הכרעת דין בתיק פ 10049/04

כתב אישום

הנאשמים הנם בעלי חנויות ו/או דוכנים בתחנה המרכזית בת-א, בחלק המכונה "מדרשוק", עליהם מונחות סחורות הנמכרות על ידם. לא ברור אם נאשם 2 הוא בעל החנות או עובד במקום, ולצורך העניין אין לכך חשיבות.

לפי הנטען, הנאשמים תקפו את המתלונן, מר שמואל בן זיקרי, שבא בליווי בני משפחתו וחברים לאזור המדרשוק, ליד החנויות של הנאשמים. ע"פ העובדות, לא רק המתלונן הותקף ע"י הנאשמים אלא אנשים נוספים שהיו עמו. כמו כן מואשם נאשם 2 בכך שרדף עם סכין שלופה אחרי המתלונן בכוונה לפגוע בו.

שני הנאשמים מואשמים בתקיפה הגורמת חבלה, ונאשם 2, בנוסף, בניסיון תקיפה וניסיון לפציעה.

הנאשמים כופרים במיוחס להם, וטוענים כי הם אלה שהותקפו ונאלצו להתגונן בפני המתלוננים.

נאשם 1 טען בתגובתו לכתב האישום, כי המתלונן, מי שעמד לידו, בזמן שהאחרים נכנסו לחנות סמוכה, ישבו על הדוכן שעליו הסחורה. הוא ביקש מהם לקום ולזוז, המתלונן סרב, הכה אותו ואיים שיסגור לו את  החנות. התאספו סביב אנשים, גינו את התנהגותו של המתלונן, וזה יחד עם משפחתו ברח מהמקום.

נאשם 2 טוען שיצא מחנותו לשמע צעקות, לא הבין על פרץ הויכוח, אך ראה שגם על דוכנו נשענים אנשים וביקש מהם לזוז. הוא מכחיש כל התנהגות אלימה מצידו.

תמצית ראיות התביעה

א.    שמואל בן זיקרי: באותו יום הגיע לתחנה המרכזית עם בני משפחתו וחברים, היו חבורה של 7 אנשים. רצו לרכוש נרגילה ונכנסו לאת החנויות. הוא עצמו, עם חבר של הבת, נשארו מחוץ לחנות. בעל החנות, אדם מבוגר אותו אינו יכול לזהות בביהמ"ש, ביקש מהם להתרחק כדי לא להפריע לעסקיו. המתלונן אמר לו שזה מקום ציבורי שבו הם יכולים לעמוד ונשאר במקומו. האדם המבוגר החל לדחוף אותו, ונאשם 2, הזכור לו מהאירוע, הצטרף לשני והחל גם הוא לדחוף את המתלונן. בני החבורה של המתלונן ניגשו אליו, ונאשם 2 דחף גם אותם: את אשת המתלונן בתו ואת חברה מישל. הרוחות נרגעו, המתלונן והאחרים הלכו לדרכם ובהיותם עדיין בתחנה המרכזית, שמע המתלונן לפתע צעקות, הביט לאחור, וראה את נאשם 2 רודף אחריו עם סכין ביד שאורכה כ-10 ס"מ וצבע הידית שלה שחור. הוא נבהל, חשב שהנאשם בא להרוג אותו, וברח. להערכתו עברו  כ-15 דקות מסיום העימות ליד הדוכנים ועד לחלקו השני של האירוע.

המתלונן מכחיש שהוא או האחרים תקפו את הנאשמים, וטוען שהם התגוננו מפניהם.

ב.     זהבה בן זיקרי, אשת המתלונן: היתה בחנות, שמעה צעקות, יצאה וראתה את נאשם 1 דוחף את בעלה. לפתע הגיע נאשם 2, רצה להכות את הבעל, דחף אותו, והיא ובתה הגנו עליו והנאשם ניסה לתקוף את הבת. זהבה נכנסה בינו לבין בעלה וניסתה בכל כוחה להפריד ביניהם. הנאשם הכה אותה בפניה והיא קיבלה מכה גם בזרוע. עוד  באותו יום פנתה לחדר מיון בבי"ח, ראה תעודה רפואית ת/6. לדבריה, הם עזבו את המדרשוק, נכנסו לתחנה המרכזית, כשלפתע נאשם 2 הופיע מאחוריהם כשהוא מחזיק סכין, בעלה הצליח לברוח ממנו ולא נפגע. היא עצמה לא ראתה את הסכין.

