הכרעת דין בתיק פ 10061/04

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה  בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 17.9.03, בסמוך לאולם ה-"סינמטק" ברחוב הארבעה בתל אביב, תקף הנאשם את כתב קול ישראל, ערן סיקורל (להלן: " המתלונן") בכך שהכה בפניו מכת אגרוף וגרם לו לאבד את הכרתו.

אין מחלוקת כי ביום 17.9.03 הגיע הנאשם לאירוע שאורגן על ידי מנהלת ההגירה באולם ה"סינמטק" בתל-אביב, אירוע שעסק בעובדים זרים ובמבצע גירוש מרצון של עובדים זרים. המתלונן, כתב קול ישראל הגיע אף הוא למקום כדי לסקר את האירוע.

אין גם מחלוקת, כי לבקשת הנאשם, בתום הכינוס שהתקיים במקום, הוא רואיין קצרות על ידי המתלונן, כשהם עומדים יחד מחוץ לאולם הסינמטק.

המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב השאלה מה התרחש לאחר שהראיון הסתיים. האם, כדברי המתלונן, הנאשם דלק בעקבותיו והכה בפניו מכת אגרוף שבעקבותיה הוא נפל ארצה, או שמא, כדברי הנאשם, הוא פגע במתלונן בשגגה לאחר שרוכב אופניים פגע בו מאחור וגרם לו לאבד את שיווי משקלו.

לצורך הכרעת הדין יפורטו מחד ראויות התביעה המבוססות בעיקרן על עדות המתלונן ועד ראיה ומאידך, ראיות ההגנה המבוססות על עדותו היחידה של הנאשם:

ראיות התביעה:

1.         המתלונן העיד, כי ביום האירוע, במסגרת עבודתו ככתב קול ישראל, הוא הגיע לסינמטק בתל אביב בכדי לסקר אירוע שאורגן על ידי מנהלת ההגירה. לדברי המתלונן, למן תחילת הערב ניתן היה להבחין בנאשם כשהוא נסער, מתפרץ לדברי הנואמים, צועק ומבקש לומר את דברו. לאחר שהאירוע בסינמטק הגיע לסיומו, יצא המתלונן, לדבריו, אל רחבת הכניסה כדי לראיין שם את אחד מהעובדים הזרים שהשתתפו ברב שיח, כאשר לפתע הופיע הנאשם ובאותה דרך מתלהמת בה התנהג בתוך האולם, הוא התערב בשיחה והפריע למהלכו התקין של הראיון. לדברי המתלונן, הוא ובן שיחו התרחקו מהנאשם בתקווה לחמוק מהטרדותיו, אך הנאשם הלך בעקבותיהם והמשיך להפריע, תוך שהוא מתעקש להשמיע דבריו ודורש להתראיין. לדברי המתלונן, בשלב זה, בלית ברירה, הוא אמר לנאשם שאם יניח לו לסיים את הראיון ללא הפרעה, הוא יראיין גם אותו בהמשך. הנאשם התרצה, ואכן נערך עמו ראיון כפי שהובטח. המתלונן הסביר, כי הוא ראיין את הנאשם על אף שהיה ברור מלכתחילה, שסיפורו האישי אינו רלוונטי לנושא אותו הוא נשלח לסקר. יתרה מכך, לאחר שהנאשם גולל בפניו את סיפורו, הוא התרשם כי הסיפור רחוק מלהישמע מציאותי. זאת ועוד, לדבריו, הוא שאל את הנאשם מדוע הוא הגיע למקום, ומתשובתו הבין שסיבת בואו אינה קשורה קשר ישיר לאירוע שהתרחש במקום.  המתלונן הוסיף וסיפר, כי לאחר שהראיון הסתיים הוא כיבה את מכיר ההקלטה ואז שאל אותו הנאשם מתי הראיון ישודר והוא השיב לו שלא בטוח שהוא ישודר מפני שאינו נוגע ישירות לנושא הכתבה. הנאשם הביע חוסר שביעות רצון מתשובה זו ונראה זועם.  לדברי המתלונן, הוא חש חוסר נוחות מפני  תגובה אפשרית קיצונית של הנאשם והחל להתרחק מהמקום, אלא שהנאשם דלק בעקבותיו ולאחר כ- 30-40 מטרים הוא השיג אותו והכה בו מכת אגרוף בפניו. כתוצאה מכך, לדברי המתלונן הוא נפל ארצה, חושיו התערפלו ונדמה, כי איבד את הכרתו לדקה שתיים. עובר אורח הזעיק את המשטרה ואת מד"א, ואמבולנס שהגיע למקום פינה אותו לבית החולים (ראה: תעודות רפואיות- ת/2, ת/3).

