חברת קפה אורנים בע"מ ומנהלה מאיר חקק (להלן:
"הנאשמים") הם בעלי זכויות בחלקה 508 גוש 6176 שבשד' האורנים רמת אפעל.
על פי כתב האישום בדצמבר 2002 הנאשמים בעצמם או באמצעות אחרים, הקימו קונסטרוקציה מעץ, שקירותיה פרספקט ותקרתה פלסטיק שקוף (להלן:
"המבנה"), ושטחה הכולל 25.5 מ"ר.
הנאשמים מואשמים בבניה ללא היתר בניגוד לסעיפים 145 (א) (2) ו-204 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "
החוק").
בישיבת ההקראה הודו הנאשמים באמצעות בא כוחם, עו"ד קירשנבאום, במירב עובדות כתב האישום וטענו שהמבנה איננו חייב בהיתר. למרות שכנגזרת מתשובת הנאשמים, עיקר המחלוקת בין הצדדים איננה עובדתית כי אם משפטית, שמעתי ראיות וזאת לדרישת הסנגור. שמעתי את עדותו של עד התביעה, מפקח צלניקר שהגיש את התמונות ת/1, בקשות להיתר ת/2 ו-ת/4, פרוטוקול דיוני הועדה ת/3, ת/5, ת/6 (א+ב), ערר לוועדת ערר מחוזית ת/7, פרוטוקול הדיונים בפני הוועדה ת/8.
הנאשם 2 היה העד היחיד להגנה ובאמצעותו הוגשו: אישור תשלום ארנונה נ/1, התכתבות עם ראש המועצה האזורית "אפעל" ויועצה המשפטי נ/2 ו-נ/3, מכתב בלתי חתום מופנה לביהמ"ש, מיום 10.4.05 שיצא מלשכת ראש המועצה האזורית "אפעל", גב' אורה חכם, המסומן נ/4.
מהראיות שבפניי עולה כדלקמן:
1. הנאשמים מנהלים בית קפה בשד' האורנים, רמת אפעל (להלן: "
בית הקפה"), המצוי בתחום השיפוט התכנוני של הועדה המקומית.
2. בתאריך 12.12.02 הוגשה לוועדה לתכנון ובניה "אונו" (להלן:
"הוועדה"). הבקשה - ת/2, להתיר הקמת קונסטרוקציה מאלומיניום ששטחה כ- 9.5 מ"ר. על פי ת/2 הקונסטרוקציה אמורה הייתה להיות מוקמת בצמוד לבית הקפה, בשטח ציבורי פתוח ולשמש מבנה זמני לחורף. הוועדה המקומית הייתה מוכנה להעניק לנאשמים אישור זמני שתוקפו עד ליום 1.5.03, בכפוף לתנאים כעולה מת/3. בסופו של דבר לא הוענק לנאשמים ההיתר המבוקש.
3. למרות דחיית בקשתם, הקימו הנאשמים בצמוד לבית הקפה, על המדרכה מבנה ששטחו 25.5 מ"ר. ב- 2003 פנו הנאשמים בשנית לוועדה וחזרו וביקשו להתיר להם הקמת מבנה חורפי ששטחו 9.6 מ"ר - כעולה מ-ת/4. בקשה זו סורבה, כעולה מהמסמכים ת/5 ו-ת/6 א'+ ב'.
4. על החלטת הסירוב ערערו הנאשמים בפני ועדת ערר...- ת/7, הערר נמחק בהתאם להודעת ב"כ הנאשמים כאמור בת/8.
טענות המאשימה:
1. עו"ד בן ציון טוענת שהנאשמים הקימו מבנה שהוא בגדר "בניין" בהתאם להגדרה הרחבה שבסעיף 1 לחוק. לגישתה זהו מבנה של קבע כמשתקף מהתמונות ת/1, ומשמש חלק מבית הקפה, וגם אם איננו מעוגן לקרקע הוא חייב בהיתר. לדעתה, הצורך בהיתר משתמע באופן ברור גם ממכתבו של עו"ד אליאש, יועצה המשפטי של המועצה, ת/8.
