הכרעת דין בתיק פ 10250/03

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א) לחוק העונשין.

כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 13.10.00, בשעה 01:00 או בסמוך לכך, בגינה ציבורית בשדרות הילד ברמת גן, תקף הנאשם שלא כדין את מקסים אדמנקו (להלן: "המתלונן"), בכך שדקר אותו באמצעות סכין וגרם לו לפצע דקירה באורך 8 ס"מ בבטן העליונה. כתוצאה מכך נזקק המתלונן לניתוח ואשפוז בבית החולים.

ראיות התביעה מבוססות בעיקרן על עדות המתלונן ועל עדותה של יוליה פילצר שהייתה עדת ראיה לאירוע. כמו כן הוגשו מטעם התביעה דו"חות פעולה של השוטרים שהגיעו לזירת האירוע    (ת/2 ו- ת/3 ו-ת/13), סכין שנתפסה בחיפוש בדירת הנאשם (ת/4  ו- ת/4א') ודו"ח מסדר זיהוי וידאו שנערך למתלונן בצירוף קלטת הוידאו (ת/8 ו- ת/9.)

הנאשם הודה שהגיע לגינה הציבורית המדוברת ביום האירוע ואף היה מעורב בעימות עם המתלונן, אך כפר בכך שדקר את המתלונן. לדברי הנאשם, לא מן הנמנע שהמתלונן היה קורבן לתקיפה מצד אדם אחר שנכח במקום. לדבריו, כפי שעוד יפורט בהמשך, הוא עצמו היה הצד המותקף באותה תקרית.

להלן יפורטו גרסאות המתלונן ועדת התביעה יוליה פילצר.

1.          המתלונן העיד, כי ביום האירוע,  בשעות הערב, שהה בגן ציבורי ברמת גן ליד רחוב ביאליק. אותה עת היו במקום קבוצה של נערים ונערות צעירים ממנו, שהיו מוכרים לו מפעמים קודמות שבהן שהה בגינה.

לדבריו, בשלב מסוים, בשבתם בגינה, הגיע למקום הנאשם כשהוא בגילופין ומסיבה שלא הובררה, כנראה על רקע הרעש שעשו הנערים, נתן הנאשם מכה לאחד הנערים שישב על הספסל. לדברי העד, בראותו כאמור, הוא פנה לנאשם ושאל אותו מדוע עשה את שעשה. הנאשם השיב על כך: "אתה רוצה בעיות, אם אתה רוצה בעיות, אתה תקבל אותם". לדברי המתלונן, הנאשם אחז בידו שקית שבה היו שיפודים ואביזרים לגריל ואז נטל שיפוד ודקר אותו בחולצתו באזור החזה מצד שמאל. לדברי המתלונן, הוא לא השיב לנאשם על תקיפתו אלא בסך הכל ניסה להתגונן מפניו. בסופו של דבר, הנאשם עזב את מקום לפרק זמן של כ-10 דקות שלאחריהן הוא שב לגינה כשבידו מקל שאליו מחוברת סכין מטבח.

המתלונן העיד, כי למראה הנאשם האוחז בידו סכין, התפתחה במקום מהומה כאשר כ- 20 צעירים מתקבצים סביב הנאשם בניסיון למנוע ממנו מלהשתמש בסכין.  בסופו של דבר הצליחו הנוכחים להרגיע את הנאשם ולגרום לו להתיר את הסכין מהמקל שהיה מחובר אליה ולהכניס את הסכין לכיסו.  לדברי המתלונן, בשלב זה הרוחות נרגעו והוא והנאשם החלו לשוחח ביניהם ברגיעה, כשהם יושבים  יחד על הספסל ושותים בירה או קוניאק. לפתע, ללא כל אתרעה מוקדמת התנפל עליו הנאשם בשנית ודקר אותו באמצעות הסכין בבטנו. לדבריו, הוא איבד את הכרתו ופונה לבית החולים לאחר שלמקום הוזעק אמבולנס.

לדברי המתלונן, כתוצאה ממעשי הנאשם הוא נותח ונותרה צלקת בצד שמאל של חזהו מחתך הסכין. לדבריו, בעקבות האירוע נגרם לו נזק לצמיתות בריאותיו והוא הוכר כנכה ב-75% נכות.

העד זיהה את תצלום הסכין ( ראה ת/4 א') כסכין דומה לזו שבה נדקר. כן הוגשו תעודות רפואיות של העד ( ראה ת/6, ת/7). 

העד זיהה בבית המשפט את הנאשם בוודאות כאדם אשר תקף אותו והסביר, כי בעת שהתבקש לזהות את התוקף במסדר זיהוי מצולם בהיותו מאושפז בבית החולים,  הוא יכול היה לזהות את הנאשם רק בוודאות של 90% . לדבריו, באותו שלב הוא אמר מפורשות לעורכי מסדר הזיהוי כי רק אם יציגו בפניו את הנאשם פיזית הוא יוכל לאשר את זהותו בוודאות של 100%. זאת הסיבה, לדבריו, שקיים פער בין יכולת הזיהוי אז, במהלך מסדר הזיהוי המצולם, לבין יכולתו לזהות את הנאשם בבית המשפט. לדברי העד, גם אם יעברו שנים הוא יוכל לזהות את תוקפו בוודאות מלאה. 

המתלונן אישר, כי יחד עמו ועם הנאשם ישבו על הספסל שלושה אנשים נוספים שלא הכיר, אך הוא שלל את האפשרות כי מי מהם הוא שדקר אותו.

2.   יוליה פילצר העידה, כי ביום האירוע ישבה עם ידידה, יורי בגן ציבורי ברמת גן, מקום בו נהגה להיפגש עם חבריה לעיתים קרובות. בשלב מסוים, בהיותם בגן התפתח עימות בין יורי לבין הנאשם שהגיע לגינה כשהוא מתנדנד מצד לצד ונראה שתוי.  לדבריה, היא עמדה במרחק מה ולא שמעה את תוכן הדברים ועם זאת היא הבחינה שהמתלונן, שהיה עד לאותו דו שיח התערב בנעשה  ופנה לנאשם, באומרו: "מה אתם רבים, הוא יותר קטן ממך ואתה יכול להיות אבא שלו".  הנאשם השיב לו בקול מאיים ואגרסיבי ובתגובה, המתלונן הכה את הנאשם באפו וברגלו. לדברי העדה, לפתע שלף הנאשם חפץ כלשהו מתיקו, נפנף בו ופגע במתלונן בכתף וכן פצע אותו וקרע את חולצתו. אז אמר הנאשם לבנו הקטן שהיה עמו לברוח הביתה ושניהם עזבו את המקום. לאחר כמה שעות חזר הנאשם בשנית ולמרות שהיא וחבריה חששו שיקרה דבר מה נוסף, הנאשם והמתלונן ישבו יחד ושתו בירה. לפתע  הם החלו שוב לריב ולהתווכח ודחפו זה את זה. במהלך הוויכוח ביניהם, הוציא הנאשם מוט ארוך עם סכין בקצהו  ודקר את המתלונן באזור הבטן בצד ימין. כתוצאה מהפציעה, נשכב המתלונן על הרצפה ואז היא,  יחד עם אנשים נוספים, ניגשו לעזור לו. במקום היו כ-20 איש, אשר התקשרו והזעיקו הן את המשטרה והן אמבולנס. לדברי העדה, הנאשם גם הוא שתת דם לאחר האירוע וזאת מאחר שהוא  חלץ נעליו ונפצע משברי זכוכית שהיו פזורים במקום. 

העדה לא זיהתה בוודאות את הסכין שהוצגה לה בתמונה ת/4 א', מכיוון, שלטענתה, עמדה במרחק של כ-15 מטרים, אולם את אירוע הדקירה ראתה בברור כיון שהמקום היה מואר. העדה ידעה לומר שהנאשם לבש חולצה לבנה עם פסים אדומים ונעל סנדלים שחורים, וכי הייתה לו כרס ושיער לבן/בלונדיני.

בחקירתה הנגדית, שללה העדה את האפשרות כי אנשים נוספים היו מעורבים בקטטה, הואיל ולדבריה, כל השאר היו צעירים ופחדו להתערב, מה עוד שהם ישבו בריחוק מה למקום האירוע. 

עדות הנאשם

הנאשם העיד, כי ביום האירוע, חזר מעבודתו בשעות הערב ובדרך שתה שני בקבוקי בירה. בעוברו דרך הגן הסמוך לביתו, נכחה במקום קבוצה גדולה של אנשים אשר החלו לקללו, להשפילו ולהיטפל אליו. לדבריו, הוא ביקש מהם לחדול ממעשיהם, ולאחר חילופי מילים ביניהם, קם אחד הבחורים והכה אותו באפו. בתגובה, הוא  נטל מקל שמצא במקום וניסה להתגונן באמצעותו. בשלב זה, נרגעו הרוחות וכולם התיישבו יחד והמשיכו לשתות. לדברי הנאשם, כאשר ביקש לעזוב את המקום וללכת לביתו, החלו להכות אותו בשנית, ולאחר שנרגעו, הציעו לו לשתות עמם פעם נוספת והוא נעתר ונשאר במקום. בפעם השניה כשפנה ללכת לביתו, שוב הרביצו לו כולם יחד ורדפו אחריו עד לביתו. בהגיעו לביתו, קבוצת הרודפים כמעט ושברה את דלת ביתו ובנו הקטן צעק.

לדברי הנאשם, באותו לילה הגיעה משטרה לעצרו בביתו, ואף בעת שנעצר, ניסו אנשים מאותה קבוצה להכותו בנוכחות השוטרים בכניסה לביתו. הנאשם סיפר, כי כתוצאה מהמכות שספג, היו לו סימנים כחולים בכל חלקי גופו, הוא נפגע בגבה וסבל מחתך ברגלו ונזקק לטיפול רפואי בבית חולים. לדבריו, לאחר ששוחרר מבית החולים סבל מכאבי ראש והזמין רופא לביתו.

בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי קבוצת האנשים, אשר תקפוהו ורדפו אחריו, מנתה כ-30 איש, וכי לא הכיר איש מביניהם היכרות קודמת. הנאשם הסביר, בהקשר זה, כי הצליח להתגונן מפניהם מאחר והיה ספורטאי בעברו והא מיומן בדרכי התגוננות. הנאשם אישר, בנוסף, כי היה שתוי בעת האירוע.   הנאשם הסביר עוד, כי היה יחף מאחר ובעת בריחתו מפני האנשים שתקפוהו, סנדליו (שהנם בצורת כפכף פתוח מאחור), אבדו לו.