היתר לבוא בקהל - פסולי עדות בקידושין

רקע עובדתי

תיק זה הופנה אלינו מביה"ד אשקלון לאחר שתוך כדי דיון בתביעת גירושין של [א'] נגד אשתו [...], התעוררו שאלות חמורות לכאורה לגבי כשרות ששת ילדיה של האשה, לפי הפרטים שדלהלן. הזוג הנ"ל נישאו בחודש ינואר 1996 בנישואין פרטיים ללא רישום וללא אישור הרבנות, עקב גילה של האשה שהיתה בת חמש-עשרה וחצי תלמידה בכיתה ט' ובן זוגה גדול ממנה בשש-עשרה שנים. השניים החליטו להינשא עקב הריון בלתי צפוי. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים משותפים. בחודש מרץ 2005, עזבה האם את הבית עקב טענות קשות של אלימות מצד הבעל (כפי שהם מפורטים בתסקיר העו"ס) ומאז בני הזוג חיים בנפרד. בחודש מרץ 2013, הגיש בעלה תביעה לגירושין ובה תיאר כי אשתו נפרדה ממנו מזה שנים אך טרם התגרשו, וכי לאשתו יש עוד שלוש בנות משני גברים שונים. לאור המתואר, התיק הועבר להרכב המיוחד לענייני יוחסין בביה"ד אשקלון לדון במעמדן של הקטינות. בחודש ספטמבר 2014, תוך כדי איסוף הפרטים וכתיבת התסקיר, ביצעה האם מעשה אובדני שהביא למותה.

כאמור, תיק זה הועבר אלינו בחודש דצמבר 2015. והואיל והאם המנוחה לא עמדה בפנינו, נעזרנו בדברים שאמרה לעו"ס, וזה עיקרם: החו"ק נערכו ע"י חכם [...] הידוע בעיר אשדוד כמסדר חו"ק לקטינות, בבית הכנסת שלו. לטענתה נאלצה להינשא עקב הריונה הבלתי צפוי. כמו כן העלתה תיאורים קשים של אלימות פיזית ומילולית בחיי הנישואין, אשר לדבריה אם היתה יודעת זאת לא היתה נשאת לאותו האיש. לאחר שנפרדה מבעלה בחודש מרץ 2005 קיימה חיי אישות עם [ב'], ונולדה להם בת [ב'1] במהלך שנת 2006. מסוף שנת 2010 ניהלה קשר עם [ג'] עמו התגוררה עד יום פטירתה, ונולדו להם שתי בנות [ג'1] ו[ג'2]. לדבריה מאחר ונישואיה לאותו [א'] היו כאשר היתה נערה, חשבה שאינם תקפים ופנתה לאותו חכם שקידש אותם בבקשה להתיר את נישואיה. הלה ביקש ממנה להביא את כתובתה וערך טקס בו קרע את הכתובה לגזרים, הניח אותם על הרצפה וביקש ממנה להקיף את הכתובה שבע פעמים, לאחר מכן אמר לה "כעת את מותרת לכל אדם". כמו כן הוצגו בפנינו מסמכים המעידים כי לאחד מעדי הקידושין [י'] נפתחו תיקים רבים במשטרה על עשרות עבירות קשות של תקיפות וחבלות, גניבות ונזקי רכוש במזיד וכו', שבוצעו בין התאריכים כ"ה בכסלו תשל"ד (20/12/1973) – י"ח בתמוז תשס"ט (10/07/2009), ובכולן הורשע ונידון בעונשים שונים כולל תקופת מאסר ממושכת.

