הכרעת דין בתיק עמק 335/05

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות על סעיפים 145 (א), 204 (א) ו - 208 לחוק התכנון והבנייה, תשנ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

על פי האמור בכתב האישום, בנה הנאשם במשק 26 במושב שוקדה מבנה סככה בשטח של כ - 128 מ"ר, המשמשת לאחסון חקלאי, מבלי שהיה לו היתר בנייה לכך, כאשר הבנייה טעונה היתר על-פי החוק.

נטען כי עד ליום הגשת כתב האישום, לא הרס הנאשם את המבנה והוא מחזיק או משתמש בו בפועל.

בישיבת ההקראה הכחיש הנאשם את כל עובדות כתב האישום. לטענתו, הסככה אינו שלו, משק 26 אינו שלו כלל, והוא לא בנה את הסככה. התיק נקבע להוכחות.

מטעם המאשימה העיד העד לואיס בונס, העובד כפקח מטעם הועדה המקומית לתכנון ולבנייה שמעונים. בחרתי לפרט את עדותו של מר בונס, בשל נסיבות גביית העדות מן הנאשם על ידו, כמתואר בהמשך הדברים. העד בונס העיד כי במסגרת תפקידו, התברר לו כי במגרש 26 במושב שוקדה נבנתה סככה. העד העיד כי צילם את המבנה, התמונה ת/1 הוגשה כראיה לאחר שהעד אישר כי המדובר בסככה נשוא כתב האישום. על פי עדות בונס, לאחר שביקר במקום, החל בבירורים מהם עלה כי במקום מתגורר אדם מבוגר בשם דהן חביב, שהנכס שייך לו. על-פי העדות, התברר לבונס כי למעשה מי שפועל במשק ובנה את הסככה הוא הנאשם. המשיך בונס והעיד כי פנה במכתב לנאשם, ובעקבותיו ניסה הנאשם לברר עמו "מה ההליך להסדרת הנושא". העד העיד כי בשיחת הטלפון התפתח ויכוח והשיחה הסתיימה. לאחר מכן, העיד בונס, שלח הנאשם מכתב לועדה המקומית, בו בקש ארכה לטפל בנושא.

בנקודה זו מסר העד כי המכתב אינו בידו עוד, שכן בשלב מאוחר יותר, כאשר זימן את הנאשם למסור עדות בפניו, הופיע הנאשם במשרדי הועדה. לאחר שהתפתח ויכוח, העיד העד בונס, חטף הנאשם את מסמכי התיק של בונס ויצא מן המקום. העד העיד כי בתיק קיים היה מכתבו של הנאשם וכל יתר חומר החקירה, כולל צילומים, ההזמנה למתן עדות, וההודעה שנשלחה לנאשם. העד בונס הגיש כראייה שני מכתבים ששוחזרו על ידי מקבצי המחשב, ת/2 ות/3. המדובר הוא במכתב התראה להסדרת היתר בנייה ומכתב הזמנה למתן עדות. שני המכתבים נושאים את תאריך השחזור ולא את תאריך המשלוח. העד בונס העיד כי המכתבים המקוריים נשלחו ביום פתיחת התיק וביום משלוח ההזמנה למתן עדות.

העד בונס העיד כי: "לגבי הנושא של זהות המשתמש במבנה, מר חנניה בעצמו, שהופיע לעדות, בשלב מסויים הוא הודיע לי שהוא אכן המשתמש בנכס ושהוא בנה את המבנה והוא בקש לדעת מה הנוהל להסדרת הנושא". לאחר מכן, כשהוסבר לנאשם במה הדברים כרוכים, חטף הנאשם מהעד בונס את תיק המסמכים. העד בונס העיד כי הנאשם הופיע למתן עדות יחד עם דודו, אשר היה עד להתרחשות.

הוסיף העד והעיד כי על פי מרשם האוכלוסין, מתגורר הנאשם בשוקדה משק 26. מר בונס העיד כי היה בידו תדפיס ממרשם האוכלוסין מאותה תקופה, אך הוא נחטף יחד עם התיק. הוא הגיש את ת/4, שהיא תמצית מעודכנת,  ממנה עולה כי כתובתו הרשומה של הנאשם היא שוקדה 26. העד העיד שברר במשרד הפנים ונמסר לו כי בין שני מועדי הנפקת שתי התמציות, לא היה שינוי כתובת.