2. התובעת לא התעלמה מ-נ/4 - מכתבה של ראש המועצה, שהסנגור צירף לתיק בהסכמתה. היא מבקשת לקבל, שחוקיות המבנה נגזרת מהוראות החוק בלבד. עמדת עובד ציבור, תהא משרתו בכירה, רמה ככל שתהא, לא יכולה להכשיר את מה שאיננו כשר על פי דין, ואיננה יכולה לפטור מהיתר כשהחוק דורש אותו.
טענות הסנגור:
1. הסנגור מבקש לקבל שעצם הגשת כתב האישום לא היתה באה לעולם אלמלא מאבקי כוחות בין הועדה למועצה. לדעתו יש ליתן משקל לעמדת המועצה האזורית שמסכימה להקמת המבנה וגובה בגינו תשלומים מהנאשמים.
2. הסנגור מבקש לקבל שהמבנה הוא מבנה זמני, שהוקם לאחר שהנאשמים התחייבו לפרקו ולהסירו תוך 7 ימים מיום שיקבלו דרישה לעשות כן, כאמור בת/8. התחייבות זו של הנאשמים עומדת בבסיס ההסכם שבינם לבין המועצה, שהשכירה להם את הקרקע עליה הוקם המבנה ובגינו משלמים בנוסף דמי שכירות למועצה.
3. כאמור לעיל מדגיש הסנגור את ארעיותו של המבנה, שלטענתו הוא פרגולה זמנית- יבילה, הניתנת לפירוק תוך שעות מספר וככזו איננה חייבת בהיתר. הסנגור מפנה לפסק הדין
בע"פ 697/85 גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לוד, פד"י מ (4) , 457 מפי כב' השופט מלץ, ולקביעות שנקבעו בעקבות פס"ד זה
ברע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית ת"א, תוך התייחסות מיוחדת לסירובם של הנאשמים שבתקדים בן חור להצהיר על נכונותם לפרק את האוהלים שהקימו תוך 3 שבועות. לטענתו סיווגם של האוהלים כמבני קבע בפסק דין בן חור נסמך על סירוב הנאשמים שם להתחייב לפרוק האוהלים, להבדיל מהנאשמים, שבמקרה דנן, שהצהירו מלכתחילה על נכונות לפרק המבנה תוך זמן קצר לאחר שידרשו לעשות כן.
לאחר ששמעתי העדים, עיינתי במוצגים ובסיכומים שהוגשו בפני והגעתי למסקנות כדלקמן:
1. טענת הסנגור, לפיה הגשת כתב האישום אינה אלא נגזרת ממאבק כוחות בין המועצה האיזורית אפעל לוועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" על גבם של הנאשמים, ואיננה מקובלת עלי. מן המפורסמות הוא שלא תמיד קיימת אחידות דעים בין רשויות שלטוניות המטפלות במקביל בנושא מסוים. ביהמ"ש בתוך עמו יושב והוא מודע לפערים, שבין האינטרסים של מועצה אזורית המעוניינת בעידוד המסחר בתחומה המוניציפאלי להגבלות שבעלי עסקים חייבים לעמוד בהן בהתאם להוראות חוקיות שונות כגון: חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבניה.
2. חובתה על פי דין של הועדה המקומית "אונו" לדאוג לאכיפת הוראות חוק התכנון והבניה. המועצה האזורים מחויבת גם היא בחובה זו, עם כל רצונה לעזור לנאשמים המנהלים עסק של בית קפה בתחומה מוניציפאלי לרווחת תושביה כעולה מנ/4. לא למותר לציין שגם ראש המועצה המקומית מודעת למחויבותה של המועצה וכפיפותה לחוק כעולה, בעליל ממכתבה המתחיל במילים:
"בכפוף להוראות החוק ולכל דין...".