הכרעת דין בתיק פ 1002/02

הנשיא י. פלפל:

1.         כתב האישום

כנגד הנאשם יבגני בן מרסל בירמן, יליד 1977, הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים, הראשון בגין ביצוע עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין - תשל"ז 1977, להלן "החוק" והשני באשמת רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק הנ"ל.

2.         הסדר טיעון  - והחזרה ממנו

בתחילת המשפט הגיעו הצדדים להסדר טיעון ולפיו האישום הראשון, הדן בעבירת התקיפה נמחק מכתב האישום ועבירת הרצח לפי האישום השני הוחלפה לעבירת הריגה. על פי ההסדר הוגש כתב אישום מתוקן, הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק.

            ב-2 ליוני 2003 הרשינו לנאשם, על פי בקשתו לחזור בו מההודאה בעובדות שבכתב האישום המתוקן - הכרעת הדין בוטלה והוחלט שהמשפט יתנהל על פי כתב האישום המקורי, שיקרא להלן "כתב האישום".

3.         פרוט כתב האישום

על פי כתב האישום, הנאשם, ואולג קולפנקו (להלן - "המנוח"), היו חסרי בית ונהגו להסתובב בחוצות אשקלון ולשתות, ביחד, משקאות משכרים. במועד בלתי ידוע למאשימה, בסוף אוקטובר 2002, בפארק בר-כוכבא באשקלון פרצה בין השניים מריבה והנאשם תקף את המנוח. עוד נטען בכתב האישום שבמועד מאוחר שוב תקף הנאשם את המנוח על ידי כך שהיכה בראשו, ושוב, במועד מאוחר בשעת משחק קלפים תקף הנאשם את המנוח והיכהו באפו וזאת בתגובה להערת המנוח שהנאשם אינו יודע לשחק בקלפים.

            על פי האישום השני, בלילה שבין 24 ל-25 לנובמבר 2002 הלכו הנאשם והמנוח לישון באתר בניה בחוף "דלילה" שבאשקלון. לפני השינה השניים שתו וודקה. המנוח ביקש מהנאשם כוס וודקה והנאשם השיב למנוח שעליו להסתפק בחצי כוס.

            המנוח קלל את הנאשם והנאשם, בתגובה, תקף את המנוח והכה בבקבוק על ראשו. בין השניים התפתח מאבק שבמהלכו הנאשם היכה את המנוח בראשו ובצווארו בבקבוק, מכות רבות בכוונה לגרום למותו.

המכות שהכה הנאשם בראשו של המנוח גרמו לנזק חמור למוחו והביאו למותו.

הנאשם, כך על פי כתב האישום, המית את המנוח לאחר שהחליט להמיתו בלי שקדמה התגרות מצד המנוח בתכוף למעשה ובנסיבות שבהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו - ולאחר שהכין את עצמו להמית את המנוח והכין מכשיר שבו המיתו, ולפיכך יוחסה לו עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(ב) לחוק.

4.         תגובתו של הנאשם לכתב האישום

לאחר שהכרעת הדין בוטלה הודה הנאשם באחת משלוש התקיפות המיוחסות לו - בכתב האישום, וכפר בעובדות המתייחסות לשתי תקיפות נוספות.

לגבי האישום השני - המייחס לו את רציחתו של המנוח טען ב"כ הנאשם כי -

" הוא הכיר את המנוח והיה איתו בתאריך הנזכר באישום ובשעות הרלבנטיות, הם שתו וודקה ביחד, טוענים שהיו אנשים נוספים באותה סככה כאשר הנאשם והמנוח הלכו לישון. על כל פנים אין לנאשם ידיעה מה קרה הלאה, טענתו שגם הוא וגם המנוח קיבלו מכות משלושה אנשים שהיו שם, והנאשם לא יודע לזהות אותם בשמותיהם, והוא טוען שהם היכו את שניהם, כאשר הנאשם והמנוח נרדמו וכשהוא קם הוא ראה את המנוח מת והוא הלך להזעיק עזרה.

עכשיו המתורגמן מתקן אותי ואומר שהנאשם טוען שלפני שהוא נרדם הוא התעלף. והוא טוען שהוא לא הרג את המנוח".

            חשוב לציין כי הנאשם לא טען שהרים ידו על המנוח.

5.         על אלו אדנים נסמכת גרסת המאשימה