הכרה בידועה בציבור לעניין חוק הירושה

האם יש להצהיר על התובע כבן זוגה של המנוחה גב' ז' ז"ל, בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965? 

א.         רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         המנוחה ז' ז"ל (להלן: " המנוחה"), ילידת 1927, התאלמנה מבעלה בשנת 2006.

2.         בסוף שנת 2007 הכיר התובע שהוא בן גילה, את המנוחה, במסגרת פעילות במועדון XXX.

3.         לטענת התובע, לאחר היכרות של כמה חודשים, הוא עבר בתחילת שנת 2008 להתגורר בדירת המנוחה בת"א. הנתבעת, שהיא ביתה של המנוחה,  מכחישה כי התובע התגורר עם המנוחה בדירתה בת"א.

4.         ביום 29.1.09 הודיעה  הנתבעת לאימה, כי היא מושכת רבע ממכלול הכספים המצויים בחשבונות הבנק  של המנוחה, שהיא היתה שותפה בהם. זאת, לצורך  קבלת חלקה  מעיזבון אביה המנוח.  הודעה זו נעשתה על רקע חששה של הנתבעת כי התובע ישתלט על כספי המנוחה ולאור רצונה להבטיח כי זכויותיה בעיזבון  אביה המגיעים לה על פי דין, יועברו אליה. הנתבעת היתה משוכנעת כי התובע חומד את כספי אימה וכי הוא שולט ומאיים עליה (עמ' 48 שורות 26-27 ועמ' 54 שורה 15).

5.         מאז אותו יום, לא היה כל קשר בין הנתבעת לבין אימה המנוחה. הנתבעת לא טלפנה אליה, לא ביקרה אותה ולא התעניינה כלל במצבה, גם בתקופות שבהם המנוחה היתה מאושפזת בבית החולים (עמ' 49 שורות 28-29).

6.         ביום 29.3.09 התובע התגרש מאשתו, לאחר שהוא חי בפירוד ממנה כבר כמה שנים.

7.         בחודש מרץ 2009  התובע והמנוחה החליטו לעבור ולהתגורר יחדיו בבית הורים בXXXX (עמ' 4 שורה 26 ועמ' 17 שורות 22-31). ביום 28.4.09 חתמו התובע והמנוחה על הסכם דיור בבית ההורים, לצורך  מגורים משותפים ביחידת דיור משותפת. בהסכם הוגדרו התובע והמנוחה יחד ולחוד כ" הדייר".

8.         בנספח להסכם נאמר בין היתר כי:

            " והואיל והדיירים אינם בני זוג וההתחייבויות של כל אחד היא בנפרד ועל מחצית ההתחייבות הכספית המופיעה בהסכם הדיור,

            והואיל והדיירים הביעו את רצונם לחתום על הסכם אחד ולגור ביחידת דיור משותפת וכן להחיל על עצמם את כללי הסכם הדיור לזוג רגיל, למעט ההתחייבויות הכספיות, שהן בנפרד לכל אחד מהם ובגובה מחצית ההתחייבות,

            והואיל ויכול להיווצר מצב בו אחד מהדיירים יאלץ לעזוב את יחידת הדיור המשותפת מכל סיבה ולהשאיר את בן/בת זוגו, ביחידת הדיור...

            כל אחד מהדיירים ישלם מחצית מדמי הכניסה והעירבון לפי הסכום הנקוב בהסכם הדיור".     

9.         התובע והמנוחה גרו יחדיו ביחידת הדיור בבית ההורים החל מיום 1.7.09  ועד לפטירת המנוחה ביום 9.12.10 (עמ' 17 שורות 19-20).

10.        התובע טוען כי הוא והמנוחה היו בני זוג ידועים בציבור כהגדרתם בסעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 (להלן: " סעיף 55") ולפיכך הוא זכאי לרשת מחצית מעיזבון המנוחה. הנתבעת טוענת כי למרות מגורי התובע עם המנוחה, הם לא חיו "חיי משפחה במשק בית משותף" ולפיכך, התובע לא עונה על הגדרת בן זוג כמשמעותו בסעיף 55. לגרסתה, המנוחה היתה בתקופה זו "במצב בריאותי ונפשי מעורער וירוד ביותר כך שלא ניתן כלל לראותם כידועים בציבור" (סעיף 3 (ב) (3) לכתב ההגנה). לדבריה, "משק הבית נוהל על ידי בית האבות ולא על ידי המנוחה או התובע, כאשר כל שירותי הבית (אוכל, ניקיון, כביסה וכיוב') ניתנו על ידי בית האבות, והתובע והמנוחה התגוררו שם כשותפים  לאותה יחידת דיור" (סעיף 10 (4) לכתב ההגנה). הנתבעת  טענה גם, כי העובדה שבנספח הנ"ל נאמר ש"הדיירים אינם בני זוג" מלמדת כי אין לראות בהם ידועים בציבור.

11.        ביום 16.12.10 פנה ב"כ התובע לנתבעת והודיע  לה כי בכוונתו להגיש בקשה לרשם לענייני ירושה, לצורך קבלת צו  ירושה.  

12.        למרות זאת, פנתה הנתבעת לבית הדין הרבני ובקשה צו ירושה. בית הדין הרבני הוציא מתחת ידו  צו ירושה ביום 5.5.11 ובו נקבע כי הנתבעת, כבתה היחידה של המנוחה, זוכה בכל עיזבונה.

13.        ביום 19.5.11 ניתן צו ירושה ע"י הרשם לענייני ירושה ובו נקבע כי התובע יורש מחצית מעיזבון המנוחה.