הכרה בפסולת דין כידועה בציבור

האם התובעת היתה ידועה בציבור של המנוח י' ז"ל ואם כן, האם מגיע לה מחצית מרכושו וכן מזונות מן העיזבון?

א.         רקע עובדתי  וטענות הצדדים

1.         החל משנת 2003 ועד לפטירת המנוח ביום 18.6.10, התגוררה התובעת בדירתו של המנוח. בעת שהכירו, היה המנוח אלמן בן 76 והתובעת גרושה בת 59.

2.         התובעת הוכרזה כפסולת דין ביום 2.7.87 ואביה מונה לאפוטרופסה.  לאחר פטירת אביה, מונתה הקרן לטיפול בחסויים לאפוטרופוס על התובעת, על פי צו בהמ"ש מיום 8.8.95.

3.         בעוד שהתובעת טוענת כי היא והמנוח ניהלו חיי משק בית משותף והתנהגו  כבני זוג לכל דבר ועניין ולכן יש להכיר בה  כידועה בציבור של המנוח, טוענים יורשי המנוח, שהם הנתבעים 1-3, כי התובעת הייתה  רק מטפלת של המנוח ואין להעניק לה  כל זכות מעיזבונו.

4.         על פי צוואתו האחרונה של  המנוח מיום 21.10.07, שנערכה בפני הנוטריון עו"ד מוזס ואשר קוימה על ידי בית המשפט, זכה בנו של המנוח, הנתבע מס' 1 (להלן: " ז'")  ב - 90% מעיזבונו ואילו שני נכדי המנוח  מבנו השני, שהם הנתבעים 2-3, זכו ב - 10% מעיזבונו. עו"ד חן מונה ביום 12.5.12 למנהל עיזבון המנוח, שהוא הנתבע מס' 4.  

5.         בו ביום שבו חתם המנוח על הצוואה האחרונה הנ"ל (21.10.07)ומיד לאחר מכן, (עמ' 35 שורה 25) חתמו התובעת והמנוח על " הסכם אירוח ומגורים משותפים" (להלן: " ההסכם"), שנערך אף הוא ע"י  עו"ד מוזס,אשר טיפל בענייניו המשפטיים  של המנוח שנים רבות.

6.         בהסכם נקבע בין היתר כי:

            " הואיל ולפני כארבע שנים נוצרו בין הצדדים יחסי חברות הנמשכת ביניהם גם בימים אלו...

            והואיל וי' הגיע בינתיים לגיל גבורות והוא זקוק לתמיכה ועזה פיזית ומנטלית בחיי היום יום,

            והואיל וא' צעירה מי' בקרוב לעשרים שנה וכוחה עמה והיא תומכת ולעיתים מטפלת בי' כאשר הוא נזקק לעזרה והכל - על בסיס של ידידות וחברות וללא תשלום תמורה כלשהי מאת י' לא' עבור עזרתה ותמיכתה כאמור,

            והואיל והוסכם בין הצדדים כי מתוך נוחיות וכדי להקל על עזרתה ותמיכתה של א' בי'- שכאמור נעשית ללא תמורה כלשהיא - עברה א' להתגורר בדירתו של י'... ללא תשלום דמי שכירות כלשהם מאת א' לי' וללא ניהול משק בית משותף - אלא במסגרת אירוח בלבד - לפיו א' מתארחת אצל י' בדירתו והכל מבלי להפוך ידועים בציבור - אחד של השני...

            אין במגורים המשותפים כדי ליצור ביניהם יחסי ידועים בציבור או ליצור חבות כלשהי של צד כלפי משנהו, כל צד רשאי לפרק את החברות ולסיים את האירוח של א' בדירה וזה כל אימת שצד כלשהו ירצה בכך מבלי שיזדקק לתת הסברים או נימוקים למשנהו - ומבלי שהחברות ו/או המגורים המשותפים בדירתו של י' יהוו או יבססו עילה לתביעות כלשהן של צד כלפי משנהו לרבות תביעות לפיצויים או תביעות כספיות כלשהן של צד אחד ממשנהו...

            לא יהיה לצד כלשהו, תביעות כלשהן כלפי משנהו או כלפי עזבונו של הצד שנפטר או כלפי מי מיורשיו לרבות תביעת זכאות לפיצוי כלשהו...

            שום צד לא יהיה רשאי בשום מקרה לתבוע מזונות מהצד השני ושני הצדדים  מצהירים כי לכל אחד מהם ישנה הכנסה מספיקה וסבירה מרכושו ו/או מקור הכנסה שמאפשרים לו גם בעתיד מחיה ברמה נאותה...

            לאחר אריכות ימים של מי מהם, לא יהיו לזה שנותר בחיים ו/או ליורשיו של הנותר בחיים... תביעות כלשהן לעיזבון או לחלק מעיזבונו של זה שהלך לעולמו...".

7.         לאחר פטירת המנוח ומשילדי התובעת סברו כי הקרן לטיפול בחסויים לא דאגה לאינטרסים של התובעת כראוי, הגישה ביתה של התובעת הגב' ב', בקשה להתמנות לאפוטרופוסעל התובעת במקום הקרן לטיפול  בחסויים.בית המשפט נעתר לבקשתה וביום 3.1.12 מונתה הגב' ב' לאפוטרופוס קבועה לגוף ולרכוש החסויה (החלטת כב' השופטת ז'יטניצקי בתיק א"פ 49933-02-11).

8.         התובעת טוענת בתביעתה, כי היא והמנוח ניהלו חיי זוגיות לכל דבר ועניין. הם בילו יחד, חגגו יחדיו אירועים משפחתיים, ביקרו אצל קרובי משפחתם יחדיו וניהלו משק בית משותף כמו זוג נשוי. לטענתה, היא קיימה  עם המנוח יחסי אישות,  העניקה לו חום ואהבה, בישלה וטיפלה במשק הבית "והייתה לו אישה נאמנה".

9.         התובעת טוענת כי כלל לא ידעה מה משמעות ההסכם שהיא חתמה עליו ובכל מקרה, מאחר והיא פסולת דין, אין כל תוקף להסכם.