הכרעת דין בתיק דר 208/07

משנדחתה טענת הנאשם להגנה מן הצדק ועל יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, אנו מוצאים אותו אשם, ומרשיעים אותו בעבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, להלן: " החש"ץ"), סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, והחזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג - 1973.

נחתמה על ידי רס"ן איתי ביננבוים ורס"ן רז ברעם, והודעה לצדדים על ידי רס"ן ברוך אזולאי ביום ח' בניסן תשס"ח, 13.4.08.

         ____(_-_)______            ____(_-_)____               ____(_-_)____

               אב"ד                             שופט                                 שופט      

גזר - דין

ההליך

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחש"צ, סחר בנשק לפי סעיף 144 (ב)(2) לחוק העונשין, והחזקת סם מסוכן לפי סעיף 7(א) +(ג) סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים.

מן העובדות על פיהן הורשע הנאשם, באישום הראשון, עולה כי ביום 31.5.07, בסמוך לשעה 5:30 בבוקר, הוציא שלא כדין מרשות הצבא נשק מסוג M-16, בעת שחברו שב משמירה והלך לישון, הניח את נשקו מתחת למזרון, ואז הנאשם גנב את הנשק, פירק אותו לשני חלקים והסתיר אותו בתיק, ונמלט מהיחידה על ידי קפיצה מעל השער.

כמו כן, הורשע על פי האישום השני, בכך שבאותו יום קיים שיחת טלפון עם אזרח ישראלי ממוצא ערבי, מכפר קאסם, השניים נפגשו ונסעו לביתו של אותו אזרח, שם העביר הנאשם את הנשק לידי אחיו של אותו אזרח, בתמורה לסכום של 18,000 ש"ח.

עם שובו של הנאשם לערד, נתפס על ידי צוות בילוש של מצ"ח ושל משטרת ישראל, כשברשותו היה החלק הארי של הסכום הנ"ל.

הנאשם הודה כאמור בעובדות שבכתב האישום, אך טען במהלך הדיון כי יש לבטל את האישום, עקב טענת 'הגנה מן הצדק', בכך שאף שהציע לפרקליטה הצבאית לשתף פעולה וביקש שלא לבצע פעולות חקירה בלי לתאם את הדבר עם בא כוחו, ולמרות זאת, נלקח על ידי המשטרה האזרחית והמשטרה הצבאית לביצוע שיחזור בביתו של אותו אזרח, שהיה בו כדי לסכן את בטחונו. בקשר לכך נקבע בהחלטה מיום 13.4.08, כי לא ניתן לקבוע כי פעולת ההובלה הנ"ל, נעשתה בצורה בלתי מקצועית וחסרת אחריות תוך סיכון בטחונו של הנאשם בצורה ממשית וודאית, כפי שטען ב"כ הנאשם, וכי מדובר בפעולת חקירה שגרתית סבירה וחיונית, שנעשית בד"כ לאחר שהנאשם מודה בחשדות המיוחסים לו.

עם זאת, נקבע כי ראוי היה שהגורמים הצבאיים בפרקליטות או המשטרה, יפנו את תשומת לב הגורמים האזרחיים, לבקשת ב"כ הנאשם האמורה, על מנת שיוכלו לתת את דעתם על כך, אף שלא היו חייבים להיענות לבקשת ב"כ הנאשם בעניין הנ"ל. כמו כן, עולה מהדיון שהתקיים, ומאמרת הנאשם שהוגשה, כי הנאשם הודה בעבירות שיוחסו לו בחקירתו  במשטרה, וכי כאמור הציע לשתף פעולה בחקירה, וביצע שיחזור מרצונו החופשי, בביתו של אותו אזרח, לו מכר הנאשם את הנשק.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טענה במסגרת הטיעונים לעונש, כי יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ארוך וממושך, וכן מאסר מותנה. ב"כ המאשימה הפנתה לפס"ד מנחה בעניין - ע/38/07 בילאל נוג'ידאת (להלן: "ענין נוג'ידאת"), הנוגע לרכיב הענישה. מדובר בעבירה חמורה, זאת לנוכח תופעת העבריינות והחיסולים בעת האחרונה, בהם מועבר הנשק לידיים עברייניות ומשפחות פשע. בעבירות מסוג זה, אין ליתן משקל לנסיבות האישיות של הנאשמים, קשות ככל שיהיו, כמו גם לאינטרס כלכלי שיכול להניע לביצוע העבירה, אלא לאינטרס הציבורי ולמטרות ההרתעתיות והסיכון הנשקף מהוצאת נשק, המשמש להגנת המדינה - והעברתו לידיים עברייניות, מחייב להעלות את רף הענישה בעבירות נשק. בענייננו, מדובר בחייל שגנב נשק, ולכך חומרה ייחודית, הן לאור הנגישות לנשק בעודו משרת בצה"ל, והן לאור האמון שהופר על ידו. הנאשם גנב את הנשק ביודעין, פירק אותו לשני חלקים על מנת להסוותו, קפץ מעל גדר הש.ג כדי שלא יזהו אותו, והעביר את הנשק למשפחת כראג'ה, שהינה משפחת פשע מכפר קאסם, תוך שקיבל לידיו סכום של 4,500 דולר. באשר לטענה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו, מתוך איום, הרי לפי פסיקת בתי דין צבאיים, אין טענה זו מהווה נסיבה מקלה, על מנת שלא לעודד גורמים עבריינים לאיים על חיילים או שחיילים לא ייכנעו לאיומים כלשהם. בהקשר זה הפנתה ב"כ המאשימה לת/1, עמ' 3-4, ולת/2, שורות 3-4, וטענה כי לאור הנסיבות והסתירות של הנאשם, קיימים פגמים במהימנותו, באשר למועדים בהם הופעלו עליו האיומים. מעבר לכך, התנהגותו של הנאשם במהלך ליל האירוע ולאחריו, אין בה כדי להעיד כי הנאשם היה נתון תחת איומים: הוא קודם הלך לבנק לבדוק את מצב החשבון, לאחר מכן שתה קפה עם חבר, הוא לא היה לחוץ ופעל בקור רוח, והכל על אף שהבין שהנשק עובר לגורם עברייני, והתוצאה היא שיצא נשק מצה"ל, אשר עבר לידיים שאין שליטה עליהן.

הנאשם אמנם שיתף פעולה עם חוקריו, מסר הודאות מפורטות והסכים ללכת להובלה ועימות, אך יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנאשם נתפס עם הכסף, מסר עדויות סותרות ובחר לנהל הליך (ביחס לטענת ההגנה מן הצדק), ולא חסך מזמנו השיפוטי של בית הדין. לנאשם עבר משמעתי, לרבות עבירות אלימות שאירעו חודש לפני האירוע.

לעניין רמת הענישה, הפנתה ב"כ המאשימה לאסופת פסיקה. ב ע/38/07, עניין נוג'ידאת, בנסיבות חמורות יותר של הוצאת נשק ורימוני הלם, הטיל בית הדין לערעורים עונש של 6 שנות מאסר על הנאשם, כאשר ציין שהיה ראוי לעונש חמור יותר. הפסיקה אינה מבחינה בין ידיים עברייניות לידיים עוינות, ומתייחסת אליהם באופן זהה. כשנשק עובר לידיים פליליות, ברור שהיעוד הוא למטרות הרג, וכי קיים סיכוי וסיכון שהדבר יגיע לידיים עויינות. בעניין דבקרוב ארטור, ע/127/01, השית בית הדין לערעורים עונש של 4 שנות מאסר על נאשם שגנב 34,000 כדורים. ב ע/122/02- ירון בן שושן, השית בית הדין עונש של 7 שנות מאסר, במקרה חמור מענייננו. בתיק מז"י 84/07, בעניין אנדריי רשטניאק, השית בית הדין עונש של 5 שנות מאסר על נאשם שגנב נשק ומכר אותו תמורת 1000 דולר, כשדעת המיעוט סברה כי יש להשית על הנאשם 7 שנות מאסר (עם זאת, נציין שעל כך קיים ערעור תלוי ועומד של ההגנה). לאור זאת, טענה ב"כ המאשימה כי יש להשית על הנאשם עונש של 7 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה, ומאחר והנאשם בדרגת טוראי, לא מתבקשת הורדה בדרגה.

מנגד, טען הסנגור כי יש להתחשב בכך שהנאשם הודה והביע חרטה, ואף הציע לשתף פעולה, שהיה בו כדי להביא לתפיסת הנשק. כמו כן, טען כי יש להתחשב בעובדה שהנאשם ביצע את העבירה עקב איומיהם של בני משפחת כראג'ה, הידועים כעבריינים מסוכנים, אף אם לא היה בנסיבות האיום כדי לשלול את אחריותו לביצוע העבירה. ביחס לפסיקה שהוצגה על ידי המאשימה, טען בא כוח הנאשם כי המקרה שלפנינו שונה לקולא ממקרה נוג'ידאת, בכך שבמקרה של נוג'ידאת היה מדובר בקצין שביצע מספר עבירות, מסר נשק לפלשתינאי ואף אפשר לו במספר פעמים להיכנס לבסיס צבאי, לעתים עם רכב. במצב זה היה מדובר בסיכון של  הגעת הנשק לידי גורמי טרור, דבר שלא עמד על הפרק בענייננו. גם המקרים האחרים שהוצגו על ידי באת כוח המאשימה היו לדבריו חמורים יותר. כמו כן, הפנה בא כוח הנאשם לפסק הדין ב ע"פ 2949/07 בענין עותמאן נ' מדינת ישראל, שמכר אקדח לתושב השטחים והוטל עליו עונש של שנתיים מאסר. בנוסף, הפנה הסנגור ל ת"פ (מחוזי ירושליים) 478/04, בו הוטלו על הנאשם 21 חודשי מאסר, ול ת"פ (מחוזי חיפה) 5018/06, בו הוטלו על שני הנאשמים עונשים של 18 ו-24 חודשי מאסר בפועל. כן הפנה בא כוח הנאשם לפסקי דין נוספים, וביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ולהטיל עליו עונש קל ככל האפשר, שיאפשר לו להשתקם.

דיון

הנאשם הינו יליד 7/3/1987, כך שכיום הוא כבן 21, התגייס ביום 13/8/06 למסלול של "בני מיעוטים מתנדבים", לאחר מכן עסק בעבודות כלליות, ולדבריו הוא היה בהמתנה לבקשתו להתקבל לגדס"ר, עד למועד ביצוע העבירה.