הכרעת דין בתיק עמק 20192/06

1.      כתב האישום, כפי שתוקן ביום 30.11.2006, מייחס לנאשמת עבירות בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), כלהלן:

א.   ביצוע עבודות בניה בסטיה מהיתר, ביום 6.6.2006:

בקומה א':      סגירת חלל, כולל רצפת בטון וקורות פלדה ופתיחת פתחי

כניסה, הכל בשטח של כ- 18 מ"ר (סעיף 3.1 לכתב  האישום);

בקומת מרתף:הרחבת הקומה בשטח של 38.55 מ"ר (סעיף 3.2 לכתב  האישום).

ב.   ביצוע עבודה בניגוד לצו מנהלי, ביום 11.6.2006 (סעיף 5 לכתב האישום):

הקמת קיר גבס, לאחר קבלת צו מנהלי להפסקת עבודות בניה, צו שהוצא ביום

6.6.2006.

ביום 11.2.2007 ניתנה על ידי החלטה בטענות מקדמיות שהעלה בא כח הנאשמת. לאחר ההחלטה, הודיעה באת כח המאשימה כי אינה עומדת על קורות הפלדה כרכיב בעובדות המגבשות את העבירה שבסעיף 3.1 לכתב האישום, כך שבעצם התייתר הצורך לדון בסעיף 3.1, שכן הנאשמת, בתשובה לאישום מיום 16.11.2006 הודתה, מפי בא כוחה, במיוחס לה בסעיף זה (תוך שהוסיפה כי הבניה הוסרה לאחר ביקור הפקח ולפני הגשת כתב האישום).

2.      הצדדים הגיעו להסכמה כי כל הראיות תוגשנה בהסכמה והתיק יוכרע על פי הראיות וסיכומיהם.

אתייחס לכל אחת מהעבירות נשוא כתב האישום.

ביצוע עבודות בסטיה מהיתר

3.      כמפורט לעיל, לאור הודאת הנאשמת בתשובה לאישום בעבודות שבקומה א' (ללא קורות הבטון, עליהן ויתרה המאשימה), יש לבחון את הרכיב הנוסף, המתייחס לקומת המרתף.

4.      בתשובה לאישום מיום 16.11.06, הודתה הנאשמת, מפי סנגורה, בעבירה, אך טענה כי המדובר רק במחצית השטח הנטען בכתב האישום (וכי הדבר הוסר לאחר ביקור המפקח).

הסנגור העלה בסיכומיו טענות שונות, לרבות הטענה כי אין משמעות להודאה בתשובה לאישום, שכן התביעה לא הוכיחה כלל רכיב זה, במיוחד לאור הראיות בהן מצויינים שטחים שונים.

שוגה הסנגור בהתייחסו למשמעות התשובה לאישום. התשובה לאישום היא המגדירה את יריעת המחלוקת בין הצדדים, כשעל התביעה להביא ראיות רק לגבי העובדות לגביהן לא ניתנה הודאה (סעיף 156 לחסד"פ).

על כן, השאלה הבלבדית אותה יש לבחון אינה עצם ביצוע העבירה, אלא האם היא חלה לגבי השטח המצויין בכתב האישום או רק זה בו הודתה הנאשמת.

5.      דו"ח הביקור של הפקח מיום 6.6.2006, אליו צורפו תמונות, מדבר על פתיחת מרתף בשטח של כ- 39 מ"ר;