הכרעת דין בעבירת ביצוע שוד

פתח דבר אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו.

ואלה נימוקיי -

נגד הנאשם, יליד x.x.2001, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

ביום 14.8.18, סמוך לשעת חצות, עת רכב המתלונן, קטין, יליד 2003 על אופניו החשמליים ב*** בנתניה ביחד עם חברו, קרב לכיוונם נער אותו תיארו כבן העדה האתיופית כבן -17 וצעק לעברם לעצור. כאשר נעצרו השניים, ביקש הנאשם מן המתלונן להרכיבו עד לבנק הקרוב למקום בו מצוי כספומט.

המתלונן הרכיב את אותו נער כבקשתו לעבר בנק הפועלים במרכז דוד בנתניה, אולם, במהלך הנסיעה, התחרט הנוסע, והשניים עשו דרכם חזרה לרחוב ****.

כשהגיעו למקום ממנו יצאו – ובו המתין חברו של המתלונן - דחף הנער את המתלונן מאופניו ובאיומי סכין ציווה עליו למסור לו את האופניים. לאחר שהמתלונן עשה כדבריו, עזב הנאשם את המקום רכוב על אופני המתלונן אל עבר שכונת "חפציבה".

המתלונן וחברו פנו לעזרת המשטרה וזומנו למסירת עדות למחרת היום. בהמשך לעדות זו ערך המתלונן חיפוש ברשת ה"פייסבוק" אותו הגדיר ותחם לבני העדה האתיופית בגילאי 17 המתגוררים בשכונת "חפציבה" אליה כאמור נמלט השודד.

בחיפוש זה זיהה המתלונן את הנאשם . חברו, אשר לו היכרות שטחית מוקדמת עם השודד, אישר זיהוי זה כנכון.

מכאן, ולצד ראיות נוספות כפי שיפורט להלן, מבקשת המאשימה לייחס ביצוע השוד לנאשם.

גדר המחלוקת ומסד הראיות:

הלכה למעשה אין מחלוקת אודות מהימנות המתלונן וחברו בדבר התרחשות אירוע השוד כמתואר בכתב האישום,  אך לטענת הנאשם, לא הוא אשר ביצע את העבירה מושא כתב האישום, ומדובר בטעות בזיהוי.

למעשה חלוקים הצדדים ביכולתה של התשתית הראייתית לבסס המיוחס - לנאשם דווקא.

המסד הראייתי שנפרש בפניי, מבוסס על עדויות המתלונן וחברו במשטרה ובבית המשפט וזיהויים את הנאשם כשודד – כראיה המרכזית. כמו כן העידו בפני הנער ששמו נקשר בטענת האליבי שהועלתה מפי הנאשם, המתנדב המשטרתי והשוטר שערכו החיפוש בביתו של הנאשם ובפניהם לכאורה נמסרה אמרה מפלילה מפיו, קצינת הנוער שאפשרה חקירתו של הנאשם ללא נוכחות הורה, גובה הודעת הקטין במשטרה בעודו אזוק וחוקר הנוער. הוגשו סרטונים המתעדים החקירות ותרגיל החקירה.

לצד אלו הובאה עוד מטעם ההגנה עדות הנאשם.

טענה המאשימה כי  הזיהוי, שהינו אותנטי ואמין לשיטתה, הנה ראיה מרכזית המתחזקת מכלל הראיות הנוספות בתיק, לרבות אמירותיו המפלילות של הנאשם בעת החיפוש שנערך בביתו, השינוי בגרסאותיו, זהות בעל הטלפון הסלולארי אותו נשא ביום האירוע וכן אמירותיו השונות אודות תדירות יציאתו משכונת מגוריו.

עוד נטען, כי על אף שהעלה הנאשם טענת אליבי בחקירתו במשטרה, זנח טענה זו בשלב המענה לכתב האישום ובמסגרת שמיעת ראיות המאשימה – נשללה זו על ידי חברו של הנאשם, **** . (לפי טענה זו בעת חקירתו במשטרה מסר הנאשם כי במועד הרלוונטי שוטט ביחד עם חברו ******* בשכונת חפציבה משעות אחר הצהריים ועד לשעת לילה מאוחרת, ושלל הימצאותו במקום ביצוע העבירה ומעורבותו בשוד).