המתלונן שלל מכל וכל את האפשרות העולה מדברי הנאשם כאילו רוכב אופניים פגע בנאשם וכתוצאה מכך הניף הנאשם את ידו וזו פגע בפניו בשגגה. 

2.         העד שי דיל העיד, כי ביום האירוע, הוא עמד מחוץ לסינמטק ליד אופנועו. ממקום זה, כך לדבריו, הוא הבחין במתלונן כשהוא מראיין את הנאשם. בשלב מסוים, לדברי העד,  החל המתלונן לפסוע בכביש המוביל לבניין "מפעל הפיס" תוך כדי שהנאשם צועד בעקבותיו וצועק לעברו "עצור, אתה עבדת עלי".  אחרי הליכה קצרה- כך לדברי העד-  הנאשם נראה משיג את המתלונן ומכה אותו מכת אגרוף בלסתו תוך שהוא מפיל אותו ארצה. לדברי העד, הוא חש לעזרתו של המתלונן ומצא אותו שרוע על הרצפה. לדבריו, הוא בדק אם המתלונן נושם ומיד לאחר מכן הזעיק משטרה ואמבולנס של מד"א. העד הוסיף וציין, כי הוא צעק לעברו של הנאשם לעצור, אך הנאשם, הגם שהביט לעברו, התעלם מהקריאה ולא עצר אלא החל מתרחק מהמקום בהליכה מהירה -חצי ריצה. 

העד הדגיש, כי לא הכיר איש מהמעורבים מלפני אותו אירוע.

העד שלל את האפשרות כי היה במקום רוכב אופניים שפגע בנאשם והבהיר, כי המתלונן נפל כתוצאה ממכת האגרוף שספג מהנאשם.

3.       מטעם התביעה הוגש דו"ח פעולה שערכה השוטרת ענת אשכנזי שהוזעקה למקום האירוע ( ראה ת/4).

העדה ציינה בדו"ח שערכה, כי בהגיעה למקום, היא ראתה את המתלונן כשהוא שכוב על המדרכה. לא ניכרו עליו סימני חבלה חיצוניים. באותו מעמד, המתלונן תיאר בפניה את נסיבות האירוע ברוח גרסתו בבית המשפט.

ראיות ההגנה

הנאשם העיד, כי הגיע לסינמטק בעקבות ידיעה שקיבל לטלפון הנייד שלו לפיה באותו הערב עתיד להתקיים אירוע חשוב בנוכחות שר הפנים ובכירים ממנהלת ההגירה בעניין מעמדם של ילדי העובדים הזרים. הנאשם הוסיף וסיפר, כי הוא נשוי לאישה פיליפינית ובעבר גורש מהפיליפינים בשל עלילה שהעלילו עליו רשויות החוק במדינה. לדבריו, העוול שנעשה לו אז עדיין בוער בעצמותיו ולכן היה לו חשוב להגיע לאירוע בסינמטק ולספר את סיפורו.

הנאשם אישר, כי על אף שלא ניתנה לו רשות הדיבור, הוא בחר להתעלם מההנחיות והתפרץ לדברי הנואמים. לטענתו, העיתונאית שניהלה את האירוע נהגה מדיניות מפלה כאשר התירה לאחרים לדבר ואילו ממנו מנעה זאת. הנאשם הוסיף, כי הבחין במהלך האירוע במתלונן ובעד שי דיל כשהם עומדים האחד ליד השני וניתן היה להתרשם כי הם מכירים איש את רעהו. לדבריו, הוא גם שמע את המתלונן פונה לעבר שי דיל ואומר לו "שלום שי".

הנאשם המשיך וסיפר, כי הבחין במתלונן כשהוא מראיין פיליפיני שסיפר על קשייו ומצוקותיו ומשכך, ביקש גם הוא להתראיין ולספר על העוול הנוראי שנעשה לו. לדאבונו, המתלונן והפיליפיני התקדמו לעבר הכניסה תוך התעלמות מופגנת ממנו ומדרישתו להתראיין. משכך, החליט להפריע לראיון ונכנס לדבריהם. לדברי הנאשם, המתלונן נכנע בשלב זה והבטיח לו שאם יניח לו לסיים את הראיון עם הפיליפיני הוא יראיין אותו לאחר מכן. כך הבטיח וכך עשה.

לדברי הנאשם, מאחר שהוא הרגיש שהראיון עם המתלונן לא מוצה וכי עדיין נותרו דברים שחשוב היה להשמיעם, הוא החל לצעוד לצדו של המתלונן ולהתקדם יחד עמו לכיוון היציאה מהסינמטק תוך שהוא ממשיך ומשוחח עמו. בתגובה אמר לו המתלונן שהוא אינו זקוק לאינפורמציה נוספת ודי לו במה שכבר הוקלט. בזה, כך לטענת הנאשם, התמצתה השיחה בינו לבין המתלונן, שיחה שהתנהלה בטונים נורמלים וללא כל מתחים.

תוך כדי כך, לדברי הנאשם, הגיח רוכב אופניים מאחוריו, פגע בו וגרם לו לאבד את שיווי משקלו. בניסיונותיו לאזן את עצמו, הוא פגע בשוגג עם ידו במתלונן. הייתה זו, לדבריו, מכה קלה שלא גרמה למתלונן ליפול ו/או לאבד את הכרתו. את רוכב האופניים הוא לא הצליח להשיג מאחר והיה לו קשה לרדוף אחריו בשל המכה שקיבל ברגלו.

הנאשם כפר מכל וכל באפשרות שתקף את המתלונן וחבל בו. לראיה, לדבריו, שהוא לא היסס להשאיר את שמו מוקלט בראיון עם המתלונן, דבר שלבטח לא היה עושה אם היה בכוונתו לתקוף, את המתלונן. הנאשם הגיש מטעמו את תקליטור הראיון (ראה נ/1).

הנאשם הגיש לבית המשפט 24 תמונות שצילם, לדבריו עובר לדיון בבית המשפט בשעת לילה דומה לשעה בה התרחש האירוע. לדבריו, התמונות מעידות כאלפי עדים כי העד שי דיל לא יכול היה לראות או לשמוע ממקום עמידתו את שארע בתוך הסינמטק ומחוצה לו בינו לבין המתלונן. אין זאת, אלא, לדברי הנאשם, ששי דיל חבר למתלונן בניסיון להעליל עליו עלילת שווא.

דיון ומסקנות

ייאמר כבר עתה, כי למשמע עדויותיהם של עדי התביעה, אני נותנת אמון מלא בדבריהם. הן המתלונן והן העד שי דיל עשו עלי רושם של אנשים רציניים מן הישוב והגרסאות שמסרו בפני היו ברורות, עקביות והגיוניות ולא מצאתי סיבה להטיל בהן ספק.

האפשרות שהמתלונן החליט לטפול אשמת שווא על הנאשם אינה מתקבלת על דעתי ולא מצאתי לה מניע. אין מחלוקת, כי הנאשם והמתלונן לא הכירו מלפני אותו מפגש מקרי באולם ה"סינמטק", כאשר, להשקפתו של הנאשם, אפילו לא אירע ביניהם באותו מעמד כל דבר חריג  שבעטיו תהא לכאורה למתלונן סיבה לבקש להפלילו או להזיק לו.