הכרעת דין בתיק דרום (מחוזי) 420/12

על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירות הבאות:

1. סיוע לניסיון להברחת טובין בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 211(א)(1)+(א1) לפקודת המכס נוסח חדש + סעיפים 25 ו- 31 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
2. חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות, לפי סעיף 72 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

ניתנה והודעה היום, כ"ז טבת תשע"ג, 09/01/2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)______­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

שופט                                   אב"ד                                שופטת

גזר דין

         הנאשם, רב"ט מ.פ נותן את הדין בגין עבירות של סיוע לניסיון להברחת טובין בנסיבות מחמירות וחריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות.

            כעולה מכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים, במהלך חודש דצמבר 2011 הפגיש הנאשם בין חברו, רב"ט רוני גפטרמן, לבין האזרח יוסף אלעול, על מנת לסייע לאחרון להבריח אל ישראל, דרך גבול ישראל-מצרים, טובין שטיבם אינו בידיעת התביעה. לאחר הפגישה, הועברו פרטיו של רב"ט גפטרמן לאזרח נוסף, סאלם אבו קרון.

            בעקבות כך, העביר רב"ט גפטרמן לשני האזרחים, ללא סמכות, ובשש הזדמנויות שונות, מידע אליו נחשף במסגרת תפקידו כנהג ביטחון שוטף בגזרת הגבול, אשר כלל נתונים אודות מצב הפיקוח, האמצעים והכוחות בשטח גבול ישראל-מצרים, בקווי דיווח שונים. בשלוש מן ההזדמנויות, נמסר המידע לאזרח סאלם, ובתמורה העביר רב"ט גפטרמן לנאשם כ-3,000 ש"ח. בשתי הזדמנויות נוספות בחודש אפריל 2012, הועבר המידע ליוסף ולסאלם, בהתאמה, ובכל פעם קיבל הנאשם מרב"ט גפטרמן תמורה כספית של 1,000 ש"ח. בשלב מסויים, ביקש רב"ט גפטרמן להפסיק את הפעילות, ואז שכנע אותו הנאשם להמשיך בה, ואף הציע לשמש כאיש הקשר למול האזרח סאלם. כך אכן היה, וביום 14/05/12, במהלך ביצוע משימה בתפקידו כנהג בט"ש, העביר רב"ט גפטרמן אל הנאשם מידע אודות מצב הכוחות, אמצעי האבטחה והפיקוח בקווי גבול ספציפיים בשטח גבול ישראל-מצרים. הנאשם, בתורו, העביר את המידע לאזרח סאלם, מתוך כוונה לסייע להברחת טובין - שבסופו של יום, כקודמותיה, לא צלחה.

         החקירה בתיק נפתחה בעקבות מידע מודיעיני, אשר החשיד את הנאשם במעורבות בפעילות של הברחות לאורך הגבול. בתחילה, נוהלה חקירה סמויה, במסגרתה נערכו האזנות סתר למעורבים. בין היתר, הוקלטו הנאשם ורב"ט גפטרמן כאשר הם מתבטאים בשמות קוד שסוכמו מראש, כגון "מחיר חולצות", המשמש שם קוד לקו הדיווח לגביו מתבקשת בדיקת הכוחות. הנאשם הוקלט גם כאשר הוא מנסה לקבל מרב"ט גפטרמן מידע הנוגע למיקומי מארבים ולפעילות הכוחות בגזרה.

            בתחילת החקירה הגלויה, סירב הנאשם לשתף פעולה עם החוקרים, אולם לאחר שרב"ט גפטרמן מסר לו כי כבר סיפר אודות כלל האירועים, הודה גם הנאשם במיוחס לו, תוך פירוט הדברים. לדבריו, סבר כי המידע הביטחוני נמסר לצורך הברחות של סיגריות וטבק.

         הנאשם גויס לצה"ל בחודש ספטמבר 2010, ושירת כטכנאי הנעה וחשמל. עברו המשמעתי נקי כמעט לחלוטין.

