הכרעת דין בתיק עמק 20161/04

1.      כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם עבירות של ביצוע עבודות ללא היתר ושימוש חורג, הכל בין השנים 2002 עד 2004. אין חולק שהעבודות לא בוצעו על ידו אלא על ידי הנאשמת 2 או מטעמה (ראה גם דברי התובעת בעמוד 6 לפרוטוקול 11.7.05) וכי השימוש החורג נעשה גם הוא על ידי הנאשמת 2. הנאשם מואשם מכוח היותו הבעלים של המקרקעין.

2.      טענתו של הנאשם היא כי לא ידע על העבודות שבוצעו בנכס על ידי הנאשמת 2 וזאת משום שלא היה בנכס מאז הושכר לנאשמת 2 ולא קיבל לידיו הודעה ו/או התראה כלשהי על ביצוע העבודות ללא היתר ו/או צווים מנהליים כלשהם, צווים אשר על פי הראיות שנשמעו בפני, הודבקו בנכס. מוסיף וטוען הנאשם, לגבי השימוש החורג, כי החובה להשיג אישור לשימוש שנעשה בפועל,  הוטלה בחוזה השכירות על הנאשמת 2 ומכל מקום, השימוש החורג באזור בו מצוי המבנה, ידוע למאשימה שאף מתירה אותו.

            אציין כי מי שטיפל בפועל בכל הכרוך בנכס היא בתו של הנאשם, והיא גם זו שהעידה בפני, כאשר אף הנאשם נכח בדיונים.

3.      מאחר והעבירות המיוחסות לנאשם שונות וגם טענות ההגנה שונות, אתייחס לכל אחת מהעבירות בנפרד, לא לפני שאפרוש את ההשתלשלות העובדתית.

ההשתלשלות העובדתית

4.      ביום 19.12.02, נחתם חוזה שכירות בין הנאשם 1 לבין הנאשמת 2, לגבי המבנה שבבעלות הנאשם 1, כאשר תקופת החוזה היא החל מאוקטובר 2002. מטרת השכירות הוגדרה כחנות לממכר ירקות ופירות, מוצרי סידקית, ביגוד והלבשה (ראה נ/1).

5.      בין אוקטובר 2002 לבין מאי 2003, היו פקחי המאשימה בנכס, צילמו את התקדמות הבנייה, הוציאו והדביקו צווי הפסקה מנהליים על המבנה, אשר שימש בפועל את הנאשמת 2 כחנות לממכר פירות וירקות.

6.      מאחר והבניה החלה באוקטובר 02 וחוזה השכירות נחתם בדצמבר 02, לכאורה החלה הבניה עוד טרם השכירות. אולם, בתו של הנאשם הסבירה כי שוכר קודם, שעשה שימוש בנכס כנגריה, העביר בפועל את הנכס לנאשמת 2 ללא ידיעתו של הנאשם, עוד באוקטובר 02 ועל כן חוזה השכירות, שנחתם בדצמבר 02, הכשיר מצב קיים, ולכן תקופתו היא מאוקטובר 02. הדבר מתיישב גם עם הסכמת התובעת כי מי שביצעה העבודות בפועל הייתה הנאשמת 2 ולא הנאשם 1.

ביצוע העבודות ללא היתר

7.      כפי שצוין לעיל, אין חולק כי העבודות בוצעו על ידי הנאשמת 2.

8.      בסעיפים 4.6 עד 4.8 לחוזה השכירות נ/1, קיימת התייחסות לביצוע עבודות בנכס על ידי הנאשמת 2, אולם המדובר אך ורק בעבודות בתחומי המבנה עצמו ולא עבודות שמרחיבות את המבנה, היינו לא העבודות נשוא כתב האישום.

9.      לטענת המאשימה, גרסת הנאשם כי מעולם לא היו הוא או מי מטעמו בנכס מאז תחילת חוזה השכירות ועל כן לא ידע על ביצוע העבודות אינה סבירה, שהרי המדובר בנכס בבעלותו, בגינו הגיע ליטול דמי שכירות.

