היתר נישואין למי שאינו מכיר את אביו

לאחר שהופיעה אֵם המבקש והצהירה שהיא גרושה, וכן שלחה תעודת גירושין משנת תדש"ם (1984), ובנה המבקש הוא יליד שנת תשמ"ז (1987), הגם שאין האֵם יודעת זהותו של אבי המבקש, וכל ידיעתה ששמו היה [ש'], מכל מקום ביה"ד מחליט שהמבקש מותר לשאת בת ישראל. הנימוקים להחלטה זו יינתנו בעזה"י בקרוב.

אין בהחלטה זו התייחסות למעמד האישי של המבקש.

ניתן ביום ט"ז באייר התש"פ (10.05.2020).

נימוקי פסק הדין

רקע עובדתי

הופיע המבקש [פלוני] וביקש היתר נישואין הואיל והוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו. ביה"ד הבהיר למבקש שיש צורך גדול שאמו תופיע לפני ביה"ד, ואכן אֵם המבקש הופיעה באתו יום בביה"ד.

אֵם המבקש הצהירה בפני ביה"ד שהיא גרושה, וכן מופיע בתעודת הזהות שלה. לשאלת ביה"ד מתי התגרשה, השיבה לפני כ-13 שנה [כלומר, בערך שנת תשס"ז (2003)], אולם אמרה שהמבקש נולד אחר הגירושין. ביה"ד ראה סתירה בדבריה הואיל והמבקש הוא יליד תשמ"ז, ולפי"ז לכאורה נולד לפני הגירושין. ביה"ד הבהיר למבקש ולאמו שצריך לראות את תעודת הגירושין של האֵם כדי להמשיך בתהליך. לאחר זמן קצר נשלחה לביה"ד תעודת הגירושין של האֵם, ובה מופיע שהאֵם התגרשה בביה"ד ברחובות בשנת תשד"ם, שזה כשלש שנים לפני לידת המבקש.

ביה"ד הוסיף לחקור את אֵם המבקש אם יודעת זהותו של אבי המבקש והיכן נתעברה ממנו. השיבה שהיא יודעת שהוא יהודי ולא גוי ושמו [ש'], ונבעלה לו באילת, ושהתה שם רק 3-4 ימים. בתחילה לא ידעה שהיא מעוברת, ורק לאחר מספר ימים שהרגישה בחילות וכו' ידעה שהיא מעוברת. היא לא רצתה לבקש ממנו מזונות הואיל והוא היה שותה.

דיון והכרעה

לאור העובדות הנ"ל, לכאורה יש להסתפק שמא המבקש הוא בכלל "שתוקי" שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, וכדתנן בקידושין (סט.). וכתב הרמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה הי"א-הי"ב), וז"ל:

"פנויה שנתעברה מזנות אמרו לה מהו העובר הזה או הילוד הזה, אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, הרי זו נאמנת והבן כשר, ואף ע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולים.

ואם לא נבדקה אמו עד שמתה או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה וכו', הרי זה הילוד ספק ממזר."

וכ"כ כתבו הטושו"ע (סימן ד סכ"ו). ולפי"ז, בנידון דידן שמכיר אמו ואינו מכיר אביו לכאורה הוא ספק ממזר.

במקום שאין מוחזק ממזר, האם יש לפסול שתוקי שאינו מכיר את אביו לבוא בקהל

אלא שכתב הבית שמואל (סימן ד סקל"ט):

"ובסי' ו' מבואר אפילו אם איכא רוב כשרים, אם אי אפשר לבדוק אותה ממי נתעברה, הולד ספק ממזר, היינו דוקא דאיכא בעיר זו ממזר אפילו ממזר אחד, אבל אם ליכא שום ממזר ליכא חשש כלל."

ודקדק כן מדברי הרמב"ם (פי"ח מאיסורי ביאה הט"ו- הט"ז) שכתב, וז"ל: "ראוה שנבעלה בעיר או נתעברה בעיר אפילו לא היה שוכן שם אלא עכו"ם אחד או חלל אחד ועבד וכיוצא בהן, הרי זו לא תנשא לכתחלה לכהן וכו', היתה אלמת או חרשת או שאמרה איני יודעת למי נבעלתי, וכו' הרי ספק זונה", וכ"כ הטושו"ע (סימן ו סי"ח). הא קמן דלא פסלינן לכהונה אשה שודאי נבעלה אלא אם יש אחד בעיר שפוסל בביאתו לכהונה, וכגון חלל ועבד.

עוד כתב כן הבית שמואל לקמן (סימן ד סק"מג), ובזה באר מש"כ המהרי"ו (סימן עד) אשה שנתגרשה וילדה, יש להתיר הולד משום ספק ספיקא, שמא נתעברה אחר הגירושין, ואת"ל קודם הגירושין שמא התעברה מגוי. והקשה הב"ש (שם), אף את"ל דזינתה לאחר הגירושין, מכל מקום ספק ממזר הוא, דהא קי"ל פנויה שזינתה אם לא בדקו אותה, הולד ספק ממזר, וכתב הב"ש דצריך לומר דוקא כשיש ממזר באותו מקום. הא קמן דפשיטא לב"ש דגם היכא שאמו לא יודעת למי נבעלה, אם אין ממזר באותו מקום אין לחוש לולד משום ממזר.