הכניס את הקניות בחניון הסופר ונפגע על ידי רכב – האם תאונת דרכים?

כללי

הצדדים, האירוע, ההליך וגדר המחלוקת:

1.התובע- מר פלוני, נפגע בתאונת הדרכים נשוא התביעה מיום 1/7/10 (להלן: "התאונה").

לפני תביעתו לפיצוי בגין נזקי גוף עקב התאונה, שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

אין חולק בין הצדדים באשר לנסיבות התאונה, כפי שתפורטנה להלן ובקליפת אגוז, על יסוד הראיות שהובאו והעדויות שנשמעו:

ביום 1.7.2010 התובע עמד עם בת זוגו (הנתבעת 3) בחניון של סניף סופרמרקט בחולון, שם ערך קניות, מחוץ לרכבה מ.ר 9226517 של הנ"ל , שהיה אותה עת מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת 4 (להלן: "הרכב מבוטח נתבעת 4 "). השניים החלו להכניס מצרכים מתוך עגלת הקניות לתא המטען, בעוד הרכב כבוי ועומד. לפתע- רכב אחר, מ.ר 6726862 שהיה נהוג על ידי הנתבעת 1 ומבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת 2 (להלן: "הרכב מבוטח נתבעת 2 " ). רכב שני זה- נסע לאחור, פגע בעגלת הקניות אשר פגעה בתובע והדפה אותו אל עבר הרכב מבוטח הנתבעת 4 . כנגד הנתבעת 1 הוגש כתב אישום בגין התאונה, היא הורשעה על סמך הודאתה ודינה נגזר במסגרתו.

אין חולק בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי לרכבים הנ"ל, כל אחד אצל המבטחת הרלבנטית, כמפורט לעיל.

עוד אין חולק בין הצדדים כי התאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק וכי התובע זכאי לפיצוי בגינה.

יריעת המחלוקת נוגעת לשאלה האם התובע, אשר הכניס קניות לתא המטען של רכב מבוטח הנתבעת 4, מוחזק כמי שהחל את השימוש בו- שאז יש להטיל את החבות לפיצוי על הנתבעות 3, 4 או האם הוא נחשב כ"הולך רגל" אותה עת, שנפגע ע"י הרכב מבוטח הנתבעת 2- שאז יש להטיל עליהן את החובה לפצותו בהליך זה.

התובעים חלוקים גם בשאלת שיעור הנזק וגובה הפיצוי המגיע לתובע.

טענות הצדדים- בקליפת אגוז

2.התובע, למעשה, זכאי לפיצוי בכל אחת מהאפשרויות ולכן- למרות שצידד בעמדת הנתבעות 3,4, הגיש את תביעתו כנגד מבטחות שני הרכבים, לחלופין. עיקר סיכומיו התמקדו בשאלת שיעור הנזק והפיצוי המגיע לו.

הנתבעות 1,2 מצד אחד והנתבעות 3,4 מצד שני- אוחזות כל אחת בקצה המקל של העמדה הנוחה לה.

לשיטת הנתבעות 1, 2 - המדובר בתאונה שארעה עת עשה התובע "שימוש" ברכב מבוטח הנתבעת 4 בגדר החוק, ועל הכיסוי הביטוחי לתאונה צריך שינתן לתובע על ידה. לשיטתן- הימצאות התובע מחוץ לרכב היתה קשורה בטבורה לשימוש בו, הואיל והיא נועדה לאפשר את תחילת הנסיעה. מנגד- טוענות הנתבעות 3, 4 כי הפעולה שביצע התובע בעת אירוע התאונה - הנחת שקיות מצרכים בתא המטען של רכב מבוטח הנתבעת 4, אינה מהווה "שימוש" בו, וכי לא נעשתה "למטרות תחבורה". מוסיפות הן וטוענות, כי לאור תיקון 8 לחוק, שקבע רשימה סגורה של שימושים, צומצמה ההלכה שהרחיבה את ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", באופן שהאבחנה בין "שימוש עיקרי" לבין "שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" בוטלה. כך למשל, סריקה ביטחונית הקודמת לנסיעה, לא הוכרה כ"שימוש לוואי" לנסיעה, ראו ברע"א 9084/05 אגד נ' ינטל (29.10.07 – פורסם בנבו) (להלן: "פרשת ינטל"). עוד טוענות הן כי פעולה של העמסת שקיות מצרכים לתוך תא המטען של רכב אינה יכולה להיחשב כ"שימוש"' כהגדרתו בחוק, באשר היא נכללת בחזקה הממעטת של 'טעינה ופריקה' הקבועה בו, ומוצאת מתחולתו.

כל אחת מקבוצות הנתבעות הפנתה לפסיקה שיש בה, לשיטתה, כדי לתמוך בעמדתה.

שאלת החבות- דיון והכרעה