10.  הנאשם טוען כי את דמי השכירות גבה בשוק הסיטונאי בת"א, שם עובד נציג הנאשמת 2, כי הוא מתגורר ביבנה ומעולם לא היה בנכס, הן משום שלא היה צורך בכך והן משום שחשש ממגע שאינו הכרחי עם נציגי הנאשמת 2.

11.  סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") קובע כי בעל מקרקעין יראה הגנה טובה בפני עבירה של ביצוע עבודות ללא היתר, אם יוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו וכי הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות הדין בכל הנוגע לעבודות שבוצעו.

12.  אני מאמין לבתו של הנאשם - שהיא זו שטיפלה בפועל בעניינים - שלא היא ולא הנאשם היו בנכס בפועל ולא היה ידוע להם על הבנייה. עדותה הייתה ברורה, עניינית ואחידה והותירה בי רושם אמין ביותר. לפיכך, יש לבחון אם פעל הנאשם באופן סביר לקיום הוראות החוק. איני סבור כי ניתן לגרוס שחובה על בעל נכס לבקר מעת לעת בנכס שהושכר על ידו לאחר, כדי לוודא שלא מבוצעות בו עבודות ללא היתר, בוודאי כאשר אין לו כל אינדיקציה לחשש לביצוע עבודות כנ"ל.

13.  לטענת התביעה, לא סביר כי הנאשם לא ביקר בנכס ולא הבחין בביצוע העבודות, ולו לאחר סיומן. מעבר לכך שאני מאמין, כאמור, לגרסת הנאשם מפי בתו, יש לזכור כי סעיף העבירה, הוא סעיף 204 לחוק, קובע לגבי עבירה נמשכת, היינו המשך השימוש במקרקעין לאחר ביצוע העבודות, כי יתווסף עונש לנאשם לאחר שקיבל הודעה בכתב מהמאשימה על העבירה. הצווים הודבקו בנכס עצמו, ונראה כי המאשימה מערבת, בעניין זה, מין בשאינו מינו. אכן, לשם תוקף צו מנהלי ואפשרות פעולה על פיו, די בהדבקת הצו בנכס (ראה סעיף 238א לחוק). אולם, אין די בהדבקה כדי להוכיח ידיעה של הבעלים על הצו, היינו לא ניתן לטעון כי די בהדבקה כדי להוכיח שהנאשם ידע על הצו, ולכן על הבניה, שבוצעה ע"י המחזיק.  נראה שאף הפקח היה ער לכך שהמשתמש אינו הבעלים, שהרי צו ההפסקה הופנה הן לנאשם והם למר יעקב אליאס, מנציגי הנאשמת 2, היא המחזיקה (ר' ת/3 וכן ס' 16.1 לחוזה השכירות, לגבי זיקתו של מר אליאס לנאשמת 2, דבר שנאמר גם ע"י בת הנאשם. ראה גם עמ' 6 לעדות הפקח, מסעוד פור).

כלומר, כאשר ברצון הרשות לפעול בעניין צו מנהלי, די בהדבקתו על קיר הנכס. אולם, אם ברצון הרשות ליידע את הנאשם, שאינו המשתמש בפועל במקרקעין, כדי שיפעל לתיקון המעוות, אין די בהדבקת הצו בנכס ועל המאשימה לשלוח עותק הצו לנאשם ולידע אותו, בהודעה בכתב לכתובתו, על ביצוע העבירה - וזאת לא נעשה.

14.  לאור כל האמור לעיל, עמד הנאשם בנטל המוטל עליו להראות כי לא ידע על ביצוע הבניה וכי נהג באופן סביר. לא ניתן לומר כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר ועל כן, אני מזכה את הנאשם מן העבירה של ביצוע עבודות ללא היתר.

שימוש חורג

15.  לגבי השימוש החורג, אין ספק כי הנאשם ידע על השימוש החורג, שימוש שהוזכר עוד בחוזה השכירות.