הכהן נ' ח'טיב

החלטה

בעניין בקשת רשות להתגונן ועיקול זמני.

1.התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 467,426 ₪ בגין שכר טרחה

המגיע לתובע לטענתו בהתאם להסכם שכר טרחה מיום 1.3.07 עבור ייצוגו של הנתבע בתביעה נזיקית ובהליכים מול המוסד לביטוח לאומי לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לנתבע בתאונת עבודה מיום 15.1.07.

2.סמוך למועד הגשת התביעה הוטלו עיקולים במעמד צד אחד עד לסכום התביעה על זכויות הנתבע אצל מעבידתו במועד התאונה, אצל חברת הביטוח כלל ואצל בא כוחו הנוכחי בתביעת הנזיקין.

3.הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובקשה לביטול עיקול. בקשות אלו נדונו בפניי היום במסגרת דיון בו נחקרו התובע והנתבע על האמור בתצהיריהם. בגמר הדיון הסכימו הצדדים לוותר על סיכומי טענות והסתפקו בטענות שהועלו על ידם במסגרת כתבי הטענות שהוגשו לתיק.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובע כי קיימות ראיות מהימנות לעילת התביעה, לגבי מרבית סכום התביעה. אין מחלוקת כי תביעת הנזיקין הסתיימה בפסק דין הדוחה את התביעה, לאחר שהנתבע חתם על כתב קבלה וויתור ושחרור המאשר כי קיבל מהמעביד וחברת הביטוח סך כולל של 1,150,000 ₪. על פי הסכם שכר הטרחה מיום 1.3.07 על הנתבע לשלם לתובע 20% מכל סכום שיקבל מהנתבעים, לרבות המוסד לביטוח לאומי כולל קצבאות נכות למעט דמי פגיעה. הנתבע מכחיש כי חתם על הסכם שכר הטרחה וגרסתו בעניין זה לא קרסה במסגרת החקירה הנגדית. ב"כ התובע הציג לנתבע עשרה מסמכים הכוללים חתימות, כאשר תוכן המסמך עצמו מוסתר. הנתבע טען כי חתימתו כפי שהיא מופיעה בהסכם שכר הטרחה היא חתימה מזוייפת וזאת למרות שמסמך זה הוצג לו פעמיים. מנגד טען התובע כי כפי שנהוג במשרדו במועד פתיחת התיק הוחתם הנתבע על ייפוי כוח, הסכם שכר טרחה וכתב וויתור על סודיות רפואית. אין מחלוקת כי הפגישה בין התובע לבין הנתבע ביום 1.3.07 התקיימה כאשר הנתבע יושב ברכב בו הגיע בשל מצבו הרפואי. במצב דברים זה וכאשר בית המשפט מנוע מלקבוע קביעות מהימנות יש לומר כי עומדת לתובע עילת תביעה המבוססת על מסמך בכתב, שהמקור שלו מצוי ברשות התובע ומנגד עומדת לנתבע טענת הגנה אפשרית לפיה חתימתו זוייפה.

5.בא כוח הנתבע הפנה לפסיקה לפיה לא מקובל לגבות שכר טרחה בגין הטיפול מול המוסד לביטוח לאומי וזאת בנוסף על שכר הטרחה הנגבה מהלקוח במסגרת תביעת הנזיקין.

ראה למשל ת"א (מחוזי חיפה) 775/08 איאד חוסיין נ' עו"ד חסאן בסטוני, ס' 18.ד. לפסק הדין, מאגר נבו.

יש ממש בטענה זו. יחד עם זאת לא ניתן לומר בשלב הזה כי צפויה להידחות טענת התובע לפיה הסביר לנתבע משמעות הסכם שכר הטרחה עליו חתם, כאשר מדובר בהסכם שכר טרחה הנוהג במשרדו עם כל לקוחותיו בתביעות דומות. כאשר ניתן ייצוג הכולל טיפול אינטנסיבי בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי אין לשלול את האפשרות לפיה התובע יבקש והנתבע יסכים לשלם שכר טרחה נוסף עבור הטיפול מול המל"ל , כפי שעולה מהסכם שכר הטרחה .

6.סוגייה נוספת המצויה במחלוקת בין הצדדים היא השאלה איזה חלק מתוך שכר הטרחה המגיע לעורך הדין בגין הטיפול בתביעת הנזיקין צריך להיות משולם לתובע ואיזה חלק צריך להיות משולם לבא כוחו הנוכחי של הנתבע. לעניין זה אציין כי אין מחלוקת שהתובע טיפל בתביעת הנתבע ממועד פתיחת התיק במשרדו (1.3.07) עד מועד העברת הייצוג לעורך דין אחר ( 22.11.10 ). במהלך הדיון הוגשה חליפת מכתבים ממנה עולה כי התנהל משא ומתן לגבי אפשרות המשך הייצוג על ידי התובע תמורת שכר טרחה נמוך מזה שמופיע בהסכם שכר הטרחה (ת/1, ת/2). יחד עם זאת לא נטען כי בוצע טיפול משפטי על ידי התובע

בין מועד ההודעה של הנתבע על הפסקת הייצוג לבין מועד העברת המסמכים והמשך הטיפול על ידי בא כוחו הנוכחי של הנתבע.