העד העיד ששטח הסככה הוא כ - 128 מ"ר, וכי לפי דברי הנאשם היא משמשת לאחסון חקלאי. הואיל והמבנה נעול, העד לא ראה השימוש בעצמו. לא הוגשה בקשה להיתר, העיד העד בונס.

בחקירתו הנגדית הוסיף העד והעיד, לשאלת הנאשם מדוע הוגש כתב אישום נגדו, כי הוא אינו נוהג להגיש כתבי אישום נגד אנשים מבוגרים, כאשר מאחורי הבנייה עומדים הבנים.

בחקירה החוזרת חזר העד ואישר כי "בפעם אחת הדברים הוא הודה בפניי שהוא זה שבנה ומשתמש במבנה וזה חיזק את מה שהיה לי מתשאול עם אנשים מסויימים..."

מטעם הנאשם העידו הנאשם עצמו ואביו.

הנאשם הכחיש בעדותו את ארוע חטיפת התיק באמרו "אני לא לקחתי שום מכתב". הוא העיד כי בעל הזכויות במשק 26 הוא אבי הנאשם. אציין כי על כך אין מחלוקת. הנאשם העיד כי לא בנה את המבנה נשוא כתב האישום. הוא העיד כי "לא ידוע לי מי משתמש במשק של אבי. זה לא מעניין אותי. אני לא כתבתי מכתב לשמעונים". הוא המשיך והעיד כי הוא עוזר לאביו כשהוא חולה, אך חוץ מזה לא מעניין אותו. הוסיף הנאשם והעיד כי הוא לא שאל את אביו מי בנה את הסככה. הוא העיד כי הוא החתים את אביו על נ/1, הוא מכתב בו מאשר האב כי הוא ואשתו הם בעלי הזכויות בנחלה 26, הכוללים, בין היתר, את הסככה, וכי לנאשם אין שום שייכות למשק שלהם וכי הוא מתגורר בנפרד במשק 27. הוסיף והעיד הנאשם כי אמו חולת נפש מזה כ - 60 שנה. העד הכחיש כי הודה בפני לואיס בונס כי בנה את הסככה. הוא הכחיש שהוזמן למתן עדות, אך הודה שהגיע למשרדי הועדה המקומית. העד אישר כי קבל מכתבים מהעד בונס. כשנתבקש לקרוא באחד המכתבים, הוא סרב.

בהמשך הדברים, העיד הנאשם כי לא חטף את התיק של לואיס. לאחר מכן מסר הנאשם "אני בקשתי סך הכל שייתן את הניירת ששלח בשמי כי המשק לא שלי." עוד העיד הנאשם כי הוא זוכר שנבנתה הסככה, אך הוא לא זוכר מי בנה אותה ומתי.

מטעם הנאשם העיד, כאמור, גם אביו, באמצעותו הוגש נ/1 האמור.

האב, אדם קשיש, השיב לשאלת ב"כ המאשימה ואמר כי "הסככה שלי. הכל שלי. אני בניתי את הסככה". לשאלה מתי בנית את הסככה, הוא השיב "לא יודע מתי בניתי את הסככה. אני לא יודע מה אכלתי אתמול בצהריים".

ב"כ המאשימה הצביע על החתימה התחתונה בנ/1, שהיא כפי הנראה, חתימת אם הנאשם, אשר עליה העיד הנאשם שהיא חולת נפש, למרבה הצער. האב השיב כי זו חתימתו. כשנשאל האב מי כתב את המכתב, הוא השיב לב"כ המאשימה "אתה כתבת את המכתב". משנשאל מי נתן לו את המכתב, השיב העד כי הוא אינו יודע. תשובה זהה השיב לשאלה מדוע חתם על המכתב.

לאחר שבחנתי את הראיות, עדויות הצדדים, ואת אמינותם של העדים השונים, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא זה שבנה את הסככה ואף השתמש בה.

ראשית עלי להכריע באשר להתרחשותו או אי התרחשותו של ארוע חטיפת תיק המסמכים של פקח הועדה, העד לואיס בונוס. להכרעה במחלוקת עובדתית זו השלכה ישירה לשאלת הרשעת הנאשם בדין, שהרי אם בידי העד בונס מסמכים מהם עולה הודאה מטעם הנאשם, כגון מכתב הנאשם לבונס, היה על המאשימה להיכבד ולהציג אותם המסמכים.