הכרעת דין בעניין ריסוס כתובות בעלות תוכן גזעני ומסית

פתיחה - וכתב האישום

באישום הראשון, החלטתי לזכות את נאשם 1 מחמת הספק מביצוע שתי עבירות של השחתת פני מקרקעין מתוך מניע של עוינות כלפי ציבור, משתי עבירות של פגיעה ברגשי דת, ומשתי עבירות של תמיכה בארגון טרוריסטי. החלטתי להרשיעו בעבירה אחת של כל אחת מהעבירות המנויות. באישום השני, החלטתי לזכות את שני הנאשמים מעבירת הסתה לאלימות, אך להרשיעם בעבירות האחרות המיוחסות להם, למעט כל הנוגע לריסוס הכתובת "אל נקמות ה'" ברח' עבוד 13 בירושלים, לגביו אני מזכה אותם מחמת הספק.

1.         בתחילה, הוגש כתב האישום נגד שני הנאשמים וכנגד נאשם נוסף, קטין (להלן: "הקטין"). לאחר שהחלה פרשת התביעה ניתנה החלטה ביום 7.11.05 לפיה הועבר עניינו של הקטין לבית המשפט לנוער ואילו הדיון התנהל בעניינם של שני הנאשמים לבדם.

2.         כתב האישום כולל בחובו שני אישומים. באישום הראשון נטען כי נאשם 1 יחד עם הקטין ריססו כתובות בשלושה מקומות בעיר העתיקה בירושלים. יוחסו לו עבירות של השחתת פני מקרקעין מתוך מניע של עוינות כלפי ציבור, עבירה לפי סעיף 196 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"החוק") בנסיבות המפורטות בסעיף 144ו' לחוק; פגיעה ברגשי הדת, עבירה לפי סעיף 173(1) לחוק; וכן תמיכה בארגון טרוריסטי עבירה לפי סעיף 4(ז) לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948 (להלן: "הפקודה"). באישום השני נטען כי שני הנאשמים ריססו כתובות בשבעה מקומות שונים בירושלים. יוחסו להם עבירות של השחתת פני מקרקעין; תמיכה בארגון טרוריסטי; הסתה לגזענות עבירה לפי סעיף 144ב(א) לחוק; וכן עבירה של הסתה לאלימות, לפי סעיף 144ד2(א) לחוק. הנאשמים הכחישו את ביצוע כל העבירות שיוחסו להם.

תחילה אפוא, לאישום הראשון.

האישום הראשון - הרובד העובדתי

3.         באישום זה נטען כי במוצאי שבת, יום 26.12.04, סמוך לשעה 2:25 בבוקר, נכנס נאשם 1 (להלן בפרק זה: "הנאשם") בצוותא עם הקטין לעיר העתיקה שבירושלים דרך "השער החדש". באמתחתם היה תרסיס צבע לריסוס כתובות על קירות מבנים באזור. במהלך מחצית השעה לערך הם ריססו כתובות צבע על פני קירות בשלושה אתרים שונים. תחילה, בשעה 02:25, עם כניסתם בשער החדש, שם ריסס הנאשם בסמוך לשער את הכתובת "ישו בן זונה-כך". כעבור דקות ספורות, בשעה 2:27 לערך, ריסס הנאשם על קיר סמוך לבנין הפטריארכיה היוונית "מוות לאדריאנוס-כך". משם פנו השניים אל עבר שער השלשלת, ובסביבות השעה 2:40 ריססו על קיר הניצב במרחק כשמונה מטרים מהשער את הכתובת "מוחמד חזיר-כך". תמונות של שלוש הכתובות צולמו על ידי המשטרה לאחר יום האירוע והוגשו כראיה בהסכמה (ת/9).

4.         המאשימה תמכה את יתדותיה בעיקר בצילומי וידאו שנלקחו ממצלמות המשטרה הפזורות ברחבי העיר העתיקה ושנמצאות באחריות יחידת "מב"ט 2000" (להלן: ה"מב"ט"). המצלמות תיעדו בסרט את הנאשם והקטין כשהם מסיירים בסמטאות העיר העתיקה החל מכניסתם אליה ועד לעיכובם ליד שער השלשלת (להלן: "הסרט"). העתק הסרט על גבי תקליטור בצירוף מפה המתעדת את מסלול הליכת הנאשם והקטין הוגשו גם כן כראיה באמצעות עורכם (השוטר אהוד גבאי והשוטר אלדד אוזמן אשר שרתו אותה העת במב"ט; סומנו ת/20; ת/22).

5.         בסרט עצמו, שנצפה מספר פעמים באולם בית המשפט, רואים את הנאשם והקטין מתעכבים לרגע קט ליד הכניסה של השער החדש. אחד מהם נותר עומד באמצע הדרך, והשני ניגש לצידי הדרך ומתעכב שם שניות ספורות. לאחר מכן השניים המשיכו בדרכם. הקטע הבא של הסרט מראה את השניים מבצעים פעולות דומות ליד הפטריארכיה היוונית. בשני קטעים אלו, לא ניתן לזהות כלל את השניים ולא ניתן לזהות מי הוא זה שפנה לעבר הקיר או מה עשה שם. לעומת זאת בקטע השלישי, רואים בבירור את הנאשם והקטין מתעכבים דקות לא מעטות ליד שער השלשלת. בשלב מסוים לאחר בדיקת הסביבה, נצפה הנאשם מוסר חפץ (שנתברר למפרע כתרסיס צבע) לקטין. הקטין ניגש לקיר הימני ועשה שם תנועות סיבוביות בידו עם התרסיס. באותו השלב, ניגש הנאשם והביט מקרוב על מעשי הקטין. לאחר מכן, הקטין ניגש לעבר הצד השמאלי של התמונה, נעלם מעיני המצלמה, וחזר לאחר שניות ספורות ללא התרסיס. בסיום, השניים התעכבו דקות לא מעטות ליד השער ועשו תנועות ותנודות המאפיינות מתפלל.

6.         השוטר אלדד אוזמן, סיפר כי באותו יום היה במשמרת בחדר הבקרה של מב"ט.  סמוך לשעה 2:55 קיבל הודעה שהנאשם וחברו עוכבו על ידי צוות משטרה באזור "שער הכותנה" בכניסה להר הבית. לאחר זמן נוסף קיבל הודעה נוספת כי רוססה כתובת "מוחמד חזיר" ליד "שער השלשלת". בעקבות דיווחים אלו, הוא נתבקש לשחזר באמצעות מצלמות המעקב את מסלול הליכתם של הנאשם והקטין. הוא גילה כי הנאשם יחד עם הקטין התעכבו בכל המקומות בהם התגלו כתובות, ובהזדמנות אחת ליד שער השלשלת אף נראה הקטין בבירור מרסס כתובת על גבי הקיר. בחקירתו הנגדית נשאל כיצד הוא משוכנע כי היה זה מיכל צבע שהוחזק בידי הקטין והוא השיב כי ניתן לראות זאת הן לפי צורת המיכל והן מנסיבות העניין. נתברר למפרע כי שאלה זו נתייתרה, שכן במסגרת פרשת ההגנה הנאשם עצמו הודה בחקירתו בבית המשפט כי מסר לידי הקטין מיכל צבע שחור, אולם לטענתו מיכל זה היה ריק (עמ' 50 לפרוטוקול). עוד הקשה עליו ב"כ הנאשמים ושאל אם ראה בסרט את הצבע ניתז מהמיכל, וכאן השיב השוטר בשלילה.

7.         השוטר אהוד גבאי (אשר מאז השתחרר משירותו הסדיר במשטרה) העיד כי העתיק את מלוא הסרט לתקליטור מזיכרון המחשב המרכזי של המב"ט מבלי שבוצע כל שינוי בתוכנו המקורי והוא זה שערך את המפה וסימן עליה את המסלול הליכתם של הנאשם והקטין. הוא חזר למעשה בעדותו על הסברו של השוטר אוזמן בדבר אופן פעולת המצלמות ומסלול הליכת הנאשם בתוך העיר העתיקה. מחקירתו הנגדית עלה כי הסרט נצפה לאחור כשעתיים-שלוש מרגע שנראו הנאשם והקטין בסמוך לכתובת בשער השלשלת וזאת על אף שניתן היה לצפות בסרט כשלושה ימים לאחור (עמ' 43 לפרוטוקול).

8.         עדת תביעה נוספת הייתה השוטרת קרני דאיך שהייתה בזמן האירוע ובסמוך לו מפקדת צוות ביחידת מב"ט. בחקירתה הראשית הוצג בפניה דו"ח פעולה שחיברה ביום 26.12.04 בשעה 23:00, כיממה לאחר שנראו הנאשם והקטין בעיר העתיקה. היא סיפרה בעדותה כי בסמוך לאותה השעה ביצע אחד השוטרים בשם סאמר, סיור באזור "השער החדש" בשעות הערב, בעוד היא ישבה במשרדי היחידה. במהלך הסיור הוא דיווח לה כי רוססה כתובת בסמוך לשער החדש בה נכתב "ישו בן זונה-כך" שנראתה לו חדשה הואיל וראה טיפות צבע על הקרקע בסמוך (עמ' 46 לפרוטוקול). הוא המשיך בסיור ומצא כתובת נוספת, "מוות לאדריאנוס" ליד הפטריארכיה היוונות. בבדיקה שערכה יחד עם השוטר סאמר, עמד זה מול אותן כתובות, בה בשעה שהיא צפתה בו בעזרת המצלמות הרלוונטיות בחדר הבקרה במב"ט. לאחר מכן, היא ביצעה שחזור בצילומי המצלמות ומצאה כי הנאשם והקטין עמדו בדיוק באותם מקומות שעמד בהם השוטר סאמר וזאת בסביבות השעה 02:25 בבוקרו של אותו יום (26.12.04). גם היא הודתה כי לא ראתה את השניים מרססים את שתי הכתובות, מכיוון שאיכות התמונה בעת השחזור לא הייתה טובה (עמ' 47 לפרוטוקול). ב"כ הנאשמים הקשה עליה ושאל, מדוע לא רשמה בדו"ח הפעולה את דבר הבדיקה שערכה עם השוטר סאמר, אך לכך לא היה לה הסבר (עמ' 47 לפרוטוקול).

9.         בנוסף על האמור, העיד רס"ל מרואן סואעד כי במהלך סיור שגרתי שערך בליל האירוע בשעה 2:55, הבחין בשני צעירים ליד שער הכותנה. הוא דרש לזהותם ובדק כדבר שבשגרה את פרטיהם במכשיר הקשר באמצעות מסוף המשטרה. משנמסר לו כי הנאשם הנו דרוש חקירה על ידי תחנת חברון, הוא עוכב ושוחרר כעבור זמן על ידי קצין משטרה. עדות זו הובאה אפוא, כתמיכה בגרסת המאשימה, שהיו אלו הנאשם והקטין אשר נצפו בקלטת ושעוכבו ליד שער השלשלת בליל האירוע. גם עדות זו נתבררה למפרע כמיותרת, לנוכח הודאת הנאשם כי הוא זה שנראה בצילומים.  

10.       כתנא דמסייע ליה שאכן נמצאה כתובת נעצה ליד שער השלשלת וכי כתובת זו עוררה את זעמם של תושבי המקום והמתפללים המוסלמים על הר הבית, הובא למתן עדות השוטר רס"ל נזיה קבלאן. שוטר זה שימש חלק מצוות משטרה שהוצב מדי יום ליד שער השלשלת בכניסה להר הבית. ביום 26.12.04 סמוך לשעה 4:25, פנה אליו אדם זקן שנראה כמוסלמי והראה לו את הכתובת "מוחמד חזיר" שרוססה על גבי הקיר סמוך לשער השלשלת. בסריקות שנערכו לאחר מכן באזור, מצא יחד עם שוטר אחר מיכל של תרסיס בצבע כחול, שתאם לטענתו את הצבע של הכתובת. אותו זקן אמר לו שהריסוס לא יעבור בשתיקה וציין כי ביציאה מהתפילה מהר הבית יפגינו ההמון את זעמם. פרט לכך, החלו אנשים רבים להתגודד במקום ולהביע מחאה. או אז, נקראו אנשי הוואקף על ידי המשטרה להרגיע את הנוכחים ולהכניסם לתפילה בהר הבית (עמ' 23-24 לפרוטוקול). עד לסיום התפילה הכתובת נמחקה מהקיר על ידי המשטרה מה שמנע מהומות. תיאור דומה נמסר על ידו גם בדו"ח הפעולה (ת/6), ובתזכיר שכתב (ת/7) לאחר ובסמוך לאירוע וכן  גם בהודעה שנגבתה ממנו באותו היום (לאחר האירוע) בתחנת המשטרה (ת/8). בחקירתו הנגדית הוא נשאל רבות אודות סכנת ההתקהלות, והוא עמד איתן בדעתו שהכתובת גרמה להתלהטות הרוחות של העוברים במקום.   

11.       יוצא אפוא, שעד כאן ניתן לומר לאור מכלול הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו, שהתביעה הרימה את הנטל להוכיח שהנאשם הלך יחד עם הקטין בליל האירוע מהשער החדש, דרך הפטריארכיה היוונית לעבר שער השלשלת, עד שעוכב ליד שער הכותנה. הוא נראה מתעכב ליד שתי הכתובות שנרשמו על הקירות, הן ליד השער החדש והן ליד הפטריארכיה היוונית. כמו כן, הוא נראה ליד שער השלשלת מעביר מיכל לידי הקטין וצופה בו כשזה מרסס את הכתובת. הוכח גם ששלוש הכתובות שריסוסן מיוחסות לנאשם, אכן רוססו באותם מקומות, בסמוך להימצאותו של הנאשם שם.

12.       אני גם דוחה את טענת ב"כ הנאשמים כאילו לא היה די בהגשת התקליטור, אלא היה צורך בהגשת כל הסרט הגולמי על מנת להוכיח את מסלול ההליכה של הנאשם בסמטאות העיר. לא זו בלבד שהנאשם הודה שהוא זה שנצפה בסרט (ועל כך להלן), אלא שהשוטר אלדד הוזמן העיד כי שיחזר את כל מהלך ההליכה והשוטר אהוד גבאי העיד כי העתיק את כל קטעי הצילומים שתיעדו את כל מהלך ההליכה על גבי התקליטור. שוטר זה האחרון גם העיד כי עיין בכל הקטעים למשך שעתיים-שלוש. לטעמי לו ביקש הסניגור להוכיח באופן כן ואמיתי את טענותיו לגבי עריכת הסרט, היה צריך להתכבד ולהצביע על עיוותים שנערכו בו. משלא עשה כן, אל לו להלין על המאשימה שהביאה על פי דרישתו את כל "עדי שרשרת" הכנת הסרט, דבר שהוכח למעשה בסופו של יום, לנוכח הודאת הנאשם באמיתות הצילומים, כמיותר. גם לא מצאתי ממש בטענה שהיה על המאשימה להביא כמוצג את מיכל תרסיס הצבע שנמצא במקום ולו משום שהנאשם הודה (כפי שנראה גם כן להלן) שהחזיק במיכל, אם לא בשני מיכלים.

מכאן אפוא, לפרשת ההגנה.

13.       הנאשם נחקר במשטרה בתאריך 28.12.04. החקירה התייחסה לשני האישומים (ההודעה הוגשה וסומנה ת/2). הוא שמר על זכות השתיקה ולא שיתף פעולה עם חוקריו. הוא נשאל בחקירתו שאלות רבות בנוגע למעשיו בעיר העתיקה ביום 26.12.04, ובכללן בדבר החשדות שיוחסו לו בכתב האישום, אך הוא מילא את פיו מים. לעומת זאת, בבית המשפט בחר הנאשם להעיד. בחקירתו הראשית הוא אישר כי ביום 26.12.04 הילך לו יחד עם הקטין ברחבי העיר העתיקה, והם אלו שנראו בסרט בסמוך לכתובות ואף הלכו במסלול הנטען על ידי  המאשימה. באזור שער השלשלת הם התעכבו ליד הקיר עליו רוססה הכתובת "מוחמד חזיר-כך". שם אכן העביר הנאשם לקטין תרסיס צבע שחור ריק, והחל להתפלל במקום. משום כך גם לא שם לבו למעשיו של הקטין. מכל מקום טען, כי הכתובת הייתה על הקיר גם קודם לכן, וכי לא ייתכן שהקטין ריסס אותה, מאחר ולא שמע קול ריסוס (עמ' 54 לפרוטוקול) - תשובה מתמיהה כשלעצמה נוכח הגרסה שבקבוק התרסיס היה ריק לטענתו, וכיצד אפוא, היה עולה בדעתו לחשוב שהיה בוקע ממנו אם כן קול ריסוס. בנוגע למקומות האחרים בהם התגלו הכתובות, טען כי כתובות אלו היו קיימות טרם הגעתו לשם והוא אך התעכב לידם, ולא יותר מכך. כשנשאל על ידי סניגורו מה עשה עם אותו תרסיס לאחר שעזבו את שער השלשלת, השיב בשאלה בבחינת 'משיח לפי תומו' ובאופן ספונטאני - "איזה מהם?". לאחר מכן ולאחר ששתק שתיקה ארוכה ומששם לב שהפליל את עצמו בכך שהודה למעשה כי היו באמתחתו מספר תרסיסים, חזר בו וטען שלמעשה היה ברשותו רק תרסיס אחד שלבסוף השליחו בקרבת מקום על הקרקע (עמ' 51 לפרוטוקול).

14.       בחקירתו הנגדית חזר הנאשם וכפר בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הוא הסביר כי שתק בחקירתו במשטרה מפאת חוסר האמון שהוא רוחש למשטרה, שמא  דבריו יסולפו. לתפיסתו, מאשימה אותו המשטרה בשל רדיפה גרידא. ההסבר שנתן לכך שבתיקו היה תרסיס ריק שאותו מסר לקטין היה כי הוא ביקש ממנו אך לזרוק אותו. כן חזר על טענתו כי לא הוא ולא הקטין ריססו את הכתובות המיוחסות להם ברחבי העיר העתיקה.

15.       למרות שמרחפת עננה כבדה מעל ראשו של הנאשם בקשר לריסוס שתי הכתובות הראשונות (זו שליד השער החדש וזו שליד הפטריארכיה היוונית), הן משום שהן נתגלו כחדשות בסמוך להגעת הנאשם לאותם מקומות, הן משום שהנאשם נראה מתעכב בדיוק ליד הכתובות, והן משום שאין לי ספק שהנאשם שיקר לא פעם ולא פעמיים בעדותו בבית המשפט, אני סבור כי במכלול הראיות ובכלל זה הסרט, אין כדי להוכיח ולייחס לנאשם דבר שלא נראה בו. גם לא הוכח בוודאות הנדרשת כי הימצאותן של הכתובות בשני המקומות הראשונים, לא היו טרם בואו של הנאשם וחברו. אף לא אחד מעדי התביעה יכל היה לומר בוודאות כי הכתובות האמורות לא רוססו קודם להגעתו של הנאשם לעיר העתיקה בליל האירוע (וראה גם עמ' 17 שורות 9-20 לפרוטוקול בעדותו של השוטר רוזמן אשר הודה כי אכן לא ניתן להבחין בסרט אם אכן שני האנשים שנצפו בו ריססו כתובות על גבי הקירות בדרכם). אני גם סבור כי לא ניתן לייחס את רישום שתי הכתובות לנאשם רק על סמך "עדות שיטה" כדברי ב"כ המאשימה. לטענתו, לא זו בלבד שרישום הכתובת בשער השלשלת, מלמד על שיטת העבודה של הנאשם, אלא גם ביצוע העבירות המיוחסות באישום השני (עליו ידובר להלן). נראה לי כי ב"כ המאשימה הרחיק לכת קמעה בטיעון זה. ניתן להיזקק ל"עדות שיטה" רק אם שוכנע בית המשפט כי ייחודו של אופן ביצוע המעשה העברייני מלמד על עצם ביצוע העבירה או על זהות מבצעה. דרושה גם הצטברות תכונות דומות ברמה גבוהה ביותר (ע"פ 411/04 אברהם טטרו נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 9.1.06, פורסם בנבו). במקרה זה, לא ניתן לומר, ולכל הפחות לא הוכח בצורה כלשהי, כי שיטת ריסוס הכתובות על ידי הנאשם היא ייחודית. המאשימה מבקשת אך ללמוד באופן נסיבתי, במושגי זמן ומקום שקיימת סבירות גבוהה שנאשם רשם גם את שתי הכתובות הנוספות. ברם, אין לכך קשר לעדות שיטה. לסיכום נקודה זאת, אפוא, קיים ספק מסוים, שאני מודה שהוא על גבול הסביר, שהנאשם לא ריסס את שתי הכתובות האמורות. יש לתת לנאשם להנות מספק זה, ולכן אני מזכה אותו מהעבירות העולות מריסוס כתובות אלו.