הכרעת דין בעניין שוד הקשישה מרחובות

1.         פרטי האישום

הנאשמים שהינם תושבי השטחים, שהו עובר למעצרם ביום 15.2.07, במדינת ישראל, מבלי שבידם אשרת שהייה בישראל, ולטענת המאשימה קשרו קשר להתפרץ לדירה בעיר רחובות, לגנוב ממנה רכוש בעל ערך כאשר במסגרת קשר זה הם הגיעו ביום 10.2.07 בסביבות השעה 01.00 לפנות בקר לבנין ברחוב שדרות הקיבוצים 10 בעיר רחובות, נכנסו לדירה מס' 3 בבנין, דרך אחד החלונות שבדירה, העירו את הגב' אידה גרביקר, ילידת שנת 1928 (להלן: "המתלוננת"), כפתו את הקשישה באמצעות סינר, קשרו סמרטוט סביב עיניה, הצמידו סכין לגרונה והחלו אוספים לשקיות חפצים שונים מהדירה.

משהחלה המתלוננת לצעוק, הכו אותה הנאשמים בכל חלקי גופה ובפרט בפניה וגרמו לשבר באפה, לנפיחות ולדימומים בפניה ולחבלות בגפיה העליונות והתחתונות, ובהמשך דחפו סמרטוט לפיה והמשיכו באיסוף החפצים.

הנאשמים נמלטו מהדירה כאשר הם מותירים את הקשישה חבולה וכפותה ועמם החפצים שנטלו ובין היתר ארנק, שני פנקסי שיקים, 500 ש"ח במזומן, מדליות רוסיות ממלחמת העולם השניה, מטבעות שונים, שרשרת, משקפיים, שעון יד ומצרכי מזון שונים.

2.         תגובת הנאשמים לכתב האישום

הנאשמים הודו בשהייה בלתי חוקית בישראל, אך כפרו בכל המיוחס להם באשר לקשירת קשר לביצוע פשע ולעבירת השוד.

הנאשמים לא כפרו באירוע השוד עצמו, אך טענו שהם לא היו מעורבים בו ואין להם כל חלק ונחלה באירוע השוד.

כמו כן, במהלך שמיעת הראיות נטען על ידי הנאשמים לקיומם של כשלים בחקירת המשטרה, שהרי זו עצרה שני מעורבים אחרים בחשד שביצעו את מעשה השוד, ורק בשלב מאוחר יותר עצרה את הנאשמים מבלי לבצע את כלל הבדיקות הנחוצות והראויות, ותוך הסתמכות על עדותו של ויליאם מטאוס (להלן: "ויליאם") שהינו לטענתם, עד בעל ענין,  שנתמכת בעדות של גבריאל מטאוס (להלן:" גבריאל"), בן אחיו של ויליאם שהוא צעיר וסמוך על שולחנו, כך שעדותו של העד הצעיר אינה יכולה לעמוד בפני עצמה אלא היא בעצם שכפול של עדות העד בעל הענין, הכל כפי שיפורט בהמשך.

ראוי לציין ששני הנאשמים אישרו שהם שהו בדירתו של ויליאם מספר ימים לפני אירוע השוד, היו ביחסים תקינים עם ויליאם, לא היה ביניהם כל סכסוך ולפי מיטב ידיעתם לא היה לויליאם או לגבריאל כל מניע להפליל אותם, כך שלנאשמים אין הסבר מדוע ירצו ויליאם או גבריאל להפליל אותם.

עוד יצוין כי לאחר שבית המשפט שמע חלק מראיות התביעה, ביקשו הנאשמים לשחרר את באי כוחם מהסניגוריה הציבורית, עוה"ד באומן וסיימון, כל זאת בטענה שעורכי הדין הציעו להם לעשות הסדר טיעון בתיק והם אינם מוכנים לכך ועל כן איבדו הם את האמון בעורכי הדין. שחררתי את עורכי הדין מהמשך ייצוג הנאשמים, הוריתי לסניגוריה הציבורית למנות לנאשמים סניגורים תחת אלה ששוחררו, ומובן מאליו שהדבר גרם לעיכוב בשמיעת הראיות.

3.         ראיות המאשימה

            א.         עדות המתלוננת עידה גרביקר

המתלוננת הינה בת כ-80 לערך, שמתגוררת בגפה בדירתה, בעוד שבתה מתגוררת בדירה סמוכה באותו בנין, העידה שביום האירוע 10.2.07, סמוך לשעה 21.00, שמעה דפיקות על דלת דירתה, ראתה בחור צעיר עומד מחוץ לדלת ומנהל שיחה עם אדם נוסף, לא הסכימה לפתוח את הדלת, ובשעה יותר מאוחרת הלכה לישון כאשר באותו יום נטלה כדור שינה כפי שהיא נוהגת לעשות מדי יום.

בשעה מאוחרת יותר של אותו לילה העירו אותה השודדים לאחר שהדליקו את האור בחדר השינה, החלה לצעוק, ובתגובה הוכתה בראשה על ידי השודדים כאשר אחד מהם נשאר סמוך לידה כשהוא מצמיד סכין לצווארה וצועק לעברה איפה הכסף, ידיה נקשרו על ידי השודדים באמצעות סמרטוטים, וסמרטוט נוסף אף נטחב לפיה על מנת למנוע ממנה לצעוק, בעוד שהשודד האחר הסתובב בין חדרי הדירה תוך חיפוש אחר חפצים.

העדה ציינה שהיא היתה בשוק במהלך האירוע, ידעה לתאר באופן כללי את פרטיו של הבחור ששהה עמה בחדר כשהוא מצמיד סכין לצווארה, ציינה שמדובר בשני בחורים צעירים שדיברו ביניהם בשפה העברית אך דיברו מעט מאד ביניהם, האחד היה גבוה מהשני, כאשר הנמוך מבין השניים שהה איתה בחדר בעוד שהבחור הגבוה חיפש בארונות הבית אחר חפצים וכסף כאשר הוא משליך לרצפה את תכולת הארון.

העדה ערכה רשימה לגבי הפריטים שנגנבו ממנה, החל משרשרת זהב שענדה, שעון, כסף שהיה באחד התיקים, בסך של 500 ש"ח, מדליות ממלחמת העולם השניה שבעלה המנוח קיבל, מטבעות שונים, אך גם מצרכי אוכל לרבות בשר, עוף, קפה, בונבוניירות.

בחלוף כחצי שעה או 40 דקות ואחרי שסבלה מאלימות קשה ודם זב מפניה, עזבו שני השודדים את הדירה והותירו אותה כבולה כאשר לקח לה קצת זמן עד אשר הצליחה לשחרר את ידיה ורצה לעבר דירת בתה שנמצאת באותו בנין.

בחקירתה הנגדית ציינה העדה שהתבלבלה במשטרה שעה שסיפרה שקשרו את עיניה, בעוד שהלכה למעשה הם קשרו את פיה באמצעות סמרטוטים, ציינה שאינה זוכרת במדויק אם בתיק היו 500 ש"ח או 300 ש"ח, הוסיפה וציינה שהיא לא ידעה לפרט בהודעתה את מלוא פרטי הרכוש שנגנב מדירתה הואיל וגילתה פריטים נוספים שחסרים לה לאחר שהתלוננה במשטרה, ציינה שלכל מדליה היתה תעודה מתאימה כאשר השודדים נטלו את המדליות והותירו את התעודות בדירה, הוסיפה שהשודדים היו בלי כיסוי ידיים אך בשלב מסוים ראתה אותם מנקים את הארון מטביעות אצבע.

המתלוננת אישרה בחקירתה לעו"ד באומן שהמדליות הוצגו בפניה על ידי חוקרי המשטרה ורק אז היא נוכחה לדעת שהם נגנבו מהדירה כאשר במהלך האירוע ראתה את השודדים אוחזים במדליות ושואלים אותה מה זה, אך לא ראתה אותם לוקחים את המדליות במהלך השוד.