הכרעת דין בתיק דר 99/02

לאחר שנוכחנו כי הנאשם, טור' יורי קטולקין, מבין את משמעות הדבר התרנו בפניו היום, לחזור בו מכפירתו. בהסתמך על הודאתו בכתב האישום ובנסיבות סעיף 300 א (א), ראו גם מוצגים ס5/ - ס6/, ולפי מסמך הפרטים הנוספים, ראו מוצג ת51/, אנו מרשיעים אותו בעבירה של :

         ·           רצח, לפי סעיף 300 (א) (2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, בנסיבות של הפרעה נפשית חמורה וליקוי בכושרו השכלי לפי סעיף 300א (2).

     ניתנה היום, כ"ה חשון תשס"ב, 31/10/02, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)______            ____(_-_)____               ____(_-_)____

           אב"ד                                 שופט                                 שופט      

גזר - דין

בערב חורפי של יום שני, ה - 25/2/02, רצח הנאשם טוראי יורי קטולקין (להלן: "יורי" או "הנאשם") את החייל טוראי אבי דנילוביץ ז"ל, באוהל מגורים בבסיס האימונים של חטיבת 'גבעתי'.

הנאשם הורשע לאחר שבעיצומה של פרשת התביעה ביקש וקיבל רשות לחזור בו מכפירתו ולהודות בעבירה שיוחסה לו. הודאתו ניתנה במסגרת הסכם בין התביעה להגנה, לפיו עתרו הצדדים במשותף לעונש מופחת. יורי הורשע בכך ש גרם בכוונה תחילה למותו של אדם, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בנסיבות בהן נמצא כי התקיימו בו הפרעה נפשית חמורה וליקוי בכושרו השכלי, בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק.

מסכת הראיות ציירה בפנינו תמונה עגומה של חייל בעל נתונים שעל סף פיגור, אשר נע מילדות על מסלול של בדידות, סבל והתעללות מצד הזולת, וכה גברה מצוקתו הנפשית עד שהגיע כדי פגיעה ביקר מכל וקטל חיים.

 הרצח

כתב האישום ומסמך ה'פרטים הנוספים', (ראו מוצג ת/ 51), גוללו בפנינו את קורות השתלשלות מקרה הרצח והשלימו את תיאורי העדים הרבים שנכחו באוהל במעמד הנורא בו נורה חברם למוות.

שרטוט מהלך יום הרצח מעלה כי בשעות שקדמו לאירוע נקרה הנאשם בדרכו של המנוח פעמים מספר, בהן זכה מצד המנוח ליחס מעליב ופוגע.

בצהריי יום הרצח שב המנוח לבסיס יחידתו, לאחר שזוכה ממשפט בו עמד ושוחרר מן המעצר הסגור בו היה נתון שבועיים ימים בגינו. אף ששובץ בפלוגה אחרת, סר לפגוש את חבריו ב"אולפנית" בה למד גם הנאשם. המנוח היה אהוד ומקובל בקרב החיילים והתקבל בשמחה. בד בבד החשיכה חזרתו את פניו של הנאשם, אשר ראה בו רודף וצר.

לא חלף זמן רב, וכבר בהפסקת הצהרים פרץ ויכוח קולני בין הנאשם למנוח. הרקע לכך נעוץ באירוע מקדים במהלכו שלחו קבוצת חיילים ידם לעבר מחסניות תחמושת והוציאו מתוכן כדורים. המחסניות שייכות היו לאחרים, הנאשם בכללם, אשר יצאו מן הכיתה והותירו כלי נשקם מאחור ללא השגחה. תכלית המעשה נועדה להעמיד את אלו  במצב של "שבירת כוננות", בעגת החיילים, ולהשית עליהם תגובה עונשית מצד המפקדים, כאשר יתגלה החסר בביקורת מסדר הכוננות. הנאשם, שהבחין בנעשה, פנה ברוגז למנוח - בו חשד כמי שזמם וביצע את המעלל - וזכה כמענה לקיתון של חרפות ולדחייה בשפה גסה. 

אחר הצהרים היה עוד מקרה, בו מצא המנוח ללעוג לנאשם ולהפנות כלפיו דברי איום בלשון בוטה, אשר הכתב לא יפה לה.

עם חשכה בישר המנוח לחיילי ה"אולפנית" כי בכוונתו ללון את לילו באוהלם, הודיע לנאשם כי בחר את מיטתו לישון בה ושלחו ברוב כלימה לתור אחר מיטה אחרת. עוד קודם לכן ביקש

הנאשם לתבוע עלבונו, פנה לחייל אחר, רב"ט איליה, וניסה לשווא לגייס את עזרתו להכות את המנוח. הלה דחה את הנאשם מעל פניו בהשיבו כי "זה לא שווה את זה" וכי המנוח אך התבדח אתו ותו לאו. עתה נראה כי נגדשה סאת ההשפלה של הנאשם ומשאביו הנפשיים צרו מלהכיל אותה.

אילו בחר אז לפנות למפקדיו, אילו נסוג לעבר מוצא לא אלים, כפי דרכו בעבר, לא היה מתרחש האירוע המצער שבו קופחו חיי אדם ולא היינו נדרשים היום לכלוא את הנאשם לשנים רבות.

לאחר ארוחת הערב שבו חיילי ה"אולפנית" לאוהל המגורים, התיישבו על מקצת מתריסר המיטות בסמוך לתנור, ביקשו מעט חום ושוחחו. בינות להם ישב המנוח ופאר את עלילות זיכויו בפרשת משפטו בבית הדין.

הנאשם לא מצא רוגע לנפשו, נכנס ויצא מן האוהל חליפות. בשלב זה גמר אומר לירות במנוח. הוא נטל את המחסנית הצמודה לנשקו, פרק מתוכה כדור בודד והשיבה לתיקו האישי. פנה ויצא אל מחוץ לאוהל, הציב את הנשק ניצב לקרקע, הניח קנהו על כף רגלו הימנית, משך את ידית הדריכה, לחץ על עצר המחלק, הכניס את הקליע לבית הבליעה מבעד לתריס הפתוח וטען את הנשק בהחזירו את ידית הדריכה למקומה.