היתר נישואין – קידושי שחוק ונישואין פיקטיביים

לאור החומר שבתיק, ולאחר שסודר גט לחומרא למבקשת, הרינו להבהיר כי המבקשת רשאית להינשא לאלתר לכל אדם, פרט לכהן, לאחר בדיקת הרב רושם הנישואין, כמקובל.

ניתן ביום י"ז באייר התשע"ח (02.05.2018).

הרב אהרן דרשביץ — אב"ד       הרב עובדיה חפץ יעקב          הרב אברהם צבי גאופטמן

נימוקים

בירור העובדות

הופיעה המבקשת הגב' [ש'], לאחר שהופנתה לביה"ד ע"י רב העיר [...] מתוקף היותו האחראי לרישום הנישואין בעירו, לצורך בירור מעמדה האישי.

הגב' [ש'] התגרשה לפני כחמש עשרה שנה, והיום ברצונה להינשא לאדם שהכירה לאחרונה. דא עקא, שהמבקשת מציינת כי לפני מספר שנים, בשתי הזדמנויות שונות, נעשו בה כביכול שני מעשי קידושין ע"י שני גברים.

המעשה הראשון אירע לפני כעשור במועדון תל אביבי מפורסם, הידוע לשמצה בהפקרותו. לדבריה, גבר יהודי שמעולם לא פגשה שאל אותה אם ברצונה להתחתן אתו. היא אמרה לו: כן. ולאחר מכן, תוך כדי ריקוד נתן לה טבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי. כשהגיע הבוקר, שאל אותה אם רוצה לבוא לביתו. היא אמרה שאינה מעוניינת, ובכך הסתיים הקשר ביניהם. לטענתה, היא אפילו אינה יודעת את שמו. לשאלת ביה"ד, סיפרה כי את נתינת הטבעת ראו אולי ארבעה, גברים ונשים, אשר ככל הנראה "לא הבינו מה הולך שם. כולם שם היו שתויים ומסוממים. אני חושבת שגם הוא היה שיכור ומסומם". לדבריה, בשל הרעש הכבד של המוזיקה, היא לא שמעה את המילים "הרי את מקודשת", אך הבינה שזה מה שאמר. לטענתה, ברור היה לה שהכל בצחוק, וכולם יודעים שזה לא נישואין, וכל מטרתו היתה לקיים עמה יחסים באופן מזדמן, ותו לא.

המקרה השני אירע מאוחר יותר, כאשר הכירה אדם בשם [א'], דרך ה"פייסבוק", וסיפרה לו על כך שילדיה מנישואים קודמים אינם נמצאים במשמורתה. היא סיפרה כי החליטו להינשא באופן פיקטיבי, כדי שגורמי הרווחה ייעתרו לבקשתה לקבל את הילדים. "הוא הכניס לי לראש שאם נעבוד על כולם שהוא מקדש אותי, יביאו את הילדים הביתה [...] סיכמתי איתו שאלו יהיו נישואין כאלה שאם לא מסתדרים כל אחד הולך לדרכו". [ש'] תיארה כי עשו מסיבה בדירה, הזמינו כמה שכנים ובני משפחה, סך הכל כעשרה גברים ונשים, חלקם בני מיעוטים. מתוכם רק שני גברים יהודים, מחללי שבת ("היו עושים על האש ושומעים מוזיקה בשבת"), שאחד מהם נפטר בינתיים. [א'] נתן לה טבעת זהב, ואמר לה: "הרי את מקודשת לי וכו'". אחיו החרדי של [א'] נכח במקום, ואמר: "זו חתונה של כלבים". לדבריה, לא נפגעה מאמירתו, כי ידעה שהם משקרים, וכל המטרה היתה להחזיר את הילדים הביתה. היא הוסיפה, כי בעבר התחתנה בחופה וקידושין, וידעה שמסיבה בלי רב ועדים, זה לא נישואין. הם התגוררו יחדיו כחצי שנה, שבמהלכה קיימו יחסי אישות פעמיים בלבד, ולאחר מכן נפרדו.

לדבריה, בשני המקרים, הקידושין היו בצחוק. לגבי המקרה הראשון, אין לה מושג מיהו האיש שנתן לה טבעת, אין היא יודעת את שמו, ומעולם לא ראתה אותו מלבד אותו הלילה. גם לגבי המקרה השני, בו התקדשה כביכול ל[א'], טענה שחלפו שנים מאז ניתקה עמו כל קשר, אין היא יודעת היכן הוא נמצא היום, ואין לה כל דרך לאתר אותו. כיום, היא חזרה בתשובה, ומבקשת מביה"ד לאפשר לה לפתוח דף חדש בחייה ולהינשא כדת משה וישראל.

• האם ניתן ללכת אחר אומדנא בקידושין

ראשית, עלינו לדון בתוקפם של קידושי שחוק, דהיינו כאשר היה מעשה קידושין, שקידשה בטבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי וכו', אך האיש או האשה לא התכוונו לשם קידושין, אלא להיתול בעלמא.

התייחסות מפורשת לקידושי שחוק מצויה בדברי הרמ"א (אה"ע מב, א), וז"ל:

"אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין (שם)."

משמעות לשון הרמ"א מורה כי אין כל אפשרות להתחשב באומדנות המורות על חוסר כוונה במעשה הקידושין, ולכאורה נראה מכאן כי אין להתחשב בטענה כי מעשה הקידושין היה בצחוק, וכן כתב הרב משאש זצ"ל בשו"ת שמ"ש ומגן (ח"א, אה"ע ז):

"מור"ם ז"ל סגר עלינו את הדרך שאין הולכין אחר אומדנות והוכחות שלא נתכוונה לשם קידושין, מוכח דבשום אופן אין הולכין אחר אומדנא דמוכח."

ואף הסיק כן להלכה (שם, וכן בח"ד, כב), וז"ל: