הכרעת דין בתיק פ 10067/04

1.         הנאשמת ואחותה, הנאשמת מס' 2, [להלן : "מלכה"], הואשמו, על פי האמור בכתב האישום, בתקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות וזאת ביום 29/2/04, בשעות הערב המאוחרות, ברח' בוגרשוב 15 ת"א, כשהנתקפות והנחבלות הן העדות לילך שמחון [להלן: "לילך"] וחגית אייזנברג [להלן: "חגית"], והכל בנוכחות העדה מירב זיטוני [להלן: "מירב"], כששלושתן יחדיו. הנאשמת מואשמת בכך שכיבתה סיגריה בוערת שהחזיקה בידה על ביטנה של לילך ולאחר מכן תקפה מלכה את לילך במשיכת שערותיה ונשיכה בידה ולבסוף אף בעטה בביטנה של חגית.

מלכה, הנאשמת 2,כפרה בתחילה בכל המיוחס לה. בישיבת הקראה נוספת, כשהיתה מיוצגת, הודתה אך במשיכת שערותיה של לילך וזאת רק כעזרה לאחותה, הנאשמת, שהותקפה אותה עת על ידי לילך. הנאשמת כפרה בכל המיוחס לה. במועד שהיה קבוע לשמיעת ההוכחות, הודיעה מלכה ובאת כוחה על הסדר טיעון בינה ובין התביעה, לפיו הודתה מלכה בכל המיוחס לה בכתב האישום, היא הורשעה ודינה נגזר, תוך שבית המשפט מאמץ את הסדר הטיעון.

2.         על פי הראיות שנשמעו, ובענין זה אין כל מחלוקת בין התביעה וההגנה, עבדה הנאשמת מספר ימים במכבסה שהופעלה על ידי שימי זיטוני, בעלה של מירב, כשמירב עובדת ומנהלת את המכבסה. חגית עבדה כשכירה במכבסה זו ולילך היתה אז חברתה של מירב והיתה שוהה, מפעם לפעם, במכבסה, ושם אף הספיקה להכיר ולהתיידד עם הנאשמת. המכבסה נפתחת למעבר שבין הבית ברח' בוגרשוב 15 לבית הסמוך. לאותו מעבר אף נפתחת דלת הכניסה לחדר המדרגות שבבניין. הנאשמת התגוררה באותו בנין, בקומת הקרקע, כשרק מספר מדרגות מועט מפריד בין דלת הכניסה ודירתה.

עוד מתברר כי, ככל הנראה, כך לדברי הנאשמת, התנהל רומן בינה ובין שימי זיטוני, בעלה של מירב, והיא סיפרה על כך ללילך, וזו בחרה שלא להעביר את הדברים למירב. מירב מספרת כי שמעה על כך ישירות מפי הנאשמת אך בעלה הכחיש את הדברים, בעוד שלדברי לילך, חזרה בה הנאשמת מדבריה אלו, בהזדמנות אחרת. הנאשמת אף תבעה את שכרה, שלא שולם לה, עבור כ- 8 ימי עבודה במכבסה, מאת שימי וזה דחה אותה שוב ושוב, עד שלבסוף, ביום 8/12/03, הגישה הנאשמת תביעה לתשלום שכר עבודתה בבית הדין לעבודה האזורי בתל אביב [ראה נ/2]. ביום 16/3/04, דהיינו לאחר האירוע נשוא כתב האישום, מסרה הנאשמת את כתב התביעה והזמנה לדיון לשימי זיטוני, באמצעות הכנסת המסמך תחת דלת המכבסה, לאחר שהאחרון סירב לחתום על אישור קבלת המסמכים. [ראה נ/2 עמ' 3]. בתאריך 4/5/04, התקיים דיון בבית הדין, בהעדר הנתבע, שימי זיטוני, וניתן פסק דין כנגדו על סך של - 1,080 ש"ח, בצירוף ריבית והוצאות משפט [נ/2]. לדברי הנאשמת, החוב לא סולק עד היום.