            בדברו האחרון, הביע הנאשם חרטה על מעשיו. לדבריו, הוא ורב"ט גפטרמן "לא חשבנו בצורה הגיונית, ראינו בזה הזדמנות טובה אבל לא הבנו את הסיכון".

         הצדדים הגיעו להסדר טיעון, המאזן בין החומרה שבמסירת המידע לגורמים בלתי מורשים, לבין העובדה כי "המבצע העיקרי" במסירת המידע היה רב"ט גפטרמן. עוד נשקלו הודאתו של הנאשם במיוחס לו, עברו הנקי והעובדה כי בפועל, לא בוצעו הברחות.

דיון והכרעה

         אכן, רב"ט גפטרמן, כמי שנחשף למידע הרגיש במסגרת תפקידו, הוא שהעביר אותו, פעם אחר פעם, תוך קבלת תמורה כספית. אלא שגם תפקידו של הנאשם, כמי שהפגיש, לכתחילה, בין רב"ט גפטרמן לבין מקבלי המידע; כמי שקיבל מרב"ט גפטרמן סכומי כסף בלתי מבוטלים עבור ניסיונות ההברחה; כמי ששכנע את רב"ט גפטרמן להמשיך בפעילות, גם לאחר שביקש להפסיקה; וכמי ש"התנדב" לשמש כאיש הקשר בין האזרח מקבל המידע לבין רב"ט גפטרמן, בניסיון ההברחה האחרון - הוא משמעותי וניכר. הן רב"ט גפטרמן והן הנאשם היו אפוא "גורמים בלעדיהם אין" בביצוע העבירות. הסיכון הביטחוני שבהעברת המידע - אף אם בשלב זה, לא ידוע היקפו של פוטנציאל הנזק הנובע מכך - "נושא עימו משקל כבד ביותר על כפות מאזני הענישה" (ע"פ 8445/11 ענת קם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 31/12/12], בסעיף 5 לפסק הדין (2012)). יש בכך חתירה תחת ערכי המערכת הצבאית ותחת "המסד שעליו מושתת השירות הצבאי - האמון שניתן בחיילות ובחיילים, אשר נחשפים מתוקף תפקידם למידע רגיש. לא יהיה זה מרחיק לכת להניח כי בלעדי אמון זה, צה"ל יתקשה להוסיף ולהתקיים"(ע"פ 8445/11 קם הנ"ל, בסעיף 6 לפסק הדין (2012). וראו גם בש"פ 1159/10 מדינת ישראל נ' ענת קם, תק-על 2010(2), 344, בעמ' 349 (2010)). המקרה שבפנינו, בו סוחרים חיילים במידע, מתוך בצע כסף, יורד לשורש האמון הניתן בהם במסגרת תפקידם, ופוגע אנושות בתדמית הצבא.

         מן הצד השני, הנאשם שבפנינו בחר להודות באשמה (גם אם לאחר שרב"ט גפטרמן תרם מצידו לכך), וליטול אחריות על מעשיו. בכך, זכאי הוא להקלה בדין, השמורה למי שניחם על מעשיו והפנים את חומרתם, בבחינת 'מודה ועוזב ירחם' (ע/40/11 רב"ט גל ימיני נ' התצ"ר, בעמ' 5 ואילך לפסק הדין, והאסמכתאות שם (2011). וראו סעיף 40יא(4)-(6) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, במסגרת תיקון 113 לחוק).

            עוד שקלנו את העונש שהוטל על נאשם אחר בפרשה, רס"ל עיד אלהתרשה (תיק דר/297/12), שעמד אף הוא בקשר (ישיר ובלתי תלוי) עם האזרח סאלם אבו קרון. אף שהסדר הטיעון שם, במסגרתו הוטלו 16 חודשי מאסר בפועל, נקשר בעיקרו עקב קשיים ראייתיים, אין להתעלם מהיבטי החומרה היתירה בעניינו של רס"ל אלהתרשה, עקב דרגתו ותפקידו. בכך, נימוק נוסף התומך בכיבודו של העונש המוצע כאן, הנופל ממנו אך בארבעה חודשים.