הכרעת דין בתיק פ 040304/04

בכתב האישום נטען כי בחודש ספטמבר 2004 התגלע סכסוך בין הנאשם לבין סאלם אבו סילמי בשל רצונו של הנאשם לשאת את ביתו הקטינה של סאלם.

בתאריך 23.10.04 סמוך לשעה 15:30 נסעו הנאשם וחברו, עינאד אבו סבית, לביתו של סאלם כשהנאשם נהג.

בהגיעם לביתו של סאלם התפתחו בינו לבין הנאשם חילופי דברים במהלכם ביקש סאלם מהנאשם לעזוב את המקום ובתגובה לכך נכנס הנאשם עם רכבו למתחם ביתו של סאלם ונהג בפראות.

הנאשם ועינאד עזבו את המקום ונכנסו לבית אביו של הנאשם השוכן בסמוך לביתו של סאלם. לאחר זמן מה יצאו הנאשם ועינאד מהבית והלכו לכיוון החורשה הנמצאת באותו הרחוב כשהנאשם נושא אקדח.

לאחר המפגש בין סאלם והנאשם, התקשר סאלם לאחיו סולימאן וביקש ממנו להגיע לביתו. בעודו בדרכו, הבחין סולימאן בנאשם ובעינאד בחורשה ונסע לכיוונם.

שם התפתחה מריבה בין הנאשם לסולימאן אשר במהלכה ירה הנאשם בסולימאן ופגע בירכו השמאלית ובכף רגלו הימנית.

כתוצאה מכך נגרמו לסולימאן שברים בירך שמאל ובכף רגל ימין והוא נזקק לניתוח.

העבירה המיוחסת לנאשם:

חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

העד סאלם אבו סילמי מסר בהודעתו במשטרה כי חודש עובר לאירוע חטף הנאשם את ביתו הקטינה, נוואל, במטרה לשאת אותה לאישה. הקטינה הוחזרה לביתה לאחר התערבות המשטרה ונערכה סולחה בין המשפחות.

העד מסר בהודעתו במשטרה כי ביום האירוע היו הנאשם וחברו, עינאד, סמוך לביתו והוא ביקש שיעזבו את המקום ובתגובה החל הנאשם לנהוג את רכבו בפראות בתוך מתחם ביתו ובכך סיכן את חייו. בעקבות זאת התקשר לאחיו, סולימאן, וביקש ממנו שיגיע למקום בדחיפות. על דברים אלו חזר העד גם בעדותו בבית המשפט.

בהודעתו הראשונה במשטרה מסר העד כי משהגיע סולימאן לביתו, הבחינו בנאשם ובעינאד הולכים לכיוון חורשה סמוכה. סולימאן נסע לעבר החורשה ברכבו מסוג BMW וסאלם עצמו צעד לשם כשלפתע שמע יריות וראה את הנאשם ועינאד יורים בסולימאן. כמו כן מסר כי אותה עת עמד במרחק של 50 מטר מהשניים וזיהה אותם בוודאות.

בהודעתו השניה במשטרה חזר העד על דבריו והוסיף כי ראה את הנאשם יורה ועינאד היה עימו אך אותו לא ראה יורה. בהודעה זו מסר גם תיאור מפורט של האקדח שהנאשם אחז בידו.

בעדותו בבית המשפט מסר העד כי אמר דברים אלה מאחר והיה עצבני ולא מרוכז ואמר את הדברים מתוך לחץ ופחד.

בעדותו אישר העד כי אכן שמע יריות מכיוון החורשה אך אינו זוכר אם הנאשם ועינאד היו בחורשה. על רקע דברים אלה הוכרז העד כעד עויין ונחקר על ידי המאשימה בחקירה נגדית.

בהמשך חקירתו מסר העד כי נערכה סולחה בין אביו של הנאשם לבינו.

באשר להודעות שמסר במשטרה, העד זיהה את חתימתו ואישר כי הוא דובר ומבין עברית.

העד אברהים אלנבארי, אביו של הנאשם, מסר בפתח עדותו בבית המשפט כי אינו מעוניין לומר דבר ועל כן הוכרז כעד עויין, הודעותיו במשטרה הוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות והוא נחקר על ידי המאשימה בחקירה נגדית.

בהודעתו במשטרה מסר העד כי ביום האירוע הגיע הנאשם לביתו כשהוא נתון בסערת רגשות בשל רכבו שנפגע והוא ניסה להרגיעו משום שהבין שהתרחש אירוע כלשהו בינו לבין סאלם. כעבור זמן מה, ראה את הנאשם וסולימאן רבים בחורשה אך לא שמע יריות. עוד מסר העד כי סולימאן הגיע למקום כשהוא שוחר מלחמה.