3.         על פי תיאור ההתרחשויות מפי שלושת העדות, שהו שלושתן אותו ערב במכבסה והבחינו בנאשמת היוצאת מדירתה ומעתיקה את מספר הקטנוע שהיה בשימוש המכבסה ושחנה בסמוך לשם. לילך שיחסיה עם הנאשמת באותה תקופה כבר הורעו, שאלה אותה למעשיה ובין השתיים פרץ ריב שכלל גידופים ועלבונות והנאשמת חזרה לביתה. מאוחר יותר, בשעה 21:30 לערך, סגרה מירב את המכבסה והשלוש פסעו במעבר לעבר הרחוב, שאז הגיע הנאשמת מכיון הרחוב, סיגריה בידה, והיא תקפה את לילך, שעמדה מולה, תוך שהיא מכבה את הסיגריה על ביטנה החשופה. לילך ניסתה להתגונן וחגית עימה, כשמירב, אז בחודשי הריונה הראשונים, נסוגה אחור. בשלב זה פורצת מלכה, נאשמת 2, מדירת הנאשמת, התנפלה על לילך ומשכה בחזקה בשערותיה, לאחר מכן נשכה אותה בידה השמאלית, וכשחגית התערבה להפריד בין הניצות, היא אף בעטה עם בירכה בבטנה של חגית. אותו זמן יצא מדירת הנאשמת גבר, מכר של הנאשמת ואחותה, והוא שהצליח להפריד בין כולן. שלושת העדות מיהרו לעצור מונית ולנסוע למשטרה להתלונן והנאשמות חוזרות לדירה. שכנה בשם אנג'ליקה אף הזמינה ניידת למקום. מתחנת המשטרה נשלחה לילך לחדר המיון בבית חולים סוראסקי [איכילוב], ולאחר מכן נגבו עדויות השלוש. בתיאום עם התחנה, איש המשטרה שבניידת שהגיעה למקום, עיכב את הנאשמות והביאן לתחנה שם נגבתה מהן הודעתן ולאחר מכן שוחררו השתיים בערבות בתחנת המשטרה. [ראה דו"ח הפעולה ת/2].

4.         גירסתן של הנאשמת ושל אחותה, מלכה, שנקראה כעדת הגנה מטעמה של הנאשמת, היתה, למעשה, כי כל המיוחס להן בעדויות השלוש, אינו אמת. הנאשמת מכחישה כי החזיקה סיגריה בידה וכי פגעה בלילך בסיגריה זו ולדבריה כשפגשה את השלושה במעבר ליד המכבסה, הן שגידפו אותה ותקפו אותה, ומלכה רק משכה בשיער לילך כדי להפריד בינה ובין הנאשמת כשזו מכה בנאשמת, ופרט לכך לא עשתה דבר, לא נשכה ולא בעטה.

הנאשמת אף מכחישה כי באותו יום ניסתה לרשום לעצמה את מספר הרישוי של הקטנוע והיא מייחסת אירוע זה ליום אחר. לדבריה, באותו ערב תקפה אותה לילך, אחזה בידה וניסתה לגרור אותה למכבסה, לשם יצירת מריבה ולגרום לנאשמת להפר "צו הרחקה" שהוצא נגדה, להימנע מלהתקרב למכבסה ולשימי זיטוני. צו דומה הוצא אף כנגד שימי, לאחר שהיא התלוננה כנגדו מספר ימים קודם לכן על שפרץ לדירתה והטרידה. גם מלכה מאשרת שראתה את לילך תופסת בידי הנאשמת והיא הפרידה ביניהן ומשכה את הנאשמת חזרה לבית, ולדבריה, אירוע זה חזר אותו ערב פעמיים, עד שביציאתה השלישית של הנאשמת מהבית, לצורך קניות בחנות מכולת, התרחש האירוע בו הותקפה הנאשמת על ידי לילך והאחרות ומלכה נזעקה להגן על אחותה.

5.         מעדיף אני, באופן ברור, את גירסת עדות התביעה על פני גירסת הנאשמות. אינני נותן כל אמון בדברי הנאשמות. מהתרשמותי משלושת העדות, אין זה סביר כי השלושה תעללנה עלילת שווא של כיבוי סיגריה על בטנה החשופה של לילך ונשיכה בידה ופגיעה בשערותיה וקרקפתה, כפי שצויין בתעודה הרפואית ת/4, מיום הארוע, שעה 00:38. הרופא הבחין בנפיחות בקרקפת, פצע עגול בשורש כף היד וכוויה קטנה בדופן הבטן בדרגה שניה-שלישית. לילך התלוננה בפניו על תקיפתה וחבלה בראש, בבטן וביד. הטענה כי סימנים אלו בגוף לילך, מקורם באירועים אחרים ושלושת העדות תיאמו ביניהם סיפור שקרי לצורך הגשת תלונת שווא במשטרה כנגד הנאשמת, חסרת כל סבירות ואינה מתקבלת על דעתי.