הצדדים חלוקים לגבי טיב הטיפול שנתן התובע לנתבע ולגבי החלק המגיע לבא כוחו הנוכחי של הנתבע בעבור הטיפול מאז סוף שנת 2010 ועד חתימת הנתבע על כתב הקבלה והשחרור מיום 21.5.11 (נספח נ/6 לבקשת הרשות להתגונן). על בסיס החומר שבפניי אין ייסוד לקבוע כי טיפולו של התובע היה רשלני במידה המצדיקה קביעה בדבר העדר ראיות מהימנות לכאורה לזכאותו לתשלום שכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום שנפסק. התברר בדיון כי הטענות שהעלה הנתבע לגבי מידת המעורבות של התובע ועורכי הדין ממשרדו בדיוני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי , היו לכל הפחות לא מדויקות . במסגרת בקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי לא היה לו כל צורך בסיוע של התובע לצורך הטיפול מול המוסד לביטוח לאומי. לא ברור כיצד טענה זו מתיישבת עם התלונות שהעלה הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן על היקף המעורבות של התובע בהליכים אלה ועל תוצאות הטיפול.

7.התחשיב שערך התובע מבוסס על סכום פיצוי כולל של 1,233,200 ₪, בהתבסס על הצעת בית המשפט לתשלום הסך של 1,000,000 ₪ נטו מעבר לתקבולי המוסד לביטוח לאומי. בשלב הזה נראה כי סכום הבסיס לביצוע התחשיב צריך להיות 1,150,000 ₪, שכן הסכם שכר הטרחה לא מתייחס מפורשות לאפשרות של הפסקת הייצוג לפני השלמת הטיפול ובפועל הייצוג הופסק בשלב מתקדם למדי, לאחר שמיעת הצעת בית המשפט ולאחר קיומן של שלוש ישיבות קדם משפט.

8.מחלוקת נוספת בין הצדדים עניינה השאלה, האם יש לערוך את התחשיב מסכום הפיצוי נטו או מסכום הפיצוי ברוטו. בשלב הזה די בכך שהסכם שכר הטרחה גוזר את הפיצוי מסכום הפיצוי ברוטו, כדי לקבוע כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לתמיכה בעילת התביעה בגין חישוב לפי סכום הפיצוי הכולל.

9.באשר למרכיב תגמולי המוסד לביטוח לאומי, ביסס התובע את תחשיב סכום התביעה על חוות דעת אקטוארית (נספח ז' לכתב התביעה) אשר הוגשה מטעם צד ג' לפיה הסכום הכולל שאמור הנתבע לקבל מהמוסד לביטוח לאומי לא כולל דמי פגיעה בגין קצבאות נכות מעבודה , הוא 747,738 ₪. הנתבע לא הציג תחשיב נוגד בשלב הזה וזאת בהמשך לטענתו לפיה לא מגיע לתובע דבר עבור הטיפול מול המוסד לביטוח לאומי. במצב דברים זה קיימות ראיות מהימנות לעילת התביעה של התובע לגבי הסך של 266,800 ₪ עבור הטיפול בתביעת הנזיקין ו 176,320 ₪ עבור הטיפול אל מול המוסד לביטוח לאומי (לפי התחשיב בס' 8 לכתב התביעה) ובסך הכל 443,420 ₪.

10.באשר ליסוד ההכבדה, מצאתי כי יסוד זה התקיים במקרה שלפנינו. מעיון במסמכים עולה כי התובע לא מיהר להגיש תביעת שכר טרחה לבית המשפט ועשה כן רק בסמוך לאחר שהתברר לו כי הנתבע קיבל כספים מחברת הביטוח במסגרת הסדר כולל מבלי לעדכן אותו. התנהלות זו לבדה מהווה אינדיקציה להכבדה. עוד עולה כי הנתבע החליט על דעת עצמו כי לבא כוחו החדש מגיע מחצית משכר הטרחה לו זכאי בא כוחו בגין תביעת הנזיקין בסך כולל של 7.5% מהסכום שנפסק. התנהלות זו מהווה אף היא אינדיקציה נוספת להתקיימות יסוד ההכבדה.

11.במהלך חקירתו הנגדית של התובע ניסה בא כוח הנתבע להראות כי מצבו הכלכלי של הנתבע טוב ולכן לא יתקשה לשלם כל סכום שיפסק לחובתו במסגרת פסק הדין גם אם העיקולים יבוטלו. כמו כן הסכים הנתבע למתן פסק דין חלקי על סך של 84,370 ₪. בסיום הדיון הציע בא כוח הנתבע כי יתרת הסכום תועבר לבא כוח הנתבע כאשר במקביל ימציא הנתבע ערבות בנקאית על מלוא הסכום שבמחלוקת. התובע לא קיבל הצעה זו של הנתבע כיוון שלטענתו אין לו עוד אמון בנתבע. מנגד הציע התובע כי הסכום שבמחלוקת יועבר לחשבון נאמנות על שם התובע ובא כוח הנתבע, כך שניתן יהיה להשקיע אותו באופן הולם עד להכרעה במחלוקת.

12.לא שוכנעתי כי מצבו של הנתבע טוב עד כדי כך שיוכל לשלם מאות אלפי שקלים ללא כל קושי. ככל שרצה הנתבע לבסס טענה שכזו היה עליו לתמוך אותה במסמכים שמצויים בשליטתו. הדבר לא נעשה. לא זו אף זו, לא בכדי הציע בא כוח הנתבע בגמר הדיון כי סכום המחלוקת יועבר לנתבע כנגד מתן ערבות בנקאית על מלוא הסכום. הצעה זו לכשעצמה אינה מחייבת אמון של התובע בנתבע ואיני רואה כל מניעה ליישמה במסגרת המרת עיקול.

13.אשר על כן אני נותן לנתבע רשות להתגונן לגבי מלוא סכום התביעה למעט הסך של 84,370 ₪, לגביו ניתן פסק דין חלקי מוסכם , המורה לחברת הביטוח כלל להעביר סכום זה לתובע, ככל שאין מניעה לכך בשל קיומו של צו עיקול שניתן בתיק אחר או כל מניעה אחרת על פי דין.