בעת הגעת השוטרים (עדויות השוטרים וגרסת הנאשם ומנהל העבודה).

4.      המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הנאשם העסיק את תושב השטחים. הצדדים חלוקים הן ברמה העובדתית והן בפרשנות המשפטית של העובדות.

5.      לגרסת התביעה, אשמת הנאשם מוכחת, מעבר לעובדת שהייתו של השב"ח במוסכו של הנאשם, מהטענה שהשב"ח ידע את מספר הטלפון של הנאשם ובמיוחד מגרסת הנאשם, הן בעת הגעתו למוסך והן בהודעתו במשטרה, ת/4.

אבחן רכיבים אלו, ותוך כדי בחינתם אתייחס לגרסת הנאשם.

מספר הטלפון של הנאשם

6.      שני שוטרים, קובי קינן ורן אוזודובה, הגיעו למוסך של הנאשם. השוטר קובי קינן, העיד בפני כי לאחר בדיקת אישורי שהייה הודיע לשבח"ם כי הם עצורים (לבד מהשב"ח שבהעסקתו מואשם הנאשם, היה במקום אדם נוסף, אזרח ירדני). לדבריו, קיבל את מספר הטלפון של הנאשם מאחד מהעצורים, התקשר אליו, יידע אותו על נסיבות העניין, וביקש ממנו להגיע למוסך. בדו"ח הפעולה, ת/1, מצוין כי השוטר קיבל את מספר הטלפון של הנאשם "מאחד העובדים במקום". כשנשאל השוטר בחקירתו, כיצד הוא זוכר עתה כי קיבל הטלפון דווקא מאחד השבחי"ם, למרות שטען כי את מרבית הפרטים אינו זוכר והוא חי מדו"ח הפעולה, השיב כי פרט זה זכור לו (עמוד 8 לפרוטוקול). גם השוטר השני, רן אוזודובה, טען כי מספר הטלפון של הנאשם נמסר על ידי אחד מהשבחי"ם.

7.      לא שוכנעתי כי מספר הטלפון נמסר לשוטרים ע"י אחד השבחי"ם. הדבר לא עולה מדו"ח הפעולה ת/1; השוטרים לא זכרו כמה עובדים אחרים היו במקום (עמוד 7 לעדות קובי קינן ועמוד 11 לעדות רן אוזודובה) ומנהל העבודה, זאב ליס, טען כי הוא נתן את מספר הטלפון לשוטרים (עמוד 8 לעדותו).

8.      מכל מקום, אם מנסה התביעה ללמוד מעניין זה כי היה קשר קודם בין הנאשם לבין השב"ח, לא ניתן לקבוע זאת כלל, בהעדר ראיה פוזיטיבית כלשהי.

דברי הנאשם

9.      בדו"ח הפעולה, ת/1, מצוין כי כאשר הגיע הנאשם למוסך, אישר כי השניים עובדים אצלו וכי זה יומם הראשון בעבודה. בדו"ח העיכוב, ת/2, מצוינת תגובת הנאשם: "באו לעבודה, רציתי לבדוק את עבודתם". בעדותו מאשר הנאשם כי אמר לשוטרים "שזה היום הראשון שהם באו ושבדקו אותם". נראה כי האמור בדו"ח העיכוב, עליו חתום הנאשם, מדויק יותר מהמופיע בדו"ח הפעולה, היינו כי הנאשם אמר לשוטרים שהם באו לעבוד ושהוא חפץ לבדוק אם הם מתאימים לצרכיו.

10.  בהודעת הנאשם, ת/4, נכתב מפי הנאשם: "הם אמרו שהם יסדרו את האישורים. התכוונתי להעסיק אותם רק היום עד שיסדרו את האישורים" (שורות 21-22). דברים אלו מהווים, לכאורה, הודאה בעבירה, אך הנאשם טוען כי לא כך אמר בחקירתו. לטענת הנאשם, השוטרת הייתה טרודה בעניינים אחרים, שוחחה בטלפון בזמן גביית העדות ועל כן לא רשמה במדויק את שאמר. הנאשם טוען כי העובדה שההודעה אינה חתומה על ידו או ע"י גובת ההודעה, השוטרת מיכל שור, מחזקת את גרסתו. השוטרת טוענת כי אי ההחתמה מקורה בטעות טכנית, אולם היא רשמה את שאמר הנאשם ולא הייתה לה כל סיבה לכתוב מפי הנאשם דברים שלא אמר.

11.  לאחר ששמעתי את הנאשם, את מנהל העבודה ואת השוטרת, לא אוכל לקבוע כי האמור בהודעה משקף במדויק את דברי הנאשם. ברור כי השוטרת לא בדתה דברים מליבה, אולם לא ניתן לשלול את האפשרות כי מאחר והייתה עסוקה בעניינים אחרים, לא הקפידה לרשום במדויק את שאמר הנאשם ולא רשמה את כל שאמר.

העובדה שהודעת הנאשם אינה נושאת כל חתימה, לא של הנאשם ולא של השוטרת, תומכת בגרסת הנאשם שתשומת לב השוטרת הייתה נתונה לעניינים אחרים. הנאשם לא חתום גם על נוסח האזהרה ולא רק בסוף ההודעה. המדובר בפגם שלמרות שאינו פוסל ההודעה, יש בו כדי לגרוע מהטענה שהאמור בה משקף במדויק את דברי הנאשם. אין חולק כי הנאשם לא נכח בעת שהגיעו השוטרים ואני גם מקבל את גרסתו וגרסת מנהל העבודה, שכלל לא פגש בשב"ח כשהלה הגיע למוסך. סביר כי דברים אלו נאמרו ע"י הנאשם בהודעתו, למרות שלא בא זכרם בהודעה. הפער בין "התכוונתי להעסיקם באותו יום" לבין "התכוונתי לבחון אם להעסיקם" אינו כה רב ולאור האופן הפגום של תיעוד ההודעה, אני מעדיף את גרסת הנאשם בפני על העולה מת/4.

12.  אם כן, על סמך גרסת הנאשם ומנהל העבודה, אני קובע כי העובדות הן כלהלן:

-           השב"ח הגיע למוסך עם אדם נוסף, כדי לחפש עבודה, ופגש במקום את מנהל העבודה, זאב ליס (עמוד 8 לעדות מנהל העבודה);