שלושת העדות לא ידעו אם ולאן יצאה הנאשמת מדירתה, ועל כן טענת הנאשמת כי ארבו לה בסמוך למכבסה, אינה במקומה. מירב לא ידעה כלל על הגשת התביעה לשכר עבודתה של הנאשמת, וגם אם כעסה עליה בגין יחסיה עם בעלה, הרי להתרשמותי מעדותה, לא היתה פונה למשטרה בתלונת שווא כנגד הנאשמת כשאין כל סבירות להגשת תלונת שווא שכזו ואין כל מידתיות בין הדברים. מכל מקום, תמהני איך זכתה מירב דווקא בהזדמנות זו, באותו ערב, כשלילך נושאת על ביטנה סימני כוויה וסימן נשיכה בידה השמאלית. גם האפשרות שחגית, שאינה קשורה לכל סכסוך בין מירב, לילך ולנאשמת, תיתן ידה לעדויות שקר שכאלה, לא נראית לי מציאותית. אומנם, אותה עת היתה חגית שכירה בעסק המכבסה, אך אין בכך, להתרשמותי, כדי להביאה למסור תלונת שקר ועדות  שקר בבית המשפט, ללא כל הסתייגות או ניסיון לטעון לשכחה, ובינתיים חלפה תקופה של יותר משנה ואין לה יותר כל קשר למירב ולילך.

6.         הסנגורית המלומדת טוענת לסתירות משמעותיות בין גירסאותיהן של העדות ומכאן בקשתה מבית משפט לזכות  את הנאשמת מחמת הספק. לטענתה, התמיהות העולות מהעדויות מטילות ספק רב בנכונות גירסתן. עוד טוענת הסנגורית שאין כל ההיגיון בגירסת התביעה כנגד הסבירות שבגירסת הנאשמת. לא מצאתי ממש בטענות אלו ואבאר את דברי.

הסנגורית טוענת כי חגית מתארת את הנאשמות דוחפות את לילך לגדר, כאשר לא לילך ולא מירב אומרות דבר בענין זה. טענה זו לא תישמע כאשר כל האירוע התרחש במעבר צר שבצידו האחד הבנין ובצידו האחר - הגדר. מתקיפת הנאשמות נסוגו הן לילך והן מירב, אחור, וכל שאמרה חגית היא כי הנאשמות דחפו את לילך "לכיון הגדר", ותו לא.

עוד טוענת הסנגורית כי גירסת לילך כאילו שתי הנאשמות תקפו אותה יחדיו נסתרת בגירסת שתי העדות האחרות המספרות כי תקיפת האחות מלכה התרחשה זמן מה לאחר שהחל האירוע, תקיפת לילך בסיגריה שביד הנאשמת. ואכן, בעדותה בבית המשפט מתארת לילך את האירוע כפעולה משותפות של שתי האחיות, אך בענין זה זכרונה מטעה אותה ואין לבוא אליה בטענה בענין זה, לאור הזמן הרב שעבר ולאור העובדה כי היתה קורבן למעשה אלים ומהיר. והנה, בהודעתה במשטרה מיום המקרה מספרת לילך כי הנאשמת "באה מולה ותקפה אותה..." ורק לאחר מכן - "בזמן הזה יצאה אחותה...וזו קפצה ומשכה לי בשערות....". כלומר, תיאור של ההתרחשות בשני שלבים. אף אין לשכוח כי האחות מלכה תקפה אותה מאחוריה בעוד היא "עסוקה" בהתגוננות  מכיבוי הסיגריה על בטנה, אירוע מכאיב ומפתיע. העדה לילך אף טועה בעדותה כשאינה זוכרת כי הנאשמת הגיעה אליה מכיון הרחוב, אך בהודעתה זכרה טוב יותר את הדברים, כשציינה כי הנאשמת "באה מולי", כשהן בדרכן מהמכבסה לביתן.

ההיגיון והשכל הישר מחייבים כי תיאור של אירוע אלים המתרחש במהירות, לא ישמע זהה מפי כל המעורבים בו. סביר הוא כי כל אחד יזכור את הדברים מעט בשונה. דווקא חזרה מדויקת על הפרטים מפי כל הנוכחים עשויה להביא לחשד של תיאום עדויות.

