היתר מינקת

בפני ביה"ד בקשת המבקשת להיתר נישואין.

בשל נגיף הקורונה בית הדין ערך שיחות טלפוניות עם המבקשת לבירור הבקשה והפרטים.  

בתאריך כ"ט בסיון תשע"ט (02.07.19) המבקשת התגרשה מבעלה בבית הדין האזורי ירושלים, כשהיא בהריון מתקדם.

בתאריך כ"ה אב תשע"ט (25.08.29) המבקשת ילדה בן.

המבקשת הניקה את הילד כחודש ובשל חוסר בחלב ('לתינוק לא הספיק') וחוסר נוחות ('לא התאים לי', 'היה מסובך') הפסיקה המבקשת להניק לחלוטין והתינוק אוכל רק תחליפי חלב. לדברי האם, לילד לא הייתה בעיה לאכול מבקבוק והוא התרגל בקלות.

בפסק הדין מבית הדין ירושלים מי"ז בכסלו התש"פ (15/12/2019) נפסק שהאב ישלם עבור מזונות הקטין 1,200 ש"ח לחודש (העברה בנקאית כל חודש), ובהגיע הילד לגיל שנה בית הדין ידון שוב בחיוב המזונות.

המבקשת מבקשת להינשא לפלוני שגר בעיר פלונית, עובד במפעל מסויים ומרוויח כ-6,000 ש"ח. המבקשת הכירה את פלוני ממקום עבודתה, ולדבריה היא התחילה לצאת עימו רק לאחר סוכות (לפלוני הייתה חברה, ובסוכות הוא נפרד ממנה).

המבקשת עצמה עובדת במשרה חלקית בחנות, וכולל המזונות יש לה 5,000 ש"ח.

בית הדין דיבר עם הרב א. ח. הרב של היישוב נ. אשר מכיר את המבקשת, ומתוך היכרות אישית של המקרה, הוא ממליץ לאשר נישואין מחשש לאיסורים חמורים אחרים.

לאחר עיון בסוגיה, בית הדין מתיר למבקשת להינשא בכפוף להשלשת שקים על סך 800 ₪ ממר פלוני להבטחת מזונות הקטין. השקים יופקדו אצל הרב א. ח..

מקורות בקצרה

נחלקו הראשונים האם דין מינקת חברו נאמר רק על אלמנה, או גם על גרושה שהאב קיים.

עוד נחלקו הראשונים בגרושה שילדה לאחר הגירושין, האם חל שיעבוד על האם להניק.

זה לשון הבית יוסף (אבן העזר סימן יג):

"ומ"ש לא שנא אם היא אלמנה או גרושה. כתב כן לאפוקי ממה שפסק רבינו שמשון (תוס' יבמות מב. ד"ה סתם, ספר הישר סי' יא) דגרושה אינה צריכה להמתין כ"ד חדש דלא משעבדא להניק את בנה, וכתבו התוספות (כתובות ס: ד"ה והלכתא) והרא"ש (סי' כ) והר"ן (כה. ד"ה גרסי' בגמ') והמרדכי (סי' קפא) בפרק אעפ"י והגהות מימון בפי"א מהלכות גירושין (אות מ) שר"ת (ספר הישר סי' תשמח) חלק עליו ואסר אף בגרושה והביא ראיה לדבריו, וכן פסק בשאלתות (פרשת וירא סי' יג), וכן דעת הרמב"ם בפי"א מה' גרושין (הכ"ה) שלא חילק, וכתב הרב המגיד שכן נראה מן הגמרא דמניקת דומיא דמעוברת, ולזה הסכים הרשב"א ז"ל (כתובות ס. ד"ה ת"ר) וכתב ומיהו בגרושה דוקא בשהניקתהו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא, דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפילו בשכר עכ"ל".

ובשולחן ערוך (שם סעיף יא) פסק כרוב הראשונים לאסור מניקת חברו בין האלמנה ובין בגרושה:

"גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו, ולא מניקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חדשים ...בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה בין שהיא מזנה. (ויש מקילין במזנה) (הגהות מרדכי פרק החולץ בשם י"א). ויש להקל במופקרת לזנות, כדי שיהא בעלה משמרה (תשובת ר"י מינץ סימן ה'). אפילו נתנה בנה למינקת או גמלתו בתוך כ"ד חודש, לא תנשא. נתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל תוך הג' חדשים, מותרת לינשא".