הכרעת דין בתיק פ 040393/03

כתב האישום ותגובת הנאשם

1.         הנאשם, איסלאם עבד אל חי, הועמד לדין בגין אישום שעניינו הצתה, לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " החוק" או " חוק העונשין").

על פי הנטען בכתב האישום, בלילה שבין ה- 7.12.2003 ל- 8.12.2003, בין השעות 00:00 ל- 07:00, הגיע הנאשם למעון יום ויצ"ו שבטירה (להלן: " המעון"), פתח את החלון המערבי של משרד המעון, השליך לתוכו חומר דליק והציתו. לטענת התביעה, בכך שילח הנאשם אש במעון, במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור.

כתוצאה ממעשה ההצתה, נשרף המשרד כליל ונגרמו נזקים כבדים לריהוט, למערכת מיזוג האוויר ולציוד המשרדי, נזקים אשר הוערכו בסכום של כ- 25,000 ש"ח.

ישיבת ההקראה של כתב האישום התקיימה ביום 15.3.04.

במעמד זה, הופיע ב"כ הנאשם, עו"ד נצר סמארה, וציין כי מרשו כופר באשמה. הסנגור בחר שלא למסור באותו מועד תגובה מפורטת לנטען בכתב האישום, ונקבע כי התגובה תועבר בכתב עד ליום 13.4.04. במקביל, נקבע התיק להוכחות, לנוכח כפירתו של הנאשם באשמה, ליום 6.9.04.

ביום המיועד לשמיעת הראיות, לא הגיע הנאשם לבית המשפט, והסתבר כי הוא נעצר בתאריך 2.8.04, עקב הפרת תנאי מעצר הבית בו היה נתון, אך לא הובא לבית המשפט על-ידי גורמי שב"ס. באותו דיון, התייצב בבית המשפט עו"ד צבי אבנון, שבא במקום עו"ד סמארה,  ללמד סנגוריה על הנאשם.

הסנגור ציין, כי קיבל עליו את הייצוג בתיק לאחרונה, ובהזדמנות הקרובה ביותר שנקרתה בפניו מביא הוא את תגובתו של הנאשם לכתב האישום.

מפאת חשיבות הדברים, תובא התגובה כלשונה:

                        "בבוקר האירוע הנאשם שמע מאמו ומשכנים כי היתה דליקה במעון "ויצו" מושא כתב האישום, והוא נסע לשם כדי לראות את המקום ביחד עם חבר. כשהוא הגיע למקום השער היה פתוח, היו עוד אנשים רבים נוספים, הוא הציץ בחלון, ראה שאין אף נפגע ויצא משם עם אנשים רבים שהיו במקום, זהו כל חלקו. במהלך שהותו במקום הוא נגע באקראי במקום תוך כדי הצצה פנימה, וכף ידו נגעה בחלון וזה ההסבר להמצאות טביעות אצבעותיו במקום".

            באותה הזדמנות, העלה הסנגור את ההשערה כי מנהלת המעון, הגב' אמנה אבאזה, " היא זו שהציתה את המעון".

            בשל העדרו של הנאשם, נדחתה ישיבת ההוכחות, ולנוכח הצהרת הסנגור כי הוא מבקש לחקור את כל עדי התביעה, נקבעו ארבעה מועדי דיונים.

            פרשת התביעה הסתיימה בתאריך 21.10.04, ובמועד זה נפתחה פרשת ההגנה בעדותו של הנאשם.

            בנוסף לנאשם, העידו מטעם ההגנה שני עדים נוספים, חבריו של הנאשם - בהא אבו-חת וסאמר עיראקי.

            להלן יוצגו, בתמצית, הראיות שהביאה התביעה להוכחת האשמה, וכן ראיות ההגנה.

            יצויין כבר עתה, כי בהעדר עדי ראייה לאירוע ההצתה, שאינו שנוי במחלוקת, התבססה התביעה על ראיות נסיבתיות, שלטענתה יש בהן כדי להוביל למסקנה חד משמעית בדבר אשמתו של הנאשם.

ראיות התביעה

רשף משנה ניסים גוילי

2.         התביעה הגישה לבית המשפט, בהסכמת הסנגור, את דו"ח חקירת השריפה (ת/5) שנערך ע"י קצין חקירת שריפות, רשף משנה ניסים גוילי, וכן תמונות שצולמו בזירת האירוע   (ת/6 ו- ת/7).

העד, אשר הגיע לזירת האירוע במקביל להגעת רכבי כיבוי, זמן קצר לאחר קבלת ההודעה על השריפה בשעה 07:44, ציין כי לא נעשתה כל פעולה לכיבוי האש, הואיל והדליקה כבתה מעצמה. העד סיפר שראה מעין אובך, אך לא עשן, והבחין  כי חלון משרד המנהלת פתוח במקצת. לדבריו, במקום נכחה קבוצת סקרנים של כ- 10-15 איש, אך הוא לא ראה ביניהם את הנאשם, ולא הבחין  בכל אדם המתקרב למבנה.

מהממצאים במבנה- סימני פיח בצידה הפנימי של דלת המשרד, כשהמשקוף והצד החיצוני של הדלת נקיים- התרשם החוקר כי דלת הכניסה לחדר הייתה סגורה. בנוסף, קבע החוקר כי מוקד השריפה הוא כסא המנהלת ומשם התפשטה השריפה אל מתחת לשולחן. הדליקה עצמה נגרמה בשל כך שאלמוני הצית את הכסא. בסמוך לכיסא נמצא פקק פלסטיק בו נתגלו סימני דלק, ועל הכיסא עצמו נתגלו שרידי בנזין.