מוסיפה הסנגורית וטוענת כי הגירסה כאילו תוקפת הנאשמת את לילך, בעזרת הסיגריה, ללא כל התגרות, אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. התשובה לטענה זו מצויה באשר אירע קודם לכן. הנאשמת מבקשת להעתיק את מספר הרישוי של הקטנוע, לצורך ניהול תביעתה לשכר עבודתה, לילך מונעת זאת ממנה והשתיים מחליפות עלבונות. חמתה של הנאשמת בוערת והכל מצטבר לכעס על שלילת שכרה, כשלילך, מי שהיתה חברתה תומכת עכשיו דווקא במירב. בנסיבות אלה, אירוע התקיפה, כמתואר בעדויות כל השלושה, הופך לסביר ואפשרי.

בית משפט אף לא מוצא כל ממש בטענה כי הנאשמת ואחותה אינן מסוגלות לתקוף את שלושת העדות, כשלפחות אחת מהן, חגית, גדולת מימדים. חגית כלל אינה מעורבת בנושא והנאשמת התנפלה על לילך שאינה גדולת גוף וממילא האלימות והתוקפנות אינה תלויה אך במימדי הגוף.

גם הטענה בדבר מחדלי המשטרה, באי זימון השכנה אנג'ליקה או הגבר שהפריד בין הניצות למסירת עדות, לא תשמע. במזכר נ/5 נרשמת תגובת אנג'ליקה לזימונה לעדות, כי כלל לא ראתה את האירוע, ועל כן - "עדותה אינה שווה". לגבי הגבר, נמנעה מלכה, במכוון, מלמסור את פרטיו לחוקרי המשטרה [ראה נ/4]. לא מצאתי כי היתה בהתנהגות החוקרים כדי לפגוע בנאשמת וביכולתן להתגונן. הנאשמת אף הודתה בעדותה כי אין לה כל דרך לאתר את הבחור שהפריד ביניהן ואף הסנגורית, מצידה, לא עשתה כל מאמץ לפגוש באנג'ליקה ולשמוע את דבריה.

7.         מנגד, כאמור, אינני נותן כל אמון בדברי הנאשמות. הנאשמת מציגה את עצמה כקורבן. היא קורבן ללילך, לשימי ואף למשטרה. אולם, זוהי תפיסתה הסובייקטיבית בלבד. היא אומנם מעשנת כבדה [ראה דבריה בעמ' 2 לפרוטוקול], אך משום מה, באותו רגע כלל לא החזיקה סיגריה בידה. אין לה כל הסבר לסימני הכוויה בבטן לילך, פרט לטענה על עלילת שווא. האם ניתן להאמין כי לילך תפגע בעצמה, רק לצורך פגיעה בנאשמת?

שלושת העדות ממהרות למשטרה למסור תלונתן, ושכנה מזעיקה משטרה למקום, בטענה לתקיפת מירב. זו התנהגות סבירה של קורבן תקיפה. הנאשמות חוזרות לדירת הנאשמת ונמצאות שם עד שהגיעה המשטרה. הן לא פונות למשטרה בתלונה. הטענה כאילו המשטרה התייחסה לנאשמת בזלזול עת התלוננה כנגד שימי על הטרדה וכדומה, ועל כן בחרה הנאשמת שלא לחזור ולהתלונן במשטרה בגין האירוע הנידון, אינה סבירה. הרי המשטרה החתימה גם את שימי על "צו הרחקה". חזקה על הרשויות כי פעלו כראוי [חזקת התקינות]. סביר להניח שלאור דברי שימי במשטרה לא נמצא כל ממש בתלונה. מכל מקום - ההגנה כלל לא ניסתה להוכיח את טענת הנאשמת בהמצאת תוכן אותו תיק תלונה וחקירה, ובכך לתמוך בגירסתה זו. נטל הבאת הראיות, לענין טענת הגנה, עוברת לכתפי הנאשמת.

הנאשמת אף מרחיקה את אירוע רישום מספר רישוי הקטנוע למועד אחר. אם היה אמת בגירסתה, מדוע שלושת העדות מספרות כי דווקא התרחשות זו היא שקדמה לאירוע התקיפה. הרי אין זה סביר שללא כל סיבה נראית לעין, השלוש דווקא תציינה ותספרנה על מקרה זה, שלכאורה התרחש במועד אחר. מועד זה אף תואם את גירסת הנאשמת על כשלונה במסירת ההזמנה לדין לשימי, עד שביום 16/3/04, כשבועיים לאחר האירוע נשוא תיק זה, ביצעה את המסירה בהנחת המסמכים תחת דלת המכבסה.