במהלך הדיונים הופיע בפנינו אותו חכם [...], ואישר כי ערך את טקס החופה והקידושין בבית הכנסת שלו, אך לדבריו הוא עצמו לא בירך את ברכות האירוסין אלא אחד מהעדים, שכן לדבריו ידע שנישואין אלו נכפו על הנערה תוך כדי איומים, וגם הוא נאלץ לתת חסות לנישואין אלו בגלל איומים! כמו כן טען כי עד הקידושין [י'] היה מפורסם ברבים כעבריין מוכר, וסבר בבירור כי הינו פסול, אלא שכאמור נאלץ לשתף פעולה עמהם. וכן לא הכחיש את טקס קריעת הכתובה והתרת הנישואין, מפני שממילא סבר כי אין תוקף לקידושיה וביקש רק להפיס את דעתה.

עוד הופיע בפנינו [ג'], אשר סיפר שהוא חי עם [האישה] חיי אישות משנת 2009-2010, ונולדה להם בת בשם [ג'1] בתאריך כ"ג באב תשע"א (23/08/2011). לדבריו כשהתחיל לצאת איתה, הופצו שמועות ע"י [א'] הטוען שהיא נשואה לו – מתוך כוונה להזיק לה ולבנותיה. כששאל אותה על כך, השיבה כי היו אלה נישואין פיקטיביים וגם כבר התגרשה ממנו אצל אותו חכם [...] אשר ערך את הנישואין. על אודות עדי הקידושין טען, שהוא חי 30 שנה באשדוד ומכיר היטב את העד [י'] "כעבריין כבד מאוד... היום הוא חזר בתשובה אך בשנת 96 אני לא יודע מה הוא היה. העד הנוסף הוא [ש'], נוכל לא קטן, גם הוא חזר בתשובה עם כיפה".

כמו כן הופיע בפנינו עד הקידושין [י'], בתחילה התפתל בדבריו כשנשאל על עברו הפלילי, אך לאחר חקירה ודרישה ומשהקריא ביה"ד בפניו את תיקי המשטרה משנת 1974 עד שנת 2010, הכוללים הרשעות על גניבה, נזקי רכוש במזיד, תקיפת שוטרים, הצתה, איומים ועוד, ובגינם גם נידון למאסר של כמה שנים, אישר העד את הכל. לשאלת ביה"ד: האם שילמת לבעלי הרכוש את כל הנזקים, השיב "לא הכל שולם" ובעצם איני יכול לאמוד את כל הנזקים. לדבריו חזר בתשובה בשנת 1991, אך כאמור אישר את הרשעותיו בעבירות הנ"ל שהיו גם לאחר שנת 1991 כולל שלושה תיקים בין השנים 2004-2009. כמו כן הודה שהיה "חולה הימורים" גם בתקופה שהיה עֵד בקידושין בשנת 1996 ואף לאחר מכן. ההימורים כללו: קזינו וקלפים, בארץ ובחו"ל. וכן הודה שלווה כספים ברבית קצוצה של 6-10% גם אחרי תקופת חזרתו בתשובה.

השאלות להלכה בנדון שלפנינו

1. האם הגזלנים והחמסנים פסולים לעדות מגזרת הכתוב, או מפני שחשודים לשקר?
2. האם נפסלו לעדות גם כשגזלו או הזיקו פעם אחת באקראי, או רק שהיו רגילים בכך?
3. האם נפסלו רק על פי עדות בפני בי"ד, או די שנודע מעשיהם ברבים?
4. האם השבת הגזילה בפועל הוא תנאי להכשרתם, או די שגמרו בליבם להשיבה?
5. האם צריך גם שיודע לרבים כי חזרו בהן מדרכן הרעה, מלבד השבת הגזילה?
6. האם ידיעה זו צריכה להיות בפני בי"ד, או די בזה שנודע כן לרבים?
7. עֵד שחזר בתשובה, האם הוכשר למפרע או רק משעה שנודע על חזרתו?
8. מי שיודע בעצמו שהוא פסול אך אחרים אינם יודעים מזה, האם רשאי להעיד?
9. החובל בחברו או באשתו, האם נפסל לעדות?
10. המזיק במזיד ברכוש חברו, האם נפסל לעדות?