הכרעת דין בתיק עמק 20144/04

כתב האישום

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום מתוקן בעבירות על סעיפים 145, 204(א) ו - 208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). תחילתו של ההליך בכתב אישום שהוגש נגד בעלה המנוח של הנאשמת, אולם משהתברר למאשימה כי הוא נפטר, תוקן כתב האישום לנוסחו המונח בפניי עתה.

נטען בכתב האישום כי ביום הגשתו ובעת ביצוע העבודות, החזיקה הנאשמת והשתמשה בפועל במקרקעין הידועים כשכונה א' במגרש 118 בישוב שגב שלום.

לנאשמת מיוחסת הקמה של מבנה עשוי בלוקים, רצפת בטון וגג פח, מחולק ל - 5 חדרים, אשר יועד לשמש למסחר. שטחו של המבנה כ - 175 מ"ר. כן נטען כי הנאשמת בנתה מחסן בשטח של

כ - 9 מ"ר. שני המבנים נבנו ללא היתר בנייה כדין, נטען בכתב האישום.

על פי כתב האישום המבנים הוקמו על קרקע המיועדת למגורים, ואילו הנאשמת מתעתדת לעשות בהם שימוש למטרות מסחר, שימוש האסור על פי התוכנית החלה על המקרקעין.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום וטענה כי אין זיהוי המקרקעין, ובא כוחה ביקש מפה מפורטת. הנאשמת אף כפרה בכך שהבנייה נעשתה בתחום הועדה המקומית לתכנון ובנייה שמעונים, אך מאוחר יותר, הסכים בא כח הנאשמת, כי הבנייה נשוא כתב האישום, נמצאת במרחב התכנון של אותה הוועדה.

הראיות:

מטעם המאשימה העיד מר לואיס בונס (להלן: "בונס"), פקח של הוועדה המקומית לתכנון ובניה שמעונים. בונס זיהה את המבנים נשוא כתב האישום וציין כי הם ממוקמים במגרש 118 בשכונה א' בישוב שגב שלום. כן העיד מר בונס כי הנאשמת הגישה בקשה לשימוש חורג לגבי המבנים. עותק מן הבקשה הוגש כראיה וסומן ת/4. העיד העד בונס כי עד למועד מתן עדותו לא ניתן היתר למבנים וגם לא היתר לשימוש חורג. העד העיד כי בעת מתן עדותו המבנה אוכלס והוא פעיל.

בחקירתו הנגדית העיד בונס כי הוא לא ראה את הנאשמת בתוך המבנים, והוא גם לא ראה אותה בונה את המבנים.

בדיון שהתקיים ביום 2.6.08 הוגשו בהסכמת באי כח הצדדים תעודת עובד ציבור ונסח רישום אשר סומנו ת/11 ו - ת/12. מת/11, הוא מסמך מטעם מנהל מקרקעי ישראל, עולה, כי מגרש 118 בשכונה א' בישוב שגב שלום, רשום במנהל על שם הנאשמת ואנשים נוספים. עוד נרשם שם כי המגרש רשום בלשכת רישום מקרקעין כגוש 100430 חלקה 4.

ת/12 הוא נסח רישום של לשכת רישום המקרקעין בבאר שבע ועל פיו, הנאשמת, יחד עם 6 אחרים היא הבעלים של קרקע הידועה כגוש 100430 חלקה 4.

מטעם הנאשמת נשמעה עדותה של הנאשמת עצמה ועל פי עדותה בעלה נפטר וגם אחיו, אשר "דאג לכל העניינים" נפטר לפני כ - 3 שנים. על פי עדותה, הבנייה נעשתה לפני שהאח נפטר והוא זה שבנה את המבנה. הנאשמת העידה כי היא לא היתה מעורבת בעניין, כי לא קיבלה כל פנייה מוועדת שמעונים, וכי שלחה את כל הניירת למהנדס בנייה אשר מסר לה שהוא הגיש בקשה להיתר בנייה.

בחקירה נגדית השיבה הנאשמת כי היא אינה יודעת אם המגרש רשום על שמה. היא אישרה שהגישה בקשה להיתר בנייה לועדת שמעונים. היא אישרה כי החתימות על ת/4, הוא הבקשה להיתר בנייה, הן חתימותיה אך אמרה שלא יודעת למה חתמה ועל מה. יחד עם זאת, אישרה שוב הנאשמת כי ביקשה ממהנדס "שיגיש את הניירת לקבלת היתר בנייה".

לנאשמת הוצגה בחקירה נגדית התמונה ת/7 והיא אישרה כי זהו המבנה שלגביו ביקשה היתר בנייה. משנשאלה הנאשמת אם הבית משמש למסחר, היא השיבה שהיא לא מכירה, כי היא לא יודעת כלום, וכי הבית הזה נמצא מאחורי בית מגוריה והיא לא מתעניינת. הנאשמת אישרה כי רואה את המבנה נשוא כתב האישום ממקום מגוריה. משנשאלה האם מביתה רואה היא שיש שם חנויות, היא השיבה "שיבואו לבדוק אם יש חנויות". עוד מסרה הנאשמת כי בעלה ואחיו המנוחים הגיעו להסכמה שיבנו את הבית וכי מאז היא אינה יודעת כלום על כך.

דיון והכרעה:

באתי למסקנה כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום וכי יש להרשיע את הנאשמת בעבירות שמיוחסות לה בכתב האישום המתוקן.

המאשימה הוכיחה באמצעות תעודת עובד ציבור, ת/11, יחד עם נסח הרישום, ת/12 כי הנאשמת היא בעלים, יחד עם אחרים, של המקרקעין הידועים כגוש 100430 חלקה 4 וזאת על פי שטר מיום 31.10.2001. המקרקעין שזהו ציונם, הם מגרש 118 שכונה א' בישוב שגב שלום. זהו המגרש שלגביו נטען בכתב האישום כי עליו בוצעו העבירות. מכאן, יש לומר כי הנאשמת הייתה, בעת ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, דהיינו בחודש פברואר 2004 ובסמוך לו ועד ליום הגשת כתב האישום, הבעלים של המקרקעין עליהם בוצעו העבירות.

בין סעיפי האישום נכלל סעיף 208 לחוק הקובע, כי אם בוצעה עבירה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהן עבירה לפי סעיף 204, והמאשימה אכן הוכיחה כי למבנים לא ניתן היתר, ניתן להאשים בעבירה, בין היתר, את הבעלים של המקרקעין ובבעלות משותפת, כל אחד מן השותפים בשעת ביצוע העבירה.