ג.    רס"ר אבי יחזקאל: ערך עימות בין המתלוננת לבין נאשם 2 - ת/1. בעימות הוסיפה המתלוננת כי הנאשם הכה אותה באגרוף בפניה. הנאשם הכחיש בעימות את טענות המתלוננת וחזר ואמר שלא היה מעורב במקרה.

ד.    השוטר אידרוב בוריס: נקרא לתחנה המרכזית לסייע בטיפול באירוע. רשם את פרטי המעורבים ואת דברי הנאשם 2 (שאישר בבימ"ש ששמו גם עדי נסים, ראה עמ' 7 לפרוטוקול), שהופנו נגד קצין היחידה רמי כהן שעצר אותו ונאמרו בנוכחות העד; 

"אני יראה לרמי כהן מה זה להתעסק איתי, שוטר שיבצע את התפקיד שלו אבל שלא יתעסק איתי, נותנים לו כבוד שיתן לנו כבוד. אני אביא את כל המשפחה שלי שיגישו נגדו תלונה...", ראה ת/2.

העד מילא דוחות עיכוב לשני החשודים- ת/3 א' ו-ב'.

ה.    השוטרת ליאורה מייסטר: גבתה את הודעות הנאשמים- ת/4 ו-ת/5 וכן את הודעת המתלוננת זהבה. היא הבחינה בסימן אדום על סנטרה, אותו ציינה בהודעה. כמו כן רשמה מזכר על מצבה הנפשי של המתלוננת: היא היתה היסטרית,  פחדה ולא חדלה לבכות.

ו.    רחל בן זיקרי, בתם של המתלוננים: היא, אביה וידיד שלהם, מישל, נשארו מחוץ לחנות אליה נכנסו האימא והאחרים. נאשם 2 אמר לאביה לזוז למרות שהם לא היו בתוך חנותו. הוא ניסה להרביץ לאבא, העדה ניסתה להפריד וגם האם יצאה מהחנות. הנאשם רצה להכות את הבת, היא התכופפה והמכה פגעה בפנים של אמה. ועוד הוסיפה, שאח"כ ראתה סכין בידו של נאשם 2. הידית היתה שחורה או אפורה.

ז.    מישל פונטמינדס: באותו יום הצטרף למשפחת בן זיקרי, חלקם נכנסו לחנות, והוא המתין עם המתלונן בחוץ. נאשם 1 דרש מהם לזוז מהמקום בו עמדו, ודחף את המתלונן. העד ניגש כדי להפריד ואז הגיע נאשם 2 והחל לדחוף אותם וזהבה קיבלה ממנו אגרוף בפנים. אותו תפס הנאשם בזרוע ומאוחר יותר הבחין העד בסימן אדום בידו. אחרי שעזבו את המקום, נאשם 2 הלך אחרי המתלונן עם סכין.

ח.    שי מזרחי: עד זה היה בתוך החנות. הם שמעו את נאשם 1 דורש מהמתלונן לזוז מהדוכן, והמתלונן אמר לו שהוא מחכה למשפחה שלו. נאשם 1 דחף את המתלונן, וכשראו זאת אלה שהיו בחנות, יצאו מהחנות. במקום פרצו צעקות ונאשם 2 בא והחל לדחוף ולהכות את המתלונן. נאשם 2 בעט והכה באגרופים. המתלונן ניסה להחזיר, הבת רחל רצתה להפריד ביניהם והנאשם בעט בה והפיל אותה לרצפה. גם זהבה, אשתו של המתלונן, שניסתה גם היא להפריד, קיבלה כמה מכות מהנאשם. הם התרחקו משם ואז שמעו צעקות של אנשים וראו את נאשם 2 רץ אליהם עם סכין כסופה בידו. המתלונן ברח.

בחקירתו הנגדית אמר העד כי בזמנו היה לו שער ארוך ובכך השיב לטענת נאשם 2 שלא ראה אותו במקום.

עדויות הנאשמים: