הכרעה בעניין החזקת ילדים והסדרי ראייה

א. הצדדים נישאו בשנת 97, מנישואים אלו נולדו שני ילדים ג' בן 10 תלמיד כיתה ד' וא' בת 8, תלמידת כיתה ב'.

בשנת 2003 עזב הבעל את הבית, ובעקבות עזיבתו הגיש תביעת גירושין שבה נכרכו עניני המשמורת וראיית הילדים.

ב 23/2/05 חזרו הצדדים להתגורר בדירה משותפת במסגרת "שלום בית", הדיור תחת קורת גג אחת גרם לחיכוכים גוברים והולכים בין הצדדים, וגרם לעירוב ילדי הצדדים במריבות שבין ההורים.

שני הצדדים מבקשים משמורת על הילדים, הצדדים מעלים טענות קשות אחד כנגד משנהו, האם טוענת כי האב מסית את הילדים כנגדה, האב טוען שהאם נוהגת באלימות כלפי הילדים. כל אחד מהצדדים מפקפק במסוגלתו ההורית של משנהו.

הצדדים הופנו על פי בקשתם לבדיקה למסוגלות הורית.

ב 5/4/07 עזבה האם את בית הצדדים ועברה לגור בדירה נפרדת.

ב. האב הוביל את בנו למשטרה כדי להתלונן על אלימות האם כנגדו, בפני ביה"ד הוצגו חלק מדוחות החקירה במשטרה, מדברי הצדדים שנשמעו בפנינו מדו"ח מכון שלם על הבדיקה למסוגלות הורית ומתסקיר לשכת הרווחה, עולה שהבן ג' נוקט באלימות פיזית ומילולית כלפי האם, באופן לא מקובל.

מערכת היחסים כיום היא שהבן ג' מצדד בעמדותיו של האב, ולדברי המומחים משמש שופר לטענותיו. עקב העובדה שעם עזיבת האם שני הילדים נמצאים עם האב, התקבלו בביה"ד דיווחים שהבן מנסה להשפיע על הבת לצדד בעמדותיו של האב ולשלול את האם.

ביה"ד עיין עיון רב בדו"ח שהוגש לביה"ד על ידי מכון שלם בתסקיר לשכת הרווחה, בדו"ח החקירה המשטרתית, ותמונת המצב ברורה דיה לביה"ד.

בנסיבות הענין לא תהיה תועלת בהזמנת הילדים לביה"ד ושמיעת עמדותיהם

מאחר שברור לביה"ד שאמירת הילדים לכשעצמה אין בה בכדי להכריע בענין המשמורת, ביה"ד סומך ובטוח שהבדיקה שנערכה על ידי מכון שלם יש בה בכדי לקלף את הקליפה החיצונית מעל יחסי הנבדקים הקשרים ביניהם והסיבות או ההשערה להתנהגותם.

ג. חובתו של דיין ושופט לעשות כפי ראות עיניו, כפי שחוש הצדק מורה לו לעשות, כמו כן אין ספק שבנושא זה של משמורת והסדרי ראייה של קטינים אין ביכולתם של בית הדין או בית המשפט לברר המצב לאשורו בעצמם ולכן ממנה ביה"ד את עובדי לשכת הרווחה ו/או לפעמים מפנה לבדיקה למסוגלות הורית שיחקרו בעצמם מהו המצב האמיתי. ואכן בתסקירי לשכת הרווחה ובדו"ח על הבדיקה למסוגלות הורית מובאים דברי וטענות הצדדים ומדווחים גם התרשמויות העו"ס ופקה"ס אחרי שבחנו הדברים עם הצדדים, ילדיהם ושאר הגורמים בקהילה ומחווים את התרשמותם לגבי המצב העובדתי. בעקבות כך ממליצים העו"ס לרשויות המשפטיות את המלצותיהם והרשות המשפטית נותנת החלטה אחרי בחינה מחודשת ומדוקדקת של העובדות וההמלצות.

עובדי לשכת הרווחה והמומחים העורכים את הבדיקה למסוגלות הורית שהינם עובדים מקצועיים ומומחים בתחומם, אין להם פניות אישיות, ובודאי הם מדווחים על מה שראו על מה ששמעו ועל מה שהבינו, ובזה הם מהווים עיניים לביה"ד כדי שיוכל לפסוק, והנה קיימ"ל ביו"ד ס' קיד סו' דאומן נאמן על אומנותו, משום דלא מרע נפשיה ואף בנידון דידן שזוהי עיקר אומנותם של עובדי לשכת הרווחה, לדווח לרשויות המשפטיות על המצב העובדתי, ודאי שהם נאמנים דלא מרעי נפשיהו ואין לחשוש שידווחו דברים שאינם נכונים או אינם מדויקים. ומלבד נאמנותם מצד הדין ומן הסברא אין שום אפשרוות לדעת ולברר הדברים רק על פי דיווחיהם ושנינו באהע"ז ס' ע"ד ס"י ברמ"א ובסי' קנ"ד ס"ג ברמ"א, דאף היכא שצריכים עדים כשרים היכא שאי אפשר לברר מעמידים בין בני זוג אנשים או נשים נאמנים כדי לברר מהי המציאות ואף בנידון דידן העו"ס בתסקיריהם נאמנים לברר המצב.

שני הצדדים העלו בכתב השגותיהם על המלצות מכון שלם והמלצות לשכת הרווחה ביה"ד קובע שאין בהשגות שהשיגו הצדדים על המלצות הבדיקה בכדי שלא נקבל עיקר ההמלצות ד. אין מקום להאריך בתיאור התנהגות הצדדים בבדיקות וניתוחן, אך ברור שמכלול התנהגות ההורים והילדים כפי שתוארו בבדיקה וכפי שדווח לביה"ד מהמקורות השונים מוביל בהכרח למסקנות והמלצות מכון שלם כדלהלן:

"בתוך מצב כמעט כאוטי זה עלינו לתת את המלצתנו לענין המשמורת.

להלן השיקולים העומדים כיום לענין המשמורת:

*. כל אחד מן ההורים על בסיס אישיותו ורצונו בטובת הילדים יכול להיות ראוי למשמורת.

*. נכון להיום התנהלות האב ותרומתו להתרחקות הילדים מהאם עולה על תרומת האם לענין זה.

*. מתן משמורת לאב עלול להנציח מצב של התנכרות הילדים לאם ולמעשה ליצור נתק גדל וההולך בין הילדים לאם, לרעתם של הילדים. האב אינו ער דיו לנזק העלול להיגרם לילדים.