הכרעת דין בתיק איוש 4644/06

מבוא

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה פרטי אישום שעניינם חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת.

עפ"י הנטען בכתב האישום היה הנאשם החל מחודש ינואר 2006 חבר רשימת הרפורמה והשינוי של ארגון החמאס ונבחר כחבר במועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם רשימה זו, ושימש יו"ר מועצה זו.

טיעוני הצדדים

התביעה הצבאית ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו וזאת על בסיס הודאתו, הודעותיהם של עדי התביעה הנוספים ובהסתמך על חוות דעתו של העד המומחה. לדעת התביעה הצבאית יש להעדיף את אמרותיהם המשטרתיות של הנאשם ושל יתר עדי התביעה על פני עדויותיהם בבית המשפט. באשר לעד המומחה יש מקום לדעת התביעה לקבל את חוות דעתו במלואה ולתת לה משקל מלא.

צירוף הודעותיהם של העדים המקשרים בין ארגון החמאס לרשימת הרפורמה והשינוי וחוות דעת המומחה שהוגשה מוכיחים לטענת התביעה את שיוכה של הרשימה לחמאס. בנוסף סבורה התביעה הצבאית כי קיימת ידיעה שיפוטית בקשר לכך.

התביעה טענה כי אין מקום לקבל את טענת ההגנה מן הצדק שכן ההגנה לא הביאה כל ראיה שהרשות יצרה בפני הנאשם מצג המצדיק את ביטול כתב האישום. התביעה הצבאית הפנתה לפסק הדין בבג"צ 5319/97 רומן קוגן נ' הפצ"ר נא(5) 67, וביקשה ללמוד מקל וחומר כי במקרה שבפנינו לא הוכחה כל הבטחה מנהלית או מצג שהנאשם הסתמך עליו ועל כן אין מקום לקבל את טענת ההגנה מן הצדק.

הסניגור טען בסיכומיו כי נוכח עמדתו של הנאשם באשר לחוסר סמכות בית המשפט ולחסינות שהוא זכאי לה, אין בכוונתו להתייחס לחומר הראיות בתיק.

עוד ביקש הסניגור לזכות את הנאשם מפרט האישום השלישי, שכן פרט זה זהה לפרטי האישום האחרים.

הסניגור לא חלק בסיכומיו כי הנאשם אכן נבחר למועצה המחוקקת מטעם רשימת הרפורמה והשינוי אולם, זוהי רשימה שהוקמה רק לצורך הבחירות והתביעה לא הוכיחה את קיומה מעבר לכך כסיעה במועצה המחוקקת.

באשר לחוות דעתו של המומחה המכונה שנהב ביקשה ההגנה שלא לקבל את חוות דעתו שכן אין מדובר לטענתה בעד מומחה וזאת מטעמים שונים הנוגעים הן להשכלתו והן לניסיונו. עוד טען הסניגור כנגד האובייקטיביות של המומחה בהיותו עובד שרות הביטחון הכללי.

עוד טען הסניגור כי על אף ידיעתה של מדינת ישראל על התמודדות בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית של מועמדים מטעם ארגון החמאס, היא אפשרה את קיום הבחירות לא רק בשטחי הגדה אלא גם בשטח העירוני של ירושלים, שבריבונות ישראלית.  מדינת ישראל אף אפשרה לבחור בירושלים בפתקי הצבעה של רשימת הרפורמה והשינוי.

 הסניגור הוסיף כי העמדת הנאשם לדין נבעה משיקולים זרים, חטיפתו של חייל צה"ל גלעד שליט, ועל כן יש לבטל את כתב האישום נגדו. עוד טען הסניגור כי במקרה שבפנינו ביצעה הרשות אכיפה בררנית שכן נציגי רשימות אחרות המשתייכות לארגונים אסורים כמו החזית העממית והחזית הדמוקרטית לא נעצרו, כמו כן לא נעצרו מתמודדים מטעם השינוי והרפורמה אשר לא זכו להיבחר.

לטענת ההגנה יש להחיל על הנאשם את ההגנה מן הצדק וזאת נוכח התנהלותה של מדינת ישראל אשר התירה את קיומן של הבחירות על אף ידיעתה באשר למהות חלק מהמשתתפים בה. אי נקיטה של פעולה כלשהי מצד מדינת ישראל יצרה אצל הנאשם מצג כי התנהגותו אינה עומדת בסתירה לחוק והיא מושתקת מהעמדתו לדין. כמו כן היה שיהוי בהגשת כתב האישום, שכן הנאשם נעצר רק כחמישה חודשים לאחר קיומן של הבחירות.

הסניגור התייחס בסיכומיו גם להכרעתו של בית המשפט הצבאי לערעורים בעד"י 3283/08 ומבקר פסק דין זה תוך שהוא סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא.

טענות מקדמיות

כבר בתחילת המשפט נטענו ע"י ההגנה טענות מקדמיות בנוגע לסמכות בית המשפט ולחסינות של הנאשם בהיותו יו"ר חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית. כפי שכתבתי בהחלטה, מצאתי לדחות  טענות אלה וקבעתי שהנימוקים ינתנו במסגרת הכרעת הדין. כעת הגיעה העת למתן הנימוקים.

 באשר לשאלת החסינות של חבר מועצה מחוקקת ברשות הפלסטינית ראיתי לנכון להפנות לפסק הדין תפח 02 / 1158 מדינת ישראל נ' מרואן בן חטיב ברגותי [פדאור (לא פורסם) 03 (1) 227], עמוד 16

"ד) העדר חסינות לחברי